המוסדיים שוב מכרו אתכם

הסדר חובה של חברת אפריקה ישראל שיחרר אנחה גדולה מליבם של לא מעט גורמים במשק, אולם האנחה הכי עמוקה, לא הגיע לאוזניו של הציבור הרחב, שכן אלה שפלטו אותה כבשו והסתירו אותה היטב.

אם נעשה הערכת נזקים עם שוך הסערה, נראה כי המשלם הגדול מההסדר הנ"ל הוא כמובן הציבור, לב לבייב אחריו וחברת אפריקה שעוברת זעזוע קשה. במשוואה הזו חסר ולא בכדי, התשלום של הגופים המוסדיים. אלה, לא נדרשים למעשה לשלם מאום בהסדר, על הטעויות שעשו בבחירת ההשקעה באג"ח החברות המתבררות חדלות או מתקשות פירעון.

דרך הצגת ההסדר של אפריקה ישראל על ידי הגופים המוסדיים, דומה לסיפורה של קבוצה שהתדרדרה במהירות אל הליגה האחרונה, אבל לוקחת שם אליפות, אשר מוצגת כהישג חסר תקדים.

הכניסו את הציבור לביצה

אכן, זו נחמת עניים תרתי משמע. האבסורד אשר מצייר גופי ניהול מוסדיים מסוימים כמגני הציבור, טשטש את עובדת היותם אלה אשר הכניסו את ציבור המשקיעים שלהם מלכתחילה לבעיה. יתר על כן, ככל שהפוזיציות של לקוחותיהם הייתה גדולה יותר, כך ניתן לומר ללא היסוס שהטעות שעשו בניהול כספם של אחרים גדולה יותר.

אנחת הרווחה של המוסדיים היא לפיכך עמוקה אף יותר מן האחרים, שכן סביר להניח שאם לא היו דואגים "לשכנע" את הציבור שהצילו את כספו, הרי שמהר מאוד היה ברור שיש גורם אשם בכך שכספי הציבור שם מלכתחילה והיינו חוזים בלא מעט תביעות ייצוגיות כאלה ואחרות, אשר הדיון בהם היה מגדיר לראשונה אמות מידה התנהגותיות של מנהלי (רוב) כספם של האחרים.

חלונות הראווה של שוק ההון

הבעיה הקשה שלא נפתרה ואולי אף הוחמרה, היא היעדר "קנס" אפקטיבי על התנהגות הגופים המוסדיים, אשר בדיוק מסיבה זו לא ישנו את התנהלותם בסוגית מתן אשראי חוץ בנקאי והשתתפות בהנפקות אג"ח חברות, כמו שורה שלמה נוספת של השפעות שאינן לגמרי לטובת הציבור שאת כספו הם מנהלים.

בגופים אלה קיימת בעיה מבנית של ניגודי עניינים בקבלת החלטות ובכלל זה ריצה אחר השגת תשואה על גב המשקיעים וללא חשש מקנס אפקטיבי במקרה של חוסר הצלחה.

קופות הגמל וקרנות הנאמנות של המנהלים המוסדיים עדיין מלאים באג"ח לא מדורג (אג"ח זבל) שאותו קנו בעיקר בהנפקות, שבהן שימשו גם כחתמים (יש כמה חברות מובילות בעניין זה), או שהעדיפו לקחת סיכונים באופן עיוור כדי להשיג תשואה ו"לייצר" הישגים (גם כאן יש כמה מעצבי חלונות ראווה לדוגמא), או שהם פשוט כבר מפלצות גדולות כל כך שלא יכולות בעצם להזיז הנכסים המנוהלים כך שהסחורה נעלמת בקרבם (של לקוחותיהם) והכול בכדי להגיע כמה שיותר גדולים לאקזיט והנפקה של עצמם.

השיירה עוברת מתחת לאף של הרגולטור

הרגולאטור במדינת ישראל הוביל רפורמות מרחיקות לכת, אולם לא פתר את אחת הבעיות המרכזיות שהיא הפרדה מבנית בין יצרני מכשירים פיננסיים לבין מי שמנהל את כספי הציבור באמצעותם.

הרגולאטור דחף את גופי הניהול לתחרות עיוורת ומעוותת על כספי הציבור שאת פירותיה הבאושים אנו רואים כיום. המוטיבציה לתפוס נתחי שוק בכל מחיר, הביאה בדלת האחורית את גופי הניהול המוסדיים, למקומות בהם הסיכון הנלקח לצורך השגת תשואה, עלול להיות במקרים מסוימים מושת ללא מחשבה שנייה על הציבור המנוהל, גם אם לא במכוון.

על הרשויות לפעול לאלתר ולמגר את ניגודי העניינים ולהפוך את שיקולי ההשקעות של המוסדיים לכאלה החפים מטובות הנאה עצמית, אשר בסופו של דבר מחייבת אותם לספין תקשורתי כמגני הציבור התקוע בהסדרי חוב.

יש לאסור על אותם מוסדיים להיכנס למקום שבו יאלצו שוב "להציל" את הציבור - כלומר לא לאפשר כל פעילות חופפת של גוף מנהל (תיקים, גמל, פנסיה) בחברות חיתום, בתחום הברוקראז', בשימוש בקרנות נאמנות או מוצרים עצמיים המהווים חלון ראווה לגיוס ורווח או בניהול נוסטרו.

רק זה ימנע ברוב המקרים את הצורך בהסדרים למיניהם ויקטין הצורך באנחות רווחה או אחרות בעתיד.

הכותב הוא יו''ר בית ההשקעות אינפיניטי

בעת פרסום שורות אלה, מתוך כ-5 מיליארד שקלים שמנהל בית ההשקעות, מוחזקים 764 אלף שקלים במניות אפריקה ישראל, וכ-3 מיליון שקלים באג"ח. 426 אלף שקלים בסדרה י"ט, 17 אלף שקלים באג"ח ט', 400 אלף שקלים באג"ח י"ב, 20 אלף שקלים באג"ח ט"ז, 727 אלף שקלים באג"ח י"ז, 150 אלף שקלים באג"ח י"ח, 600 אלף שקל באג"ח ט"ו, מיליון שקלים בכ"א, 17 אלף שקל בכ"ב, 60 אלף שקלים בכ"ד.

בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות שמנהל בית השקעות אין ני"ע של אפריקה ישראל ולא היו, לפחות בשנתיים החולפות.