למה לא כדאי לקנות אג"ח של מנצ'סטר יונייטד?
1. צלילה לספר החשבונות
לכל מי שמתעניין בעסקי הכדורגל היה שלשום (ב') יום חשוב. מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד פרסם את הדו"ח השנתי שלו לעונה שהסתיימה בסוף יוני האחרון. המועדון הוא השני בעולם מבחינת המחזור, אחרי ריאל מדריד, והחשוב בפרמיירליג, הליגה המובילה בעולם. בכך החשיבות שלו היא גם כברומטר למצב בענף, מעבר לחשיבות התוצאות עצמן. והקריאה של אלו מרתקת. מצד אחד, הצליחה מנצ'סטר יונייטד בתקופה לא קלה לכלכלה ולכדורגל, להציג רווח לפני מס של 48.2 מיליון ליש"ט. מצד שני, הרווח הזה כולל בתוכו את עסקת המכירה היקרה בכל הזמנים, העברתו של כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד תמורת 80 מיליון ליש"ט. כלומר, ללא העסקה היתה יונייטד בהפסד של יותר משלושים מיליון. בצד החיובי, היא הצליחה להעלות את הכנסותיה בקרוב לעשרה אחוזים בהשוואה לעונה הקודמת. סך ההכנסות, 278 מיליון ליש"ט, היה מציב אותה בראש הטבלה העולמית של המועדונים המכניסים, אלמלא השחיקה בערכו של המטבע בשנתיים האחרונות.
בצד השני, יש כמובן את אותם חובות. גם אחרי ירידה של עשרה אחוז בהחזרי ההלוואות ובריביות על ההלוואות, המועדון שילם בשנה החולפת סכום עצום של כמעט 42 מיליון ליש"ט על הסעיף הזה, ללא ספק הנקודה הקריטית בדו"ח, יותר מכל עסקה היסטורית.
2. 8.5% ריבית שנתית
המעמסה של חובות המועדון נוצרה בתהליך ההשתלטות של משפחת גלייזר האמריקנית (בתמונה), שמימנה אותו דרך הלוואות והעברתן לספרי החברה. 800 מאות מיליון ליש"ט השקיעה המשפחה ברכישת המועדון ב-2005, ועדיין החובות כוללים חוב לבנקים בסך 509 מיליון ליש"ט, וחוב לקרנות גידור בסך 175 מיליון בשיטת פיימנט-אין-קיינד (PIK) שבה החזר הלוואה קצרת מועד ממומן בהלוואה חדשה, בריבית משתנה. לפי ה"גרדיאן", הריבית היום על ההלוואה הזו, הרשומה על משפחת גלייזר ולא על המועדון, עומדת על ערך שערורייתי של 14.25 אחוז!
על רקע זה, החליטו הגלייזרים לעשות מעשה. "המועדון הודיע, כי יבקש לגייס סכום מצטבר של כ-500 מיליון ליש"ט, על ידי מכירה של אגרות חוב עם בטוחות המיועדות לפירעון ב-2017. ההכנסה מאגרות החוב תשמש למימון מחדש של חובות קיימים. הנפקה של אגרות חוב, שהרוכשים שלהן הם לקוחות מוסדיים, היא "דרך עדיפה, יותר יעילה ויותר זולה לנהל את החוב", כפי שכותב פרופסור וויין גרנט ב-footballeconomy.com. בארה"ב זו שיטה מקובלת למימון פרויקטים של תשתיות על ידי המדינה או גורמים מקומיים, ואצל מועדוני ספורט הדרך המקובלת למימון בנייתם של אצטדיונים. רק בשנה שעברה נסתיימה בנייתו של אצטדיון הבייסבול הענקי והחדיש של הניו יורק יאנקיז, שמומנה בעיקר דרך אגרות חוב ציבוריות.
במקרה של יונייטד, מדובר על אגרות שהבטוחה שלהן היא ההכנסה האחידה והקבועה של מכירת כרטיסים. עקב הביטחונות צפויה הריבית שתשולם להיות נמוכה יחסית. נילס פראטלי, פרשן ה"גרדיאן" צופה שהיא תעמוד על כ-8.5% לשנה, תלוי בביקוש ובנכונות לרכוש את האגרות. כמה המהלך של יונייטד מפתיע ולא מקובל? רק בקיץ האחרון הוציאה ארסנל אגרות כאלו על מכירת כרטיסים, אם כי "רק" בסך 210 מיליון ליש"ט והורידה בכך את עלויות הריבית שהיא מוציאה ב-50%. מלווים פרטיים ולא ציבוריים היו הדרך המועדפת באירופה עד היום למימון בניית אצטדיונים ומימון מחדש של חובות. כך למשל התמחה היועץ סטיבן שכטר בלונדון בהלוואות עם מכירת כרטיסים עתידית כבטוחה, והפיץ אצל גורמים פרטיים מלווים כאלו של ניוקאסל, לידס, לסטר ושאלקה, בין השאר.
3. חור אחד גדול בכיס
אבל סדר הגודל במנצ'סטר הוא אחר לגמרי. חובות הגדולים יותר מפי חמישה מהרווח לפני מס הן מעמסה נוראית לכל חברה, ובייחוד אם הם משפיעים על מועדון כדורגל שחייב להיות תמיד עם אצבע על הדופק ועם חופש כלכלי כדי לבצע רכש במהירות במידת הצורך. אגרות החוב יכולות לפחות לתת למועדון שבע שנים של בהירות כלכליות עם ריבית קבועה. המועדון מבקש לנצל את הגאות בשוק האג"ח והרעב לאגרות גבוהות תשואה, גם במחיר של סיכון גדול יותר, שנוצר אצל המשקיעים אחרי הבצורת האחרונה בשוק הריבית.
בכל מקרה, קשה לראות איך בעתיד הנראה לעין הגלייזרים מבקשים להרוויח משהו על ההשקעה העצומה שלהם בהשתלטות על מנצ'סטר יונייטד. למרות העלייה בהכנסות בשנים הקרובות כתוצאה מפרסום על החולצות ומחוזי חסות חדשים. זה מצטרף למחיקת החובות והפיכתם למניות בצ'לסי על-ידי רומן אברמוביץ' ובמנצ'סטר סיטי על ידי השייח', ולמדיניות הריסון החסכנית בצ'לסי מאז העונה שעברה. מסתבר שגם אוליגרכים לא יכולים לשלוט במועדוני כדורגל כבחברה רגילה לכל דבר.
הענף הפכפך ובלתי צפוי, והסכומים המושקעים בו, כמו גם העלויות שלו, מכירים רק כיוון אחד: למעלה, ובתלילות. לבעלים פרטי אין סיכוי, עשיר ככל שיהיה, להפוך מועדון כדורגל בכיר למקור לתשואה רגילה. זה לא עובד ככה. ולכן כניסה עתידית של בעלי הון למועדוני כדורגל תהיה זהירה ולצרכים תדמיתיים בלבד, לא על מנת להרוויח.
לפחות למנצ'סטר יונייטד יוצא משהו מהסיפור של בעלות פרטית. כשעוד היתה חברה מונפקת לציבור, למרות ההצלחה הסינגולרית שלה כמועדון כדורגל בשוק המניות, היה למועדון חיסרון: חובת הדיווח המפורט פעמיים בשנה, כמו גם לקראת כל אירוע משפיע, כמו למשל הכוונה לרכוש שחקן, היתה בעוכריו. עמדת המועדון בכל משא ומתן היתה קשה, לאור הידע שהיה למתחריו ולצד השני על כוונותיו. כחברה פרטית שרק מונפקת באג"ח, חובת הדיווח מצומצמת ונוגעת לצדדים פיננסיים בלבד. מה הפלא שסר אלכס פרגוסון טוען: "אין לי כל חשש בקשר למצב הכלכלי. זה בכלל לא 'אישו'. אני באמת בטוח בקשר לזה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
