ברגע האחרון קיבל ראש הממשלה החלטה: 1,200 ילדי העובדים הזרים יישארו בישראל עד תום שנת הלימודים הנוכחית. במקביל, ועדה "מקצועית"(?) בראשות שר הפנים תבחן עד סוף חודש מאי הקרוב את "עניינם ושהותם". (ynet, 1.11.09)
מדוע התחבט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלושה חודשים בסוגיית ילדי העובדים הזרים? ומדוע בתום שלושת החודשים העביר את תפוח האדמה הלוהט הזה לידי ועדה בראשות הגורם העוין ביותר לילדים האומללים האלה, שכל חטאם מצוי במוצאם?
על מה, לעזאזל, יש להתחבט בכלל, ואיזו הכרעה משפטית נדרשת לבעיה פשוטה כל-כך שיש לה רק פתרון מוסרי אחד, ושכל פתרון אחר הינו מעשה נבלה? כיצד מדינת היהודים יכולה להעלות על דעתה גירוש של 1,200 ילדים ישראלים, דוברי עברית על לא עוול בכפם? באיזו מדינה מתוקנת יכול שר הפנים להלך אימים בדמגוגיה מתלהמת, ש"יבואו מאות אלפי עובדים זרים עם מחלות צהבת, שחפת, חצבת, איידס וסמים" (ynet, 31.10.09)?
בממשלת נתניהו נהנה ראש ש"ס מחסינות ולכן אין לו חשש לאיים על ראש הממשלה, שאם הילדים לא יגורשו, "תיקח ממני את תיק הפנים". עד מתי ירקוד נתניהו לצלילי חלילו של השר ישי במקום להעמידו על מקומו או אפילו לפטרו?
הטיפול הממשלתי בסוגיית ילדי העובדים הזרים הוא סימפטום של 'וישמן ישורון ויבעט'. ישורון בועט רק לאחר ששמן. הוא בועט בערכים ובבני אדם, לא בכדור. כאשר היה רזה, כיבד את הזולת ולא בעט בו. ממשלת נתניהו היא ישורון שמן, ולא רק במספר השרים או בתקציב המדינה המנופח. במונחי מדד מסת הגוף (BMI), היא ממשלה "אוביסית". בנוסף, ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ - שלושתם ידועים בחיבתם לעישון סיגרים משובחים, לגינוני שררה וראוותנות, לנהנתנות ולאהבת "החיים הטובים".
אין זה מקרה ששומן זה מייצג נאמנה שומן פסיכולוגי, פרסונאלי ומערכתי, של זחיחות, התנשאות ואטימות. היטיב לשקף זאת עו"ד דב וייסגלס, מי שהיה איש סודו של אריאל שרון, ושכרסו הולכת לפניו. וייסגלס המליץ לממשלת אולמרט להדק את המצור על רצועת עזה ולעשות לתושביה "דיאטה". קרי, להרעיבם (Ynet 19.02.06).
מי שמיהר למלא אחר המלצתו של וייסגלס היה האלוף, עמוס גלעד, אשר בתוקף סמכותו כצאר המצור במשרד הביטחון מנע כניסת פסטה לתחום הרצועה. האיסור השרירותי על העברת פסטה לרצועה עמד בתוקף עד להתערבותה הנמרצת של שרת החוץ האמריקנית, הילארי קלינטון, שהביאה לביטול ההנחיה המרושעת של גלעד ("הארץ", 25.02.09). שר הביטחון, כדרכו, שמר על שתיקה.
נדמה שמאריאל שרון ועד בנימין נתניהו, שומן הממשלה מחלחל פסיכולוגית לנפשותיהם ויוצר שכבת בידוד אטומה. אין זה מקרה שמי שהתמודד בהצלחה עם המשבר הכלכלי וחילץ את ישראל מתוצאותיו היה אדם רזה במיוחד: הנגיד סטנלי פישר. *
הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.