"האקטיביזים המוסדי" במערומיו

אמיר איל, יו"ר קבוצת אינפיניטי

מטרת רפורמות האוצר היתה להתיר את הציבור מכבליו למערכת הבנקאית, ולייצר סביבה גלויה ותחרותית שתמקסם את התשואה והתועלת מכספו. אלא שיישום ועדת בכר לא שינה במאומה את מערכת היחסים בין ה"תעשיה הפיננסית" לציבור, היא רק אילצה אותו לעבוד אדונים חדשים.

התעשייה הפיננסית מסבכת עוד את את המצב בכך שהיא מרחיבה עוד ועוד את שלל המוצרים והכלים. למרות שהציבור שואף לפתרונות פשוטים ככל האפשר, ורוצה להבין מה עושים בכספו, בפועל הוא ניצב בג'ונגל שרק אנשי מקצוע מצליחים לפלס בו דרך. הציבור היה ונותר מבולבל: לפני הרפורמה בשל העדר מידע ומודעות ואחריה ובשל עודף מידע ומודעות (ומודעות בעיתונים).

מבנה התעשייה, דפוסי ההתנהלות ודרכי הניהול, נותרו בדיוק כפי שהיו לפני הרפורמה - גופים השולטים על כספי הציבור ונגועים בניגודי עניינים מובהקים בין הכיס הציבורי, לבין כיסם הפרטי, אלא שהפעם הדבר מלווה במסע פרסום אדיר הנותן להם לגיטימציה, תוך הצגת פארסה של "אקטיביזם מוסדי" (ה"מוסדי" תמיד יזהר לא להרגיז מידי את הטייקון, אשר בגל הגאות הבא לא ייתן לו piece of the action בהנפקה, בתיק, בהפצה).

הציבור נופל בפח בשל אינטרסים מנוגדים, הפוגעים בתשואת כספו:

1. העדפת מוצרים פיננסים השייכים לחברה המנהלת, תוך ניצול העובדה שהציבור לא מודע לדמי הניהול הנגבים בתוך המוצר.
   
2. רכישת אגרות חוב של חברות נדל"ן אותן הנפיקו כאחוזי אמוק בשנים 2005-2007 חברות חיתום של אותם גופים המופיעים כעת בשנת 2009 כמנהלי תיקים וקופות גמל המגנים על הציבור בהסדרי חוב של אותן חברות נדל"ן ואחרות.
   
3. הסתרת עלויות ניהול של קרנות נאמנות ותעודות סל בתוך קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, השייכות לגוף המוסדי המנהל את התיק.
   
4. השגת טובות הנאה מפעילות חיתום והנפקות.
   
5. העדפה עסקית לקרנות וקופות והפיכתן ל"מוצרי דגל", על חשבון קרנות, קופות ותיקים שבהן מתנהלים כספי אחרים.
   
6. הותרת המנהלים להחליט למי מוכרים ולמי קונים קודם: לתיק נוסטרו או לתיקי הלקוחות.
   
7. ייזום פעולות רבות בתיק, כדי להגדיל את ההכנסות מהברוקראז'.

הפרדת רשויות

אחזור ואומר: הדרך היחידה האפקטיבית לבטל את ניגודי העניינים בשוק ההון היא "הפרדת רשויות" בדומה למבנה השלטון הדמוקרטי. יש לחלק את התעשייה הפיננסית לשלוש קבוצות שחקנים: מנהלי השקעות בלתי תלויים (independent asset managers), יצרני מוצרים (קרנות נאמנות, תעודות סל, מכשירים מובנים, קרנות גידור) ובנקים (חברי בורסה, קסטודיאן).

יש למסד גוף סטטוטורי של "מנהלי השקעות בלתי תלויים" שאינם "יצרנים" ו/או "חתמים" ו/או "בנקים/חברי בורסה". יש להשית הגבלות מחמירות וחובות דיווח על פעילות ניהולית הנגועה בניגוד עניינים כולל אישור לקוח מראש.

יש לאסור איסור מוחלט על גופים מוסדיים לפעול בסביבה של ניגוד עניינים וליישם שיטת השקעות שקופה ללקוח שתייצר תשואה ללא ניגוד עניינים, תוך מתן שקיפות מלאה ללקוח על נכסיו והעלויות האמיתיות בהן הוא נושא תמורת השירותים אותם הוא מקבל.

מפעילות בשוק ההון הנמשכת יותר מ-24 שנה, אני יודע שהתעשייה הפיננסית הישראלית ומנהליה, אינם אשמים באי שינוי מבנה השוק.

הטעות הגדולה היתה של בעל הבית, שהאמין שאם יחליף נמרים בחתולים, הוא ישנה את כללי המשחק, ואם בעל הבית לא הבחין במה משתקף מהסדר הנושים של אפריקה, כנראה שהוא לא הבין שאי אפשר לתת לחתולים לשמור על השמנת ויותר גרוע, הוא כנראה לא לוקח בחשבון שעם הזמן גם הם עלולים להפוך לנמרים.