סינדרום ירושלים

"ירושלים יותר חשובה לי מערוץ 10". כך הצהיר ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי) באחד הדיונים האחרונים בוועדת הכלכלה. בין התמלוגים לחובות בסוגה העילית ניצב לו איתן סעיף ערכי, שלא לומר פוליטי, לסוגיה עסקית בעיקרה. על-פי חוק הרשות השנייה, חדשות הטלוויזיה המסחרית חייבות לפעול מבירתנו המאוחדת. ערוץ 2 משדר מנווה-אילן, ואילו ערוץ 10 פועל מגבעתיים.

בערוץ הצליחו להתמודד עם זה - עד שהתדפקו על דלת הכנסת לדרוש סעד של הארכת זיכיון. ואין כמו ירושלים, בימים של הקפאה ושל התרת בנייה, כדי להעמיד את המחוקקים על רגליהם האחוריות.

ההתעקשות היא חד-משמעית: ערוץ 10, גוף פרטי, חייב לעבור לירושלים. אך מה באשר לגופי שידור ציבוריים הפועלים כבר עשרות שנים מתל-אביב? הרי הטלוויזיה החינוכית משדרת כבר כמעט 50 שנה מרמת-אביב; ותחנת הרדיו של גלי צה"ל פועלת מיפו.

אורלב לא מתרגש מהעובדות האלה. אדרבה, הוא אומר, "אני אתמוך ואולי אזום חוק שיאמר שצריך להעביר את כל השידורים הממלכתיים לירושלים, ובכלל זה הטלוויזיה החינוכית וגלי צה"ל. ולמה לעצור כאן?

"אולי צריך להעביר גם את משרד הביטחון כולו לירושלים. אין לי ספק כי לו היום היו מקימים את הטלוויזיה החינוכית, היא היתה קמה בירושלים. ככל שתהיה לי יכולת להעביר אותם, אעשה זאת. לא אשאיר את המונח 'ירושלים בירת ישראל' ריק מתוכן".