ממיידוף עד פאנן

חיים ונציה הוא מנכ"ל בית השקעות פרוקסימה

בחורות מעדיפות מניאקים. לא כולן כמובן. בגיל מסוים רב הגברים מבינים שצריך להיות מניאק כדי להצליח עם בחורות. לשמחתי, מזה שנים רבות שאני לא מוטרד מהאמת הקשה הזו, אבל בתקופה האחרונה התחלתי להפנים שמניאקים מועדפים לא רק על-ידי בחורות אלא גם על-ידי משקיעים.

הפרשיות שהתפרסמו בשנה האחרונה בעיתונות הכלכלית מצביעות בדיוק על כך: משקיעים מעדיפים מנהלי השקעות מניאקים.

באינטרנט ניתן למצוא לא מעט "מחקרים מלומדים" שנעשו על-ידי נערים מחוצ'קנים המסבירים את הנטייה של בחורות להעדיף מניאקים. מה"מחקרים" עולה כי בחורות מחפשות ריגוש, הן משתעממות בקלות מבחורים נחמדים, ולכן מעדיפות את הקשים להשגה. קשרים מן העבר ואקסים מאכזבים גורמים לבחורות לאבד את אמונן בטוב והנחמד ולחשוד בכל מי שנראה כזה. עוד עולה מן המחקרים כי בחורות מאמינות שהכל מגיע להן, ולכן מי שנותן להן את מה שהן רוצות - זוכה ליחס של מובן מאליו.

נשמע כל-כך פשוט. לא? הייתכן כי גם להטיה של משקיעים לטובת מנהלי השקעות מניאקים יש את אותם השורשים? מעין שילוב של חיפוש אחרי ריגוש, חוסר אמונה במנהלי השקעות רגילים והרגשה שהכל מגיע.

איך אפשר להסביר אחרת את ההונאה הגדולה מכולן? זו של ברנרד מיידוף. אצל מיידוף השקיעו גם משקיעים מתוחכמים שהאמינו באמת ובתמים כי הם שייכים לקבוצה מובחרת של משקיעים הראויים לקבל תשואות גבוהות.

איך אפשר להסביר אחרת את הנפילה של אנשי עסקים כמו יגאל אהובי ומיקי דורסמן אצל ניק לוין. זה האחרון, המעיד על עצמו כעל מכור להימורים, קיבל ממשקיעים סכומי כסף דמיוניים להשקעה - פשוט כי הדרך בה הוא השקיע הצליחה לרגש אותם.

גם מוני פנאן מכר ללקוחות "הבנק" שלו את ההתרגשות מהשגת רווחים שאי-אפשר לקבל במקומות אחרים, ביחד עם ההרגשה שזה מגיע רק להם כי הם חברים של מוני. וזה עבד. זה תמיד עובד - עד שזה פתאום מפסיק לעבוד. פתאום.

פתאום התברר לדוד פתאל, הבעלים של רשת מלונות פתאל, כי הברוקר שהוא השקיע דרכו כש-3 מיליון שקל הפסיד את רוב הכסף תוך שעות ספורות, בהשקעה באופציות מעו"ף. פתאום.

ואז אתה שואל את עצמך: איך? איך זה שבחורות, אה סליחה, איך זה שמשקיעים חכמים ומתוחכמים נופלים בכזאת קלות אצל מנהלי השקעות שאי-אפשר להגדיר אותם אלא כמניאקים?

אלה הן כמובן דוגמאות קיצוניות, אבל ניתן למצוא ניהול כספים בעל מאפיינים כאלה גם אצל מנהלי השקעות אחרים, כאלה שלא בהכרח גלשו להתנהגות פלילית כמו בדוגמאות הנ"ל. איך מזהים התנהגות כזו? זה פשוט. לא צריך בשביל זה רגולציות מסובכות, צריך רק קומון סנס.

אם מציעים לכם לנהל את כספכם בלי עמלה או עם עמלה מאוד נמוכה - זה לא כי אתם מיוחדים ומעניינים, אלא כי מרוויחים עליכם במקום אחר. אם הצלחתם לקבל תשואה גבוהה משמעותית ממה שמקובל בשוק - זה לא בגלל שאתם לקוחות מועדפים או בעלי יכולת התמקחות ייחודית, אלא רק בגלל שלקחתם על עצמכם סיכון גבוה יותר. וכמובן, זה שמישהו עושה לכם טובה בכך שהוא מוכן לקבל את כספכם לטיפולו - לא מצביע דווקא שאתם שייכים למועדון שווה ואקסלוסיבי.

כאשר מחליטים היכן להשקיע סכום כסף ואצל מי, יש לברר דבר ראשון מה הם הסיכונים שעל-פיהם ינוהל הכסף ומה הן העלויות. צריך להיות ברור שחייב להיות סיכון וחייבות להיות עלויות. מנהל השקעות מניאק ייתן את ההרגשה שאחד הגורמים לא קיים. זה כמובן לא יכול להיות, ובשלב מסוים זה גם יתברר, רק שאז זה עלול להיות מאוחר מדי.