המבלבלים (במוח)

כל כך הרבה דיו נשפכה, בחודשים האחרונים, וכל כל הרבה דברים נשמעו, סביב שאלת מינויו של היועץ המשפטי לממשלה. ועדה שקיימה אינספור דיונים ושלא הצליחה למלא את תפקידה, מועמדים רבים, שבאו מרקעים שונים, מתחומים שונים ומהתמחויות שונות, לחצים, ניסיונות שכנוע, פוליטיקה, מחלוקות, מחנות, סכסוכים, ואף הכפשות והשחרת פנים. וברקע כל אלה, היוזמה-הכוונה להכניס שינוי בהגדרת סמכויותיו של היועץ ולחלק את תפקידו, כפי שהוא כיום, בין שני משפטנים.

התחושה היא זו, שלפיה חלק נכבד משלוליות הדיו ומהררי המילים היה "מכוון אינטרס". הכותב או המשמיע בחרו לעצמם את הטיעון, אשר לדעתם היה אמור להשפיע על דעת הקהל באופן, שיתאים לאינטרס של זה, שאותו הם ביקשו לשרת. תחילה סימנו את המטרה, ורק לאחר מכן בנו סביבה את הלוח.

וכך, כל כך הרבה דיו, כל כך הרבה מילים, ובכל זאת, אף לאחר כל אלה, לא כולנו מומחים לדבר. יש בנו כאלה, שבנוגע לסוגיות רלבנטיות כאלה ואחרות, מבולבלים עתה יותר משהיינו בעבר. אין תימה בכך. הרי זה שבולבל, כדי שיהיה מבולבל, אכן נותר מבולבל. מבלבל?

ניטול לדוגמא 2 סוגיות, שעלו לאחרונה, ואשר אופן העלאתן, בכל פעם בהקשר שונה מעט ולצורך שונה, הותירה רבים מאתנו נבוכים, מבולבלים.

מתנגדים רבים קמו ליוזמה לפצל את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. אחת מהטענות שבפיהם, נגד הפיצול, הייתה זו, שלפיה נטילתה, מן היועץ המשפטי לממשלה, של סמכות כה חשובה ומרכזית, זו של ראש התביעה הכללית, תותיר אותו חלוש וצנום. לדידם, הוצאתה מתפקיד היועץ של סמכות ההעמדה לדין פלילי, סמכות שהייתה נחלתו מקדמת דנא, כמוה כהפיכתו לחצי-אימפוטנט. כך לא יוכל היועץ המשפטי לממשלה לתפקד כראוי. עתה, משהמועמד המוביל לתפקיד ידוע כמי שמתמחה בתחום הפלילי, באים מתנגדים וטוענים, כי תפקידו המרכזי של היועץ הנו, כתוארו, להעניק לממשלה ייעוץ משפטי, בתחום המשפט הציבורי-המנהלי, וכי הטיפול בתחום הפלילי מהווה אחוז מזערי מכלל סמכותו. אלה טוענים עתה, כי במינויו של פרקליט פלילי, שאינו בקיא בתחומי המשפט האזרחי-הציבורי-המנהלי, יש כדי להחמיץ את המטרה העיקרית, וכדי למנוע, מראש, את ביצועו המיטבי של התפקיד החשוב. זה אינו מוכשר דיו, כך הם, על-מנת לשמש יועץ משפטי לממשלה, וכל שיוכל לעשות היטב (אולי) הוא לעמוד בראש התביעה הכללית. זניח לדעתם. מבולבלים?

המצדדים בעו"ד וינשטיין מעלים על נס את גילו המתקדם. על-פיהם, הרי לנו פוליסת ביטוח לכך, שאין מדובר באדם בעל שאיפות לכהן בבית המשפט העליון. ומה בכך? היש פסול בשאיפתו של היועץ המשפטי לממשלה להתקדם, לעלות, עד לשם? האם לא דווקא שאיפה שכזו תוביל אותו לרצון להוכיח את עצמו? האם לא דווקא שאיפה שכזו תוביל אותו לשקול רק שיקולים משפטיים-טהורים, ולא לבוסס בבוץ השיקולים הפוליטיים והאחרים? האם בעובדה, שהמדובר באדם, שאינו נושא עיניו לתפקיד רם יותר, אין כדי לייצר את הסכנה, שלפיה אותו אדם "יעשה מה שבראש שלו", בלי שמורא כלשהו יעמוד מעל לראשו? האם אין בכך כדי להוביל לחשש, שהלה "ישתולל" כאוות נפשו, בלי "לדפוק חשבון" לאף אחד ולשום דבר, ויעשה כאוות נפשו ב"פיקדון" היקר, המופקד בידיו? והאם גיל מתקדם הוא אכן סגולה להצלחה בתפקיד כה קשה ותובעני?

בדברים שכאן אין משום התייחסות לשאלת התאמתו של עו"ד יהודה וינשטיין לתפקיד. הם כלליים. יכול ודווקא אישיותו הנעימה, יושרו המופלג, חוכמתו הרבה ומשפטנותו הצרופה, הם אלה, שיעשו אותו ליועץ מוצלח. רשימה קצרה זו התמקדה במבלבלים (במוח). מבולבלים?