תוקם ועדה לבחינת הפיצול

יהיו מניעיהם של בנימין נתניהו וליברמן אשר יהיו (החשש מפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה, אמונה כי מהפכות לא עושים במחטף או התנגדות אמיתית לפיצול) - החלטת ראש הממשלה היתה מתבקשת.

שר המשפטים, יעקב נאמן, טוען כי כבר נערך דיון ציבורי בסוגייה לפני כשנתיים, בעת שקודמו, דניאל פרידמן, העלה הצעה דומה. אבל הדיון אז היה יותר "סערה ציבורית" שארכה זמן קצר, עד שפרידמן שלף את הרפורמה הבאה שמשכה את תשומת-הלב.

אני חייב להודות כי למרות כל העיסוק בסוגייה, טרם גיבשתי עמדה חד-משמעית בעד הפיצול או נגדו. לא שוכנעתי מנימוקיו של נאמן, ואם זה ארסנל הנימוקים של תומכי הפיצול - הרי שאני מתנגד לו. קשה לראות כיצד המלחמה בפשיעה תשתפר פלאים בזכות "התובע הכללי". הרי מספר השוטרים והחוקרים יישאר בעינו, כך גם מספר הפרקליטים בפרקליטויות המחוז, שהם העומלים על בחינת הראיות וגיבוש כתבי האישום. וכבר דובר על כך שהכל מתחיל בכלל בחינוך.

מזוז אמנם מאוד עמוס, אבל על לא מעט נושאי משרה בכירים מוטל עומס כבד לא פחות. גם המחשבה שהיועץ ה"אזרחי" ינחה באופן שוטף את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה אינה רצינית, כי ברור שלא ניתן להביא כל סוגייה לפתחו. את בעיית ניגוד העניינים נדמה שניתן לפתור בצורה פחות דרסטית.

ובכל זאת, מאחר שלא מעט אישים מכובדים ונעדרי אינטרסים תומכים בפיצול (חלקם אף התנגד לו בעבר), נדמה כי אין מנוס מהקמת ועדה מקצועית-ציבורית לבחינת הסוגיה מחדש.

טוען נאמן, ובמידה לא מבוטלת של צדק, כי ועדות ציבוריות הן מתכון ל"קבירת" יוזמות, ו"כשאתה ממנה את יו"ר הוועדה - אתה יודע מראש מה תהיה תוצאתה". אבל נאמן עצמו עמד והיה חבר בלא פחות מ-25 ועדות. אז שלא יעמיד בראשה את מאיר שמגר או את אהרן ברק, אבל מנגד גם לא שר לשעבר. אולי הפיתרון הוא בהצבת איש אקדמיה בכיר.

המרוויח הגדול מהחלטת נתניהו הוא פרקליט המדינה, משה לדור, שהיה אמור להתרוקן מנכסיו. אם היוזמה לא תעבור בעוד מספר חודשים, ייתכן כי בכיסא של שר המשפטים הוא יפגוש כבר מישהו אחר.