תספורת אפריקנית לנסיכה דובאי

משבר האשראי בדובאי הוא עדות נוספת לתאוות בצע ולניהול סיכונים כושל, ומצביע על כך שאי אפשר לדבר על משבר הסאבפריים בלשון עבר וחמור מכך: שדבר לא נלמד ממנו.

חברת הנדל"ן דובאי וורלד (Dubai World) הנחשבת לחברת הנדל"ן הגדולה ביותר בדובאי ואחראית על פרוייקטים שאפתניים כגון האיים המלאכותיים, חייבת 59 מיליארד דולר, מתוך 80 מיליארד שהם סך החוב של דובאי כמדינה. חברת נקהיל (Nakheel), שהיא זרוע של דובאי וורלד, היתה אמורה לפרוע השבוע חוב בסך 3.52 מיליארד דולר והכריזה שלא תוכל לעשות זאת במועד הנקוב.

אמנם לא הייתי נוכח בעת מתן האשראי לדובאי, אך אני מניח שהבנקים הבינלאומיים שהלוו לנסיכות הון עתק זה, עשו זאת על סמך יתרות הנפט שלה ושל איחוד הנסיכויות. האיחוד מייצר 2.2 מיליון חביות מדי יום, אולם חלקה של דובאי בכמות זו זעום, כ-10% בלבד ולפי ההערכות, מאגרי הנפט שלה בכלל יתייבשו בתוך כ-20 שנה.

ההכנסות מנפט מייצרות לדובאי רק כ-6% ממשק שהיקפו כ-37 מיליארד דולר. הנדל"ן והבנייה מכניסים הרבה יותר מכך לקופת המדינה, כ-23%.

מאז פרוץ המשבר, התדרדר מחיר הנדל"ן ב-40%, אלא שדובאי לא הפסיקה את מיזמי הבניה השאפתניים שלה, למרות ההתדרדרות, וגם גיוסי ההון בעבורם לא נעצרו, וכך התנפח חובה לגודל הכפול מגודל כלכלתה.

ציפיית דובאי הייתה שנסיכות אבו-דאבי, השכנה והידידה מהמערב, תבוא להצלתה. לאבו-דאבי כ-9% מסך רזרבות הנפט בעולם ובבעלותה קרן הרווחה הממשלתית הגדולה בעולם (שבראשית 2009 נאמדו נכסיה ב-330 מיליארד דולר). אך ב-2008 הפסידה הקרן סך 125 מיליארד דולר, וגם אם אבו-דאבי עודה עשירה מאוד, כלל לא בטוח שתבוא להצלת מיזמי הבניה השאפתניים של שכנתה. הדבר נכון בעיקר על רקע ירידה בשווי נכסי הנדל"ן - דבר שיש לו השפעה ישירה וברורה על זרם ההכנסות העתידי ועל היכולת להחזיר חובות.

ב-2009, תוך שמחיר הנדל"ן צולל והולך, גייסו מיזמי הבניה בדובאי 10 מיליארד דולר . כלומר, קריסת חובות זו היא תוצאת שאפתנות נטולת ניהול סיכונים שמקורה בתאוות בצע, ומזכירה בהתנהלותה את התגלגלות משבר הסאב-פריים באמריקה.

פתרון המשבר יגיע ככל הנראה בדרך המגולמת במונח הנשמע באחרונה לעתים קרובות בשוק ההון הישראלי בנוגע לאג"ח שמנפיקם התגלגל לצרות פיננסיות - "תספורת". ככל הנראה מי שהלוו לדובאי יצטרכו לשאת באופן חלקי בהפסד. זאת, תוך כדי פרישה שונה של החוב, מבחינת לוח זמנים להחזרו, והריבית שתשולם למלווים.

שורה תחתונה - העסקים כרגיל: בשלב ראשון חברות לוות סכומי עתק על סמך ערכם המשוער של מגדלים פורחים באוויר (אם אם תרצו - איים מלאכותיים שנבנים בים). בשלב שני הערך הדמיוני מתגלה כחסר שחר ויסוד והחברות מבקשות חמלה ("גרייס") ומחילת חובות. בשלב שלישי - אין ברירה אלא למחול להן כי כסף להחזיר אין - והחוב מסתפר.

אין חדש תחת השמש. לא במערב ולא במזרח התיכון.