"קני אותי, סיסקו", הייתה קריאה מקובלת בשנים 1999-2000. ענקית ציוד התקשורת הסתובבה באותם ימים עם הסיסמה: "One Stop Shop" ורצון לספק ללקוחות את כל מה שהם צריכים. זה היה המנדט שלה - לקנות כמעט את כל סוגי הטכנולוגיה הקיימים.
קצב הרכישות היה מדהים - ב-2000, למשל, רכשה סיסקו 25 חברות בקירוב, גם בהיקפים של מיליארדי דולרים ומאות מיליוני דולרים, שעיבו את הנוכחות שלה בתחומים כמו וויירלס, קול על גבי אינטרנט (VoIP), מתגים וניהול רשתות.
סיסקו הייתה אז גם אחת מהחברות הזרות האקטיביות ביותר בישראל ועל הישראליות שהחליקו ללועה באותה שנה של התפוצצות הבועה נמנות אינפוגיר, פנטקום והיינקס (של אלביט).
אלא שאז סיסקו, אימפריה גדולה ורוויית מזומנים ככל שתהיה, לחצה על הברקס. ב-2001 היא פתחה את הארנק רק פעמיים - מעט מאוד בשביל מי שחרתה על דגלה לצמוח בעיקר באמצעות רכישות. היא למדה, שלמרות האופרציה המרשימה והמשומנת שלה, לא כל הרכישות מוצלחות - כולל גם חברות ישראליות שעשרות מעובדיהן פוטרו לימים. בסך הכול, לפי נתוני IVC, היא רכשה בישראל כעשר חברות ישראליות בגדלים שונים בעשור האחרון, שרובן שולבו במסגרת מרכז המחקר והפיתוח שלה בארץ.
בתקופה הנוכחית קשה שלא להיזכר ב"קני אותי, סיסקו". גם היום ניכרת אותה שאיפה קדומה שלה להיות החברה שיש לה הכול, זו שמספקת ציוד לכל שרשרת המזון בדרך לבית הלקוח. סיסקו לא התוותה טקטיקה ספציפית, היא לא הכריזה שברצונה לקנות לקוחות או טכנולוגיה, אלא היא פשוט רוכשת כל מה שהיא צריכה מכל הסגמנטים.
בששה השבועות שחלפו, היא הספיקה להודיע על רכישות (וגם להשלים חלק מהן) של 4 חברות בהיקף כספי של יותר מ-6 מיליארד דולר. מתחילת השנה היא ביצעה או הכריזה על 7 רכישות. אבל לאן היא רוצה להגיע? ועד מתי היא תצליח לרכוש מבלי ליפול?
בסיסקו, המנוהלת על-ידי ג'ון צ'יימברס, נהוג לראות ברומטר למצב התעשייה, לא רק של חברות התקשורת. הדו"חות הרבעוניים שלה - כמו אלה שיפורסמו היום בסיום המסחר לסיכום הרבעון השלישי הקלנדרי - נותנים אינדיקציה למצב הרוח של הלקוחות וכן לשאלת המשבר. כשלסיסקו נוח, גם ליתר החברות יהיה נוח. כאשר חברה כמוה שבה לרכישות של מיליארדי דולרים, היא מעבירה מסר שיש הזדמנויות.
חלק ניכר מהמשקיעים גם לוחצים עליה לשחרר כסף כדי להשיג צמיחה שאינה רק אורגנית. יש לה 35 מיליארד דולר בקופה, ואין כמעט חברה שיכולה להצדיק ישיבה על הר דולרים שכזה. היא הרי איננה בנק, עליה להראות למשקיעים שהיא יודעת בדיוק מה לעשות ואיך לנצל את התזרים המרשים שלה מפעילות שוטפת שמסתכם ב-2 מיליארד דולר לרבעון - למרות שיש גם מבקרים לאסטרטגיית הרכישות בטענה שהיא מופרזת ומפוזרת.
הרכישה האחרונה עליה הכריזה, של עסקי הממירים של DVN מהונג-קונג, איננה גדולה - רק 17.5 מיליון דולר בשלב הראשון. אך שתי רכישות אחרות עליהן הודיעה באוקטובר הן רחבות היקף: של Starnet ושל טאנדברג (שבינתיים נתקלת בקשיים בסגירתה), כל אחת מהן בכ-3 מיליארד דולר. התחומים של רכישות 2009 מגוונים, ממש כמו ב-2000: כבלים, אבטחה, תשתיות סלולר, תקשורת וידיאו ומרכזי נתונים.
במצגת למשקיעים מתגאה סיסקו שהיכולת שלה לבצע רכישות אסטרטגיות היא "הטובה בעולם", והיא זו שהביאה אותה לשרוד עשרות שנים ולהפוך לאימפריה של 135 מיליארד דולר, המעסיקה 65 אלף עובדים ב-165 מדינות, ש-20 אלף מהם מהנדסים. אלא שהיא גם מדגישה את ההשקעות במחקר ובפיתוח - לא פחות מ-14% מההכנסות השנתיות (5.2 מיליארד דולר) מופנות לכך.
כשיש היסטוריה של רכישות והרבה כסף בקופה, מעת לעת מופרחים בבורסת ההימורים שמות של חברות אותם עשויה סיסקו לרכוש. המועמדת האחרונה היא EMC, שנסחרת לפי שווי של כ-35 מיליארד דולר.
ייתכן שסיסקו מוכנה לשלב הבא - ביצוע רכישת ענק בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, דבר שלא ביצעה בעבר. רכישה כמו של EMC או דומה לה, היא מליגה אחרת שכן היא עשויה לשנות דנ"א של חברה ואפילו לערער את היציבות שלה.
ייתכן גם שהיא תמשיך להתמקד ברכישות קטנות יחסית. אם אמנם יהיה כך, הרי שגם לישראליות יש מה להציע לחברה שכמעט הכול מעניין אותה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.