חבל על המאמץ

בשבוע שעבר פורסם ב"מעריב" כי ההתאחדות לכדורגל תנסה להכניס לתקנון המשמעת חוק לפיו אפשר יהיה להעמיד לדין מועדונים בגין העלבת וביזוי ממלא תפקיד בהתאחדות. המאמץ לכפות נימוס על יושבי הטריבונות נידון לכישלון. המאמץ לכפותו באמצעות תקנון המשמעת הוא גם נלעג וגם בלתי חוקתי. חבל שחכמי ההתאחדות בוחרים לדהור בשני המסלולים האלה אל התהום.

נפתח בנימוק החוקתי. בדמוקרטיה, ניתן להגביל את חופש הביטוי רק כאשר הפגיעה בסדר הציבורי או ברגשות הציבור היא חמורה ורצינית. נכון, המבחן הוא ספקולטיבי-תוצאתי, ותמיד אפשר להתווכח האם התבטאויות כאלו או אחרות חוצות את סף הסיבולת הציבורית. הח"מ תמך בזמנו בפסיקת בתי הדין של ההתאחדות, שקבעו כי קללות לראש הממשלה שנרצח בדקת ההתייחדות חוצה את הסף. אין מצב בעולם שבית דין שפוי יקבע קביעה דומה לגבי קללות כלפי אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, שעונה על ההגדרה ממלא תפקיד בהתאחדות ונוטה למשוך את רוב האש מצד יושבי הטריבונות.

לכן, מבקשים כעת לסלק את מבחן התוצאה ההסתברותי ולקבוע איסור על תוכן ההתבטאות. דמוקרטיות נמנעות בד"כ מלאסור על תכנים, ומפעילות צנזורה או איסור פלילי רק כשההסתברות לפגיעה (בסדר ציבורי, ברגשות) היא קרובה לוודאית. חריג לכך, וחריג מבורך, הוא האיסור על התבטאות גזענית. מעתה מבקשים בהתאחדות להוסיף חריג נוסף: גזענות ואבי לוזון מחוץ לתחום.

אגב, בחוק העונשין יש סעיף שמגן על כבוד יו"ר ההתאחדות. זהו סעיף 288 שאוסר על העלבת עובד ציבור. וזה לשונו: "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי... כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו - מאסר שישה חדשים". הסעיף מופעל במשורה ובוודאי שלא במגרשי כדורגל. שם, אגב, שופטי כדורגל, ראויים להגנה הרבה לפני לוזון. ופעם, היא נדרשה עבורם דווקא מפני לוזון, מה שמוביל אותנו לנימוק השני.

המאמץ נלעג כי קללות וכדורגל כרוכים ושלובים זה בזה. זה לא יפה, זה פסול, אבל אבי לוזון, איש כדורגל ותיק, צריך להכיר את הדחפים והאנרגיות האלה. לעתים, כששופטים שרקו למורת רוחו במשך השנים, היה ממטיר עליהם את הזלעפות שעתה הוא מחפש מחסה מפניהן. חבל על הזמן.

ואם בכל זאת יתקנו את התקנון, איך בדיוק יאכפו אותו? יחלקו בכניסה את רשימת הפונקציונרים האסורים בגידוף? ומי ירכיב את הרשימה? האם שופטים ייכללו בה? ודני לוי גם? ומהי קללה אסורה ומהי מותרת? ומה אם המקלל יספק הסבר משכנע?

רדו, רדו מהעץ כל עוד המרחק מהקרקע סביר. תעלו גבוה, תשברו רגל בנפילה. לא חבל?

מההתאחדות לכדורגל נמסר בתגובה: "טורו של מר גורלי יוצא ממספר נקודות הנחה שגויות שמובילות אותו לאורך כתיבתו. כוונת הסעיף היא להגן לא רק על בעלי תפקידים בהתאחדות, אלא על שופטים, משקיפים, מאמנים ומעורבים אחרים במשחק מפני התבטאויות שלפי ניסוחו של גורלי "חוצות את סף הסיבולת הציבורית", ולכן כל עניין חופש הביטוי אינו עומד על הפרק, ממש כפי שקרה במקרה ביזוי דקת הדומיה לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. מי שמשתמש בחופש הביטוי כדי לפגוע או להסית לאלימות, הרי שאינו יכול להשתמש בחופש זה.

שנית, ההתאחדות לכדורגל לא מתכוונת להכניס את הסעיף המדובר יש מאין. בתקנון אופ"א ובתקנון פיפ"א אוסרים על ביטויים פוגעניים ומתלהמים. הסעיף המדובר בתקנון פיפ"א הוא סעיף 67.3: "התנהגות שאינה הולמת, הכוללת אלימות כלפי אנשים או גופים, זריקת אבוקות, השמעת ביטויים פוגעניים, סיסמאות פוליטיות בכל צורה שהיא, אמירת מילים או קולות מעליבים או כאלה שעלולים לפגוע, או כניסה למגרש".

כל מי שקורא סעיף זה רואה כי ההתאחדות "מיישרת קו" עם תקנוני גופי העל שלה. יהיו כאלה שיזלזלו, כמו אלה שגיחכו שהחלטנו שנילחם באלימות ובגזענות, אך הצלחנו בהורדת האלימות והגזענות במגרשים בכ-70% ושילמנו על כך מחירים כבדים. באותה דרך יש בכוונתנו להגן על נער צעיר או ילדה קטנה שמגיעים למגרש עם הוריהם מפני שירי שואה מכוערים למיניהם ומפני איחולי מוות, או איחולים אחרים שאינם עומדים במבחן סף הסיבולת הציבורית".