לו מרדוק הגיש לעמוס שוקן הצעה

מר עופר נמרודי, מו"ל "מעריב", התריע בפני חברי כנסת כי המשך קיומו של "ישראל היום" עלול להביא לסגירת "מעריב" ב-2010. לטענתו, "ישראל היום", במימונו ובבעלותו של איל ההימורים שלדון אדלסון, עומד להשתלט על שוק העיתונות בישראל.

על מנת למנוע את השתלטות "ישראל היום", יוזם נמרודי הצעת חוק האוסרת על אזרח זר שאינו מתגורר בישראל להיות בעל שליטה של עיתון ישראלי. הצעת החוק, אם תתקבל, תמנע משלדון אדלסון מלהחזיק בבעלות על העיתון מאחר שאינו מתגורר בישראל.

הצעת החוק מחטיאה את מטרתה. מר אדלסון יכול לעלות לישראל, או להתגורר בה לסרוגין ולצרף לדרכונו האמריקני אזרחות ישראלית. בכל מקרה יש בידיו דיי אמצעים כדי למצוא את הפיתרון המשפטי-מנהלי שיאפשר לו להחזיק ב"ישראל היום" ולנהל את עסקיו ברחבי העולם.

הפיתרון החקיקתי שמציע מר נמרודי אינו רק רעוע משפטית ומינהלית, הוא גם פגום מוסרית וטומן בחובו השלכות שליליות לכלכלת ישראל. לו, לדוגמה, איל העיתונות האמריקני רופרט מרדוק היה מציע מיליארד דולר במזומן לרכישת עיתון ישראלי קיים - אני מניח שכל אחד מבעלי העיתונים בישראל, כולל מר נמרודי, היה שש למכור לו את עיתונו.

כסף גדול מהווה פיתוי עסקי שמעטים יכולים לדחותו. ואם הכסף של מר מרדוק היה קונה עיתון יומי בישראל, מה פסול בכסף של מר אדלסון? בנוסף, מר מרדוק היה זוכה בישראל לתשואות רמות, בדומה למשקיע האמריקני וורן באפט בעקבות רכישת ישקר, והשקעתו היתה מוצגת כהצבעת אמון נוספת בכלכלה הישראלית.

אך לו מר מרדוק היה מתקצב מיליארד דולר נוספים להפיכת העיתון לחינמון, היתה קמה זעקה בציבור. הזעקה לא היתה על זהות הבעלים של העיתון אלא על כוונת השתלטותו על השוק.

במצב זה, הממונה על ההגבלים העסקיים היה נכנס לתמונה. לאחר לימוד הסוגיה היה הממונה קובע כללים להגדרת "מונופול" בענף התקשורת הכתובה, מכתיב הוראות למניעת היווצרות מונופול בענף ומנסח הנחיות לשמירת התחרות בתחום העסקי מן הרגישים ביותר בכלכלה הישראלית.

הבעיה שמעלה התרחבות ההפצה של "ישראל היום" אינה זהות הבעלים על עיתון ישראלי אלא נתח השוק שלו. בעולם העיתונות הכתובה, נתח שוק נמדד בשיעור תפוצת העיתון. הדרך לחסימת האפשרות של "ישראל היום" להשתלטות על השוק הישראלי אינה, אפוא, באיסור בעלות זרה על העיתון - אלא בהגבלת תפוצתו.

החתירה להשתלטות על נתח שוק משמעותי היא עניין מובהק של הגבל עסקי. הרשות להגבלים עסקיים חייבת להיכנס לעובי הקורה של נתח השוק של "ישראל היום", לנתח את משמעויותיו ולפסוק הלכה.

אפשר שיתברר כי לרשות אין כלל סמכויות בנושא מאחר שמדובר בהפצת חינמון ולא בהשתלטות ענפית 'קשה', עוינת או בהסכמה, באמצעות רכישת מתחרה או מיזוג איתו. אם אמנם אין לרשות להגבלים עסקיים סמכויות מתאימות במקרה המיוחד הזה - חובה על המחוקק להרחיב את סמכויות הרשות על מנת שתוכל להתמודד עם הבעיה של יצירת מונופולים בדרכים 'רכות' ולא רק 'קשות'.

אם "ישראל היום" מהווה איום של היווצרות מונופול בענף העיתונות הכתובה - דרכו ה'חינמונית' מהווה אמנם תקדים של יצירת מונופול באמצעי 'רך', אך 'רכותו' הינה רק באמצעים, לא בתוצאה.