מתמקדים במתמטיקה

בועידת ישראל לעסקים אמר שר החינוך: "הישגים מבטאים רמה, כדאי שלא נעשה לעצמינו הנחות". במשרד החינוך הוחלט על ביטול המיקוד לבחינת הבגרות במתמטיקה, נימוקי ההחלטה היו "אופיו המיוחד של תחום הדעת מתמטיקה, הבנוי באופן היררכי ונשען על ידע ועל מיומנויות הנבנים נדבך על גבי נדבך".

ההחלטה התקבלה עקב טענת האוניברסיטאות כי רמת הידע המתמטי של הסטודנטים נמצאת בירידה. אינני מחסידי המיקוד, אך לתלות את הירידה ברמת המתמטיקה במיקוד זה בפירוש לעשות לעצמנו הנחות.

מהו המיקוד?
כחודשיים לפני בחינות הבגרות, משרד החינוך ממקד את נושאי הבחינה ומוריד 3/7 מחומר הלימוד. המיקוד הונהג ב-98 כחלק ממערך החלטות ושינויים שמטרתם שיפור אחוזי המעבר בבחינות הבגרות. יעילותו של המיקוד כהקלה בבגרות במתמטיקה שולית והשפעתו בעיקר פסיכולוגית, (הורדת מדד הלחץ). המיקוד כן פוגע בידע וברמת הבחינות, בתחומים העיוניים ומצמצם את היכולת לשאול שאלות אינטגרטיביות.

שיעור ההצלחה בבחינות הבגרות הפך להיות הקריטריון העיקרי לבחינת מערכת החינוך, והצלחת שרי החינוך. במקום לפתח תוכניות לימודים, עוסקים במשרד החינוך ב"פיתוח רעיונות" ופתרונות שמטרתם- העלאת אחוזי המעבר בבחינת הבגרות במתמטיקה, על חשבון רמת ואיכות הלימודים.

האם השיטה עובדת?

הציון הממוצע בבחינות הבגרות במתמטיקה ואחוז העוברים עלה בשנים האחרונות בכ-10%. נתון זה מעלה תהיות: רמת המורים לא השתנתה, הצפיפות בכיתות גדלה, שעות הלימוד המוקדשות למתמטיקה קוצצו, לא חל שינוי בשיטות ובטכנולוגיות ההוראה, והשורה התחתונה בעטיה הוחלט על ביטול המיקוד: רמת הידע המתמטי של הסטודנט הישראלי, נמוכה במידה ניכרת מזו שהיינו רגילים לה בעבר, ונושאים אשר נלמדו בעבר בבתי הספר נלמדים כיום בלימודי התואר ראשון.

האם יש כאן בועה? בועה שנופחה בשיטות מלאכותיות להעלאת אחוזי מעבר, על חשבון הטמעת ידע אמיתי, או כדברי שר החינוך "הישגים מבטאים רמה".

האם הבעיה במיקוד?

לתלות את הכרסום המתמשך ברמת הידע המתמטי במיקוד, הוא בלשון המעטה חטא לאמת. התלמידים מקבלים את המיקוד כחודשיים לפני בחינת הבגרות, כלומר לאחר למעלה מ- 11 שנה של לימודי מתמטיקה, קשה לקבל את תיאורית "הנדבכים" של משרד החינוך כשמדובר בחודשיים מתוך 12 שנות לימוד.

בדיקת הנושאים אשר יורדים במיקוד במתמטיקה לאורך שנות קיומו מעלה כי לא "יורדים" נושאים שלמים כי אם תתי נושאים, ואין כל פגיעה בנושאי ליבה בתוכנית הלימודים.

בדיקת רמת המתמטיקה שנים קודם לבחינות הבגרות מחזקת את הטענה: ציוני בחינות המייצב במתמטיקה- כיתות ה' ממוצע 44, תלמידי כיתות ח' דורגו במקום -40 מתוך 57 מדינות,כלומר הבעיה הרבה יותר בסיסית ויסודית ממיקוד הניתן חודשיים לפני בחינות הבגרות.

בוועידת ישראל לעסקים, דיבר שר החינוך על מצוקת התקציב, והשווה את התקציב לתלמיד בישראל למדינות מפותחות בעולם וטען כי התקציב בישראל נמוך בכ-3000 דולר לתלמיד לשנה. ביטול המיקוד ידרוש הגדלת היקף שעות הלימוד! אין כוונה ויכולת להגדיל את תקציב הוראת המתמטיקה!

הנפגעים יהיו התלמידים, והידע המתמטי יותר נושאי לימוד באותו זמן, והמשמעות לא כל הנושאים ילמדו ובוודאי לא ברמת העומק ותשומת הלב הראויה. אם זו הכוונה בביטול המיקוד? האם כך נראה החינוך ל"חברה עתירת ידע".

כמו לפני ארבעים שנה

לפני 40 שנה צעד ניל ארמסטרונג על הירח "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".
בתחום הוראת המתמטיקה בארץ, נעשו צעדים קטנים לתלמיד וקטנים עוד יותר לחברה, אם בכלל.

אם ניקח תלמיד תיכון היום ונושיב אותו בכיתה של לפני 40 שנה, הוא לא ירגיש כל הבדל, וכאן מקור הבעיה: להחזיר תלמיד ארבעים שנה לאחור מבלי שהוא ירגיש את "מנהרת הזמן" כאשר העולם "רץ" קדימה, המשמעות היא אחת דעיכה.

איך יתכן שעפנו טכנולוגית ב-40 השנים האחרונות, אך נשארנו עם אותן שיטות לימוד?
למה בעידן בו השמיים הם באמת הגבול, מלמדים אצלנו בשיטות של פעם?
בעוד העולם עבר לעידן,"כיתות החכמות", "לוחות חכמים", אצלנו עסוקים במיקוד כן או לא, עם לוח וגיר.

במשרד החינוך לא השכילו להבין כי כדי להעלות את רמת הידע המתמטי לא בהכרח "כל המרבה הרי זה משובח".

תוכניות לימוד ישנות, מבחני בגרות שמשתנים מדי שנתיים, שרי חינוך מתחלפים כל שנה וחצי (בעשרים השנה האחרונות התחלפו במשרד 14 שרי חינוך), ומערכת שלמה הפועלת רק כדי להגדיל את מספר הזכאים לבגרות לא ישפרו את הידע המתמטי של הסטודנטים שלנו.