לאהוב את ריקי

מעט מצער שאלבומה החדש של גברת ריקי לי ג'ונס בת ה-55 יוצא במקביל לזה של נורה ג'ונס. גם ג'ונס הבוגרת יותר היתה פעם השם הצעיר הכי לוהט בארצות-הברית.

גם היא הפכה לנערצת הודות לחיבתה לסטנדרטים ישנים של פופ, לג'אז ולפולק. אבל ריקי לי ג'ונס נותרה כותבת שירים ומבצעת מליגה גבוהה יותר, אפילו שנורה ג'ונס מיילדת כעת את אלבומה הרביעי והמאוד מוצלח בפני עצמו.

אלא שריקי לי, להבדיל מנורה, מעולם לא הפכה למאמי לאומית, לנכס ציבורי, למותג המוני. אחרי שני רבי-מכר גדולים בסוף שנות ה-70 ג'ונס חזרה לאלכוהול, ליחסים המסובכים עם גברים, לאפלולית המגוננת של השוליים.

היא עבדה לאורך שנים עם מוזיקאים מופלאים, ופה ושם כתבה שירים הורסים שכמעט איש לא האזין להם. אבל הפעם, איזה כיף, היא חוזרת בתקליט הכי קומוניקטיבי שלה זה 25 שנה.

חיבה לאזוטריות תרבותיות

לו היה רשום על שמה של נורה ג'ונס, היה האלבום מוכר כמה מיליונים בקלות, משום שבעוד נורה חשמלה עצמה באלבומה החדש, ריקי לי מתמקדת בכלים אקוסטיים, ובעיקר בשירים הכי פופיים שלה זה עידנים.

באלבומיה האחרונים כבר היה צריך להצטייד בהמון סבלנות לשלל האזנות ולירידה לפרטים כדי לעקוב אחרי התמלילים. אבל פה יש שירים שנשמעים כהמנוני פופ על-זמניים.

מסתבר, שאת "הירח עשוי מזהב" כתב לה כשיר ערש אביה, כשהייתה קטנטונת ועוד בטרם עזב את הבית. זה פשוט שיר פופ-ג'אז מושלם, והלוואי שיחודש רבות בעשרות השנים הבאות.

גם "רצפת היהלומים שלו" נשמע יותר כחידוש לשיר מוכר, ובעיקר כלחן ומילים הבנויים לתלפיות בתווי תקן שבקושי נשתמרו היום.

האלבום קיבל את שמו, "צרי בגלעד", מספיריטואל אפרו-אמריקני ישן, (צרי משמעו שרף של עץ האפרסמון) וגם השיר הזה, לו הוחלפו בו ההרמוניות הקוליות המתוקות והגיטרות, היה יכול להיות שיר ערש שחור מפואר, או להבדיל לחן שימושי ללוויות בניו-אורלינס.

ג'ונס מארחת את ויקטוריה וויליאמס, ויק צ'סנאט ובן הארפר, אבל קשה להם לחדור מעבר למפגן העוצמה הפרטי שלה. היא אמנית לא קלה: לא רק משום חיבתה העיקשת לאזוטריות תרבותיות מחלקים פחות מתויירים של האמריקנה.

ג'ונס סובלת שנים מקושי עצום במפגשים עם התקשורת, שונאת פרסום, הגיעה כמה פעמים לסף פשיטות רגל, וכמו שזכור גם לצופיה בביקור אחד די עגום בישראל, עלולה להתגלות כתובענית ולא ממש מרצת קהל בהופעותיה החיות.

אמנות שמדברת רק למיעוט

להבדיל מבן זוגה לשעבר, טום ווייטס, שהצליח, לא מעט בזכות בת זוגו השותפה ליצירה והתומכת, קת'לין ברנן, ליצור לעצמו עולם פרטי שלם שנתמך בעקביות על-ידי מאות אלפי אוהדים קנאים ברחבי העולם, ג'ונס מעולם לא התמקדה במיקוד.

סול וג'אז, פאנק (בפ"א רפויה) ופופ, רוק ופולק תמיד שימשו אותה בצבעים כערבוביה שנתונה לגחמות שלה בשנה מסוימת. ולמרות שהעמידה גוף עבודה מרשים, לא הצליחה להצטמצם ולהזדכך בכמה שירי דגל - שהם בסופו של דבר תעודות הזהות הכי עוצמתיות של כל כותב שירים בעולם הפופ.

מלבד "צ'אק אי. מאוהב", להיטה הראשון והכי גדול, ריקי לי ג'ונס מעולם לא התכתבה עם המיינסטרים, אפילו שכתבה לפחות עשרה שירים טובים ממנו. ביניהם גם "הירח עשוי מזהב" החדש. אם היה צדק בעולם, גם האלבום שלה היה עשוי מאותו חומר יקר וסחיר, אלא שכנראה הוא יישאר בגדר אמנות שירים נהדרת שמדברת רק למיעוט. *