פוליטיקה נטולת כוכבים

תוך שהם מתענגים על ארוחת ערב בלגית משובחת, בחרו מנהיגי האיחוד האירופי פה גדוש אחד את ראש ממשלת בלגיה, הרמן ון רומפוי, לנשיא האיחוד. ון רמפוי הוא דמות אנונימית לחלוטין בזירה הבינלאומית. אפרוריותו משקפת נאמנה את ייחודה של בלגיה: מדינה שיש בה מחסור משווע באנשים מפורסמים. מלבד רוכב האופניים האגדי, אדי מרקס, הבלגי המפורסם היחיד הוא דמות ספרותית: הבלש הרקול פוארו. במציאות, אין בבלגיה אנשים מפורסמים, לפחות לא בקנה מידה בינלאומי.

מדוע, אם כן, בחרו מנהיגי האיחוד האירופי את ראש ממשלת בלגיה לנשיא? הגרסה המקובלת היא, שסרקוזי, מרקל, ברלוסקוני וחבריהם לא היו מוכנים להתחלק בזירה הבינלאומית עם יריבים בעלי משקל, ולכן הסירו את מועמדותו של טוני בלייר.

מעבר לשיקולי האגו של ראשי האיחוד, אפשר שבחירת ון רומפוי משקפת אמת עמוקה יותר: האיחוד האירופי הוא בבואה של בלגיה כיום. בלגיה מאופיינת בשני היבטים: הכלכלה חשובה בעיני אזרחיה יותר מאשר המדינה, והפיצול האתני בה גובר על אחדותה.

היריבות ההיסטורית בין הפלמים ובין הוואלונים, המעוגנת בסיבות תרבותיות וכלכליות, מאיימת כיום על שלמות בלגיה: לפלמים בצפון המדינה נמאס לסבסד את הוואלונים בדרומה. הם מעוניינים לפרק את בלגיה למרכיביה השבטיים ולהכריז על עצמאותם, כפי שקרה לצ'כוסלובקיה וליוגוסלביה, או לספח את פלנדריה להולנד ואת וואלוניה לצרפת.

האיחוד האירופי כיום הוא בלגיה מוגדלת: מצד אחד, הגוש הכלכלי נמצא בעדיפות על פני איחוד מדיני. הראיה לכך היא המחויבות האירופית העמוקה ליורו, הסמל הכלכלי של האיחוד, לעומת מס השפתיים שהאירופים מוכנים לשלם לברית נאט"ו, ביטויו הצבאי של האיחוד.

נחישות הבנק המרכזי האירופי בקביעת שערי הריבית וההגנה על היורו, בולטת מול הרפיון שנאט"ו משדרת בכל מה שקשור למעורבות צבאית אירופית באפגניסטן, בעיראק ובכלל. כפי שהאקונומיסט פירש את בחירתו של ון רומפוי לנשיא האיחוד, "לאירופה לא אכפת ממדיניות חוץ" (20/11).

מצד שני, האיחוד האירופי מאגד פסיפס של מדינות ולאומים אתניים אשר במקביל לניסיונם ליצר קהילה כלכלית בת-תחרות גלובלית, הם שומרים בקנאות על עצמאותם וריבונותם. קוסובו היא רק הדוגמה האחרונה.

פיצול פוליטי בתוך איחוד כלכלי הוא ניסיון היסטורי לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. יש החוזים לדינוזאור הזה סוף מר: התפרקות גוש היורו למרכיביו הלאומיים. אחרים צופים התפתחות הפוכה: תהליך הדרגתי של הקמת ארצות הברית של אירופה.

אם ההווה המיקרו-בלגי מרמז על העתיד המקרו-אירופי, אירופה תמשיך להתפצל מבחינה פוליטית-אתנית ולנסות בו-זמנית לשמור על מסגרת כלכלית-פיננסית משותפת. המחיר הפוליטי של האיחוד יהיה מינוים המכוון של אנטי-סלבריטאים למוסדותיו המדיניים.

אין זה מקרה שהצייר הבלגי רנה מגריט התפרסם לא בשל ציורי הדיוקנאות שלו, אלא דווקא בגין היותם חסרי פנים.

הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל