יום בחייו של מארגן קבוצות רכישה בישראל: כך מוצאים קונים, מגבשים קבוצה ומתמודדים עם הביקורת

עדשות משקפי השמש של רמי צור כהות ומבריקות, והרחוב משתקף דרכן כמראה. הוא משוחח בטלפון עם רוכש פוטנציאלי המבקש להתמקח על המחיר. צור, מארגן קבוצות רכישה למגורים, מקשיב בסבלנות. כל גמישות מצדו, הוא יודע היטב, תתקזז מחלקו בעסקה. השיחה מסתיימת, והוא מוביל אותנו אל מגרש ברמת השרון שעליו הוא מתכנן להקים פרויקט דירות יוקרתי, במסגרת קבוצת רכישה שהוא מארגן בימים אלה. צריך לא מעט דמיון כדי להביט בבית הפרטי הישן המוקף גינה פראית וצמחים מטפסים, ולראות בניין יוקרה. אבל צור בשלו. בעיני רוחו הוא רואה את שעדשות משקפיו אינן משקפות, והוא מתחיל למנות את יתרונות האזור כאיש שיווק מיומן. עלות ההשתתפות בקבוצה: 2.5 מיליון שקל, ורק שתי יחידות נותרו כדי לסגור את העסקה ולצאת לדרך.

כניסתו של צור, 42, רואה חשבון במקצועו, לעולם היזמות בשוק הנדל"ן החלה לפני שלוש שנים, אז עזב את מקום עבודתו האחרון בחברת אדריאל אחזקות (לפני כן עבד כחשב בחברת הנדל"ן רוטשטיין). אולי היה זה המשבר שנלווה להחלפת הקידומת, אולי הרצון בעצמאות שתמיד בער בעצמותיו; כך או אחרת, צור החליט לצאת לדרך עצמאית ופתח משרד ליזמות ולהשקעות. תחילה ניסה לרקוח עם שותף עסקה לקניית בניין באופן הסטנדרטי, אך העסקה לא נחלה הצלחה. צור המשיך לתור אחר אפשרויות יזמיות, ולפני שנתיים מצא עצמו נסחף אחר התופעה שתהפוך לימים לטרנד חם, לעתים שנוי במחלוקת, שיטלטל את ענף הנדל"ן כולו. "השוק הכתיב את צורת ההתארגנות של קבוצות הרכישה, ובאותה נקודת הזמן המודל הזה מאוד התאים לי", הוא משחזר. "זה נתן לי יכולת להיכנס לתחום היזמות עם יחסית מעט הון עצמי, וגם היו לי כבר כל הכלים שלדעתי נדרשים לארגון קבוצות רכישה".

לפני כשנה חברה אליו רינת בן-סימון, 28, בתפקיד מנהלת המשרד ואשת השיווק של הפרויקטים. במרכז המשרד, הממוקם מול קניון איילון, שולחן ישיבות שחור, מעליו שתי מנורות דקורטיביות, ועל הקיר שלושה ראשי שום צבעוניים מצוירים על בד קנבס, בשביל המזל. על קירות משרדו של צור - שממוקם באותה קומה עם משרדה של אשתו, גם היא רואת חשבון - תלויות הדמיות ממוחשבות, בגדלים שונים, של הפרויקטים שעומדים כיום על הפרק: קבוצת הרכישה ברמת השרון, שבה ביקרנו, קבוצה בגבעתיים בת שמונה יחידות דיור, קבוצה בת שלושים יחידות דיור שכבר התגבשה בחולון, ועוד בניין לשימור בתל אביב, שעומד כיום בשיאו של משא ומתן עם בעל הקרקע. האם יימצאו קונים? איך מגבשים קבוצה? ומי מנהל את המשאים ומתנים? כך נראה יום בחייו של מארגן קבוצות רכישה, צעד אחר צעד.

משווקים את הפרויקט

"הסיכון קצת מרתיע אותי"

אמצע היום, ובמשרד של צור נקבעה פגישה עם שירה יס, המתעניינת בקבוצת הרכישה ברמת השרון. היא ובעלה מתגוררים בשכירות בכפר טרומן, והם מבקשים לרכוש דירה בעיר נעוריה. זה חודשים שהם מחפשים, ולצור הגיעה דרך מודעה בלוח "הומלס". בן-סימון מקבלת את פניה, ועמה גם צור. "הרווח של קבוצת הרכישה נובע מהעובדה שהקבוצה מדלגת על שלב בשרשרת המזון, והיא בעצם מחליפה את היזם", נותן צור הסבר ראשוני ללקוחה הפוטנציאלית. "כך היא חוסכת את הפער שמרוויח היזם, בשיעור של עד 20%".

"מה עם הסיכונים?", שואלת יס, שניכר כי הגיעה מוכנה לפגישה, "עשיתי תחקיר באינטרנט, וכתוב שכמו בכל דבר, גם בנדל"ן אין מתנות חינם".

בן-סימון פורסת את התוכניות של הפרויקט: "כל הדירות בפרויקט הן דופלקס חמישה חדרים, והדופלקס-פנטהאוז שנותר פונה דרומה ויש לו ארבעה כיווני אוויר". היא מפרטת את התכנון האדריכלי - היקף המטרים הרבועים בדירה, שבה שני מפלסים, וקומת גג פרטית ומרפסות. היא מצפינה את המפה, מסבירה על הסביבה, על החורשה הצמודה, על שביל הולכי הרגל; מדגישה את החניות הפרטיות, ולסיום מדגימה גם את פרטי יחידת הגן שנותרה, על כל מקרה.

"או-קיי. עכשיו לי יש כמה שאלות", מודיעה יס בסוף ההסבר ומתחילה לקרוא מן הדף. "מהי העלות ומה היא כוללת?".

בן-סימון: "העלות לדופלקס-פנטהאוז היא 2.5 מיליון שקלים, ודופלקס הגן עולה 50 אלף שקלים נוספים. סכום זה כולל את כל העלויות, פרט למס הרכישה שהוא 5% על מרכיב הקרקע בלבד (60 אלף שקלים במקרה הזה), ושכר טרחת עורכי דין שהוא 1.75%".

יס: "זה כולל גם ליווי של אדריכלית?".

בן-סימון: "כולל".

יס: "ומהו אופן חלוקת התשלומים?".

בן-סימון: "הבנק המלווה דורש 30% הון עצמי מכל חבר בקבוצה, ומאשר מסגרת אשראי של עד 70%. כל אחד מחברי הקבוצה נרשם בחלק היחסי שלו כבעל הקרקע, ואז עוברים למימוש התוכניות".

יס: "מה לגבי אישורים"?.

בן-סימון: "התכנון עבר אישור עקרוני של העירייה, אך טרם קיבל היתר - זה לוקח כארבעה חודשים".

יס: "יש לכם אתר אינטרנט?".

בן-סימון: "כן", מגישה לה כרטיס ביקור.

יס: "ומה לגבי זכות סירוב כאשר אחד החברים מעביר את הדירה לגורם שלישי, יש לנו זכות וטו?".

בן-סימון: "בוודאי".

יס נגעה בעצב חשוף המטריד את הרוכשים המעוניינים בדירות למגורים שלהם עצמם. במה דברים אמורים? במשקיעים שחפצים בתשואה העתידית מהשכרת הנכס, או באלה שלוקחים חלק בקבוצה, אפילו לא מחכים לשלב עליית הדחפורים על הקרקע, ומיד מוכרים. "היה לנו משקיע כזה בקבוצה בחולון", מספר צור שנכנס לחדר. "הוא קנה דירת ארבעה חדרים ב-1.1 מיליון שקל ומכר ב-1.5 מיליון שקל אחרי עשרה חודשים. רואים את זה בהרבה קבוצות רכישה - המשקיעים קונים בזול ומוכרים לקונים הסופיים במחירי השוק. אבל חשוב להדגיש שהגורם השלישי חייב לעבור את אישור הוועד והבנק, על-פי פרוטוקול מסודר".

"או-קיי", מסתפקת יס, "אז אבקש שתשלחו לי במייל את התוכניות של הדופלקסים, אני אעביר גם לבעלי את התשובות, ואהיה איתכם בקשר בשבוע הבא".

"בסדר, המלצתי היא שאם אתם רציניים, שווה להזדרז", אומר צור רגע לפני סיום הפגישה, ועושה שימוש בטקטיקת המכירה המוכרת, "יש מתעניינים רציניים, אני מניח שבתוך שבועיים הקבוצה תיסגר".

יס: "כן, יש מועמדים רציניים? תראה, עקרונית זה נראה לי - אנחנו מחפשים הרבה זמן. אבל הסיכון קצת מרתיע אותי, אני רוצה לדעת שהבנק מאשר את כל הקבוצה".

צור מנסה להרגיע: "אנחנו לא נכנסים לעסקה אלא אם הבנק אישר את כולם, זה התהליך. לא יכול להיות מצב שסוגרים עסקה לפני אישור הבנק. מה גם שבפרויקט הספציפי הזה אנחנו יודעים שבאים אנשים שיש להם יכולת כלכלית".

יס: "זה מה שהם טוענים, צריך לוודא. אני לא חוששת לגביי, אלא חוששת לגבי החברים האחרים בקבוצה".

"אף אחד לא חושש לגביו", עונה לה צור בקריצה, כשהיא עוזבת את המשרד בברכת תודה.

מאתרים את הקרקע

"מתרחק מפתח תקווה ומנתניה"

קודם הפגישה עם יס הספיק צור להיפגש בשעות הבוקר גם עם יעקב זרקו, מתווך מקומי ברמת השרון, שהזהיר אותו כי "עכשיו נכנסים לחורף והשוק נרגע", אבל גם הבטיח לפנות לכמה משקיעים שאולי יגלו עניין בקבוצה. שעה קלה לאחר מכן נפגש בשטח הפרויקט עם האדריכלית, לאה הופמן, שאמונה על התכנון. "נכנסתי לתכנון קבוצות רכישה רק השנה", מספרת הופמן. "השכר הוא אותו שכר, אבל העבודה יותר קשה כי אני בעצם עובדת מול כל חברי הקבוצה ולא מול יזם אחד. מבחינה מקצועית זה מאתגר יותר, כי לחברי הקבוצה אכפת מכל פרט בתכנון, לעומת חלק מהיזמים שרק רוצים לחתוך בעלויות ולא מתעניינים באלמנטים עיצוביים".

לאחר מכן המשיך צור לפגישה עם עורך דין שיצר עמו קשר במטרה לשתף פעולה - גם הוא רוצה להיכנס לתחום קבוצות הרכישה ומחפש הזדמנות. איך הייתה הפגישה עם עורך הדין, אני שואלת את צור. "אוי, לא היה לו מושג", הוא נאנח ולוגם מהקפה. "אנשים קוראים על קבוצות רכישה בעיתונים, וכל אחד רוצה להיכנס לתחום, בטח עורכי דין שמבינים שזה הרבה כסף ורוצים לקחת חלק בזה. אבל אנשים צריכים להבין שנדרשת התמחות. יש היום כל מיני סיפורים על ספרים שמארגנים קבוצות רכישה, וזה מסוכן. אז מצד אחד זה נורא סקסי להגיד שהמשרד שלך עושה קבוצות רכישה, אבל זה תחום שמשיק לכל-כך הרבה עולמות: שיווק, משא ומתן, מימון ועוד. צריך להבין איך המעגל עובד".

והסברת לו את כל זה?

"לא, מה אני מעביר שיעורים על קבוצות רכישה?", הוא צוחק. "כרגע הכדור אצלו. הוא שאל איך אפשר להתחבר לעסקה, ואני אמרתי שיש לי משרד עורכי דין שאני עובד איתם. אם הוא יביא עסקה מעניינת של מגרש למכירה, אז נשתף פעולה. הרי זה מה שאני מחפש - אנשים שיביאו מגרשים, כי את הקונים לקבוצה אני יודע להביא לבד".

איתור הקרקע, משתף צור, הוא הקושי הגדול בהליך. "היום אנחנו במצב שמציעים לנו עסקות, לפעמים שלוש ביום, אבל את רובן אני פוסל כי אינן כלכליות משום המחירים הגבוהים; אבל עדיין מצליחים למצוא פה ושם מגרש. בגבעתיים, למשל, שלושה יזמים מוכרים את השטחים שלהם המיועדים לבנייה".

יש דרך פעולה מסוימת, או שאתה פשוט יורה לכל הכיוונים?

"באופן כללי אני מתרחק מאזורים כמו פתח תקווה או נתניה, שיש בהם שפע של קבוצות רכישה, כי אז אין לי ייחוד. הציעו לי להרים בנתניה קבוצה לבניית מגדל של מאה דירות, אבל זה כרגע לא במסגרת היכולת שלי. אני פועל בנישה ממוקדת. אני גם לא ניגש למכרזים, כי במכרז אתה יודע איפה זה מתחיל אבל לא יודע איפה זה ייגמר. אני מעדיף לסגור מול הבעלים של הקרקע. אמנם ללא מסמכים כתובים, אבל יש בינינו הסכם ג'נטלמני.

"אני גם לא נוהג לשלם על אופציה. כך שזרימת המידע על מגרשים למכירה היא לרוב דרך מתווכים, או הכי טוב - דרך עורכי דין שבעל המגרש פנה אליהם. לכן חייבים קשרים; אני כמעט לא יושב במשרד, מסתובב כל היום".

על-פי הערכות ראשוניות של משרד השיכון ל-2009, 8% מכלל התחלות הבנייה בישראל בוצעו בשנה הנוכחית על-ידי קבוצות רכישה, ובאזור תל אביב ניכר כי המגמה אף חזקה יותר. גם צור מבקש את חלקו בעיר הגדולה. "מי שעושה קבוצות לא שוחה באותה ביצה של הקבלנים והיזמים הגדולים", הוא מצנן קלות את רף ההתלהבות. "אנחנו עוד לא שם, אלא מנסים, בנגיעות, לקחת להם חתיכות כל הזמן". לאחרונה הוא בוחן בתל אביב עסקה לארגון קבוצה לרכישת קרקע שעליה בניין המיועד לשימור - שאותו ניתן לשפץ, לשחזר, ולהוסיף לו קומה. מחיר השתתפות ליחידה: 750 אלף שקלים. עסקה אטרקטיבית לכאורה עבור קהל המשקיעים.

את הבשורה על הבשלת העסקה החל להפיץ בין לקוחותיו. אתמול נפגש עם נציגם של 25 משקיעים שמחפשים דירות להשקעה בתל אביב בסכום של עד מיליון שקלים. "בניין לשימור זו הדרגה המורכבת ביותר בעסקות רכישה", הוא מצנן מעט את ההתלהבות. לשם כך נפגש עם עורכי הדין מיכל ברק ואהוד מררי ממשרד שבלת, שמלווים אותו. השלושה יושבים בחדר הישיבות היוקרתי, עוברים על פרטים אחרונים לקראת הפגישה המתוכננת למחרת עם בעל הקרקע בתל אביב. האם הפגישה תניב עסקה? פרטים בהמשך.

מנהלים משא ומתן

"אנחנו לא עובדים לשם שמיים"

אנו שבים ממשרד שבלת למשרדו של צור. בן-סימון בשיאה של שיחת טלפון עם מתעניין. "העלות מחושבת על-פי דוח אפס", היא מסבירה לאפרכסת. "זהו דוח שנעשה על-ידי חברת שמאים שמתמחים בנדל"ן, והם מגלמים את כל העלויות הכרוכות מול מחירי השוק". אך הצד השני לא משתכנע, והשיחה מתלהטת; אחרי כמה דקות מתנתקת השיחה.

"מה הוא רצה?", מתעניין צור.

"הוא התחיל לספר שיש בארלוזורוב פינת החשמונאים דירת ארבעה חדרים מקבלן, 97 מטרים רבועים, קומה רביעית מתוך שש קומות, ב-1.850 מיליון שקל", משיבה בן-סימון.

צור: "נו, אז שיקנה".

בן-סימון: "הוא התחיל להגיד לי, 'מאיפה את מביאה את המחירים האלה? נראה לי שאת סתם ממציאה'".

צור: "נו, אז שייקח מה שהציעו לו. נשמע טוב".

בן-סימון: "אמרתי לו, 'תיקח בחשמונאים, זה מצוין'. אני לא מבינה את אלה שאומרים שהמחיר גבוה ויש להם מחיר טוב במקום אחר, אז למה הוא לא לוקח?".

צור צוחק, כבר לא מתרגש. "אין הרבה גמישות במחירים של קבוצות רכישה", הוא מסביר. "הרווח שלנו נע בין 5% ל-7% ממחיר הקרקע, ואין יותר מדי מקום למשחק. ברמה התיאורטית, וגם על-פי הסכם, הקבוצה יודעת שכל אחד מהחברים יכול לקנות במחיר אחר, אבל מדובר בגמישות של עשרת אלפים שקל גג. אין לנו גמישות של עשרות או של מאות אלפי שקלים".

אולי תורידו מהרווח שלכם?

"הרווח שלנו הוא נאה, אבל צריך לזכור שיש עסקות שגם לא מתממשות. הרי אני לא רואה את התמורה שלי עד שנסגרת העסקה על הקרקע. ברמה תיאורטית, אם לא מצליחים לסגור קבוצה אז לא ארוויח כלום. גם אם כבר הוצאתי כסף, זמן ואנרגיה שכוללים פרסום, עורכי דין, הדמיות, תשלום לעובדים והרבה זמן".

נשמע כמו סיכון.

"יש עסק שאין בו סיכון? ככה זה, בשביל להרוויח כסף צריך להוציא כסף".

אתה אדם אמיד יותר מאז נכנסת לתחום?

"בואי נאמר שאנחנו לא עובדים לשם שמיים. אני עושה את זה קודם כול כי אני אוהב את זה, וכמובן גם בגלל התגמול. אני מאמין שבעוד שנתיים-שלוש, אחרי שהעסק יהיה מבוסס ולאחר מעגל של עסקות, אני אהיה גם במקום אחר מבחינה כלכלית".

מתחילים לבנות

"בינתיים לא חרגנו מהמסגרת"

אנחנו עוזבים את המשרד בבני ברק בדרכנו לחולון. שעת אחר צהריים, ונסים שריקי לא חושש ללכלך את נעליו המצוחצחות באדמה הלחה, שעליה עתידה להיבנות דירתו בשכונה ח' המתפתחת בעיר. כיום עומדים במקום דחפורים וטרקטורים שחופרים במרץ. שריקי פוסע אל המגרש, טרקטור חולף על פניו והוא מנופף לו לשלום. ניכר שהוא במצב רוח טוב.

שלב השיווק לקבוצה וארגונה החל לפני שנה בדיוק, בנובמבר 2008. "בשיא המשבר, כשבכל בוקר בישרו העיתונים שענף הנדל"ן נפגע", נזכר צור. לפני חודש הונחה אבן הפינה במגרש, המסמלת את תחילת הבנייה, שצפויה להסתיים בעוד שנה, אם לא יהיו תקלות. את השטח רכשו חברי הקבוצה מקבלן. צור, שזיהה את הפוטנציאל, שיווק להם את הקרקע ב-1.25 מיליון שקלים לדירת חמישה חדרים.

אשר לשריקי, הוא מגיע לעתים תכופות להתרשם מהתקדמות הבנייה. גם מנהל העבודה במקום מכיר אותו, הם כבר שתו קפה יחד. "בימים הקרובים מתחילים לעבוד על הרצפה", הוא מבשר בגאווה.

פעם ראשונה בקבוצת רכישה?

"כן, אני ומשפחתי מתגוררים בחולון, ונורא רצינו לעבור לשכונה, אבל כל הדירות באזור היו מעל התקציב שלנו. מהיכרות אישית שהייתה לי עם הקבלן שמכר את השטח הגעתי לרמי ולקבוצה, ראיתי את התמהיל של הדירות, את המיקום ואת המחיר. בהתחלה חששנו מכך שרוב המשתתפים יהיו משקיעים, ואז הבניין יהיה מלא בשכירויות, אז רמי הקצה רק 10% למשקיעים".

באסיפה הראשונה של שלושים המשפחות שהשתתפו בקבוצה נבחר הוועד המארגן, כמקובל, ושריקי נבחר לאחר מארבעת חברי הוועד שאחראים לבחור את הקבלן ואת אנשי המקצוע, ולפקח על הבנייה מקרוב. "זאת עבודה קשה", מספר שריקי. "כשאתה בוועד אתה דואג לא רק לעצמך, אלא לכולם".

איך זה מתקיים בפועל?

"בשלב ההתחלתי התחלנו להגדיר את המפרט, עשינו שינויים בתוכניות ובחרנו את אנשי המקצוע. את הפגישות היינו עורכים אחת לשבוע במשרד של עורך הדין שמלווה אותנו. את ההחלטות הבאנו לקבוצה - כל עוד הרעיון היה טוב, אז היה שיתוף פעולה מלא ואינטראקציה טובה מצד חברי הקבוצה. אבל אנחנו בוועד ידענו ירידות ועליות. היו הרבה דיונים על מה כדאי לעשות ומה לא, זה לא פשוט. אבל זה גם כיף ומפרה להיות חלק מהיצירה".

שלב ההגרלות עבר בשלום?

"כולם חתמו על הסכם מסודר שלפיו חלוקת המחסנים היא על-פי הגרלה. ברור שהיו כאלה שיצאו לא מרוצים, אבל בסופו של דבר כולם קיבלו את זה בהבנה. יצא ככה שהאנשים בקבוצה שלנו הם עלא כיפאק".

לאחרונה, מוסיף שריקי, יזם אחד מחברי הוועד פורום באינטרנט לחברי הקבוצה, שבו גם מועלים מדי שבוע צילומים המתעדים את הליך הבנייה, ושבו מתארגנות קבוצות צרכניות לרכישת מזגנים משותפת וכן הלאה. בנוסף, ישנה מזכירת ועד שאמונה על תזכורות ועל העברת מסרים לשאר חברי הקבוצה. ממש קואופרטיב.

ומה לגבי מסגרת התקציב?

"בינתיים לא חרגנו מהמסגרת", אומר שריקי, "ואנחנו אפילו בפלוס. אבל רק בסוף הבנייה נוכל לדעת אם באמת עמדנו בו".

מתמודדים עם הביקורת

"קבלנים מתחפשים לקבוצת רכישה"

את קמפיין התאחדות הקבלנים נגד קבוצות הרכישה קשה היה לפספס בעיתונות הכלכלית בחודשים האחרונים. "בועה שמתהווה", מתריעים, "המדינה מפסידה מסים", מתרעמים. אבל את צור זה לא מטריד. בהפוך על הפוך, הוא מוצא שהמאבק של הקבלנים בקבוצות דווקא מעורר את המודעות של הציבור לנושא. "הקבלנים עושים רעש כי הם רוצים להכות את הקבוצות, משום שהקבוצות מכות אותם. אבל תכלס, מי בונה פה? הקבלנים. מי מוכר את הקרקעות? הקבלנים. זה הזוי. אני רואה את הכותרות, ואני מסתכל מהצד ונורא צוחק על זה. הם נלחמים כי הם מבינים שקבוצות רכישה זה לא משהו שייעלם. דווקא כשהיה השפל של 2008 וכל הקבלנים הפסיקו התחלות בנייה, מי שהצליח להזרים חמצן לשוק הנדל"ן היו הקבוצות ולא הקבלנים. עכשיו התהפך הגלגל והמחירים שוב עלו, בגלל הקבלנים".

אז מה אתה מסיק מזה?

"לדעתי, זה בכלל מאבק על תודעה צרכנית. יש כיום קבלנים שמתחפשים לקבוצת רכישה, זה נהיה משהו שיווקי, הם לוקחים את צמד המילים הזה ומנסים לנכס אותו, הם מבינים שיש לזה כוח".

על אף שצור מנסה להמעיט בחילוקי הדעות עם הקבלנים, הרי שהמאבק בין הקבלנים למארגני קבוצות הרכישה מתבטא גם בשטח. צור מספר על גישושים ועל ניסיונות ריגול מצד שני הצדדים לקבלת אינפורמציה על מחירי השוק. "בחולון היה קבלן שהתחיל גם הוא בשיווק כשאנחנו התחלנו", הוא אומר. "הוא שיווק דירת חמישה חדרים ב-1.5 מיליון שקל, ואנחנו הצענו ב-1.25 מיליון. במהלך השיווק היה מישהו מטעמו ששמר איתנו על קשר, כאילו הוא מתעניין בדירה, אבל אני ידעתי שהוא בא לגשש, כי פתאום הקבלן התחיל לרדת במחיר וניסה לצמצם פערים.

"ברור שברגע שאנחנו סיימנו את השיווק הם הקפיצו את המחירים בלי למצמץ, והיום מוכרים ב-1.6 מיליון שקל. זה חלק מהמשחק, אני לא מתרגש. גם אני בעצמי עשיתי את זה כשבחנתי את העסקה בגבעתיים. באותו אזור יש פרויקט אחר של קבלן, אז עשיתי סקר שוק, והלכתי אליו כאילו אני מתעניין בדירה. ראיתי מפרטים ותוכניות, הוא הציע לי דירת חמישה חדרים ב-2.65 מיליון, ואנחנו מציעים אותה דירה ב-2.2 מיליון. באתי אליו כבר עם צ'קים כדי להבין מה המחיר האמיתי שהוא רוצה. ברור לי שברגע שגם אנחנו נתחיל בשיווק, גם הוא ירד במחיר".

והוא התקשר מאז לבדוק אם אתה עדיין בעניין?

"כן, הוא התקשר כמה פעמים, אמרתי לו שאני צריך עוד לבדוק עם אשתי".

תל אביב תחילה: קבוצות הרכישה מתעצמות על חשבון הקבלנים, בעיקר בתל אביב

בשנת 2002, שווי הרכישות על-ידי יחידים (בנייה עצמית ו/או קבוצת רכישה) עמד על 3.1 מיליארד שקלים. ב- 2007, עמד היקף הרכישות על-ידי יחידים על שיא של 6.2 מיליארד שקלים, המגלמים גידול ריאלי של 92%. באותו פרק זמן ירד היקף הרכישות שנעשו בידי קבלנים בשיעור ריאלי של 26%.

בשנת 2007 רכשו קבוצות הרכישה קרקעות בהיקף של כ-950 מיליון שקלים. קבלנים, לעומת זאת, רכשו בפחות מ-300 מיליון שקלים. קבוצות הרכישה היוו 24% מסך הדירות החדשות שנמכרו באזור תל אביב, ומספר הרוכשים בשנה זו (שנת השיא) היה גבוה ב-51% מזה שבשנת 2002.

בין השנים 2007-2005 נרשם גידול של 91% במספר הרוכשים הפרטיים שרכשו קרקעות או דירות מאנשים פרטיים באזור תל אביב, לעומת שיעור גידול של 19% בלבד ברמה הארצית.

בשנת 2008 רכשו קבוצות הרכישה קרקעות בהיקף של כ-870 מיליון שקלים, לעומת קבלנים שרכשו קרקעות בהיקף 250 מיליון שקלים בלבד. קבוצות הרכישה היוו 34% מסך הדירות החדשות שנמכרו באותה השנה באזור תל אביב.