בחרנו ביבי, את אשתו הוא בחר לבד

כמה נעים לשנוא את שרה נתניהו. כמה נעים לשכשך בבריכה המטונפת שהיא כביכול חפרה ומילאה ביחסה העכור לעובדיה ולשרתיה לדורותיהם, בהתנהגותה הקפריזית ובנהייתה אחר מנעמי שלטון ומנעמים בכלל, שרק תאוות הסיגרים הנודעת של בעלה תשתווה להם.

אילו סיפורי מעשיות כבר היו לנו? ממטפלת הילדים שהקדיחה את התבשיל ושרה פיטרה כי "המרק נשרף" (1996), דרך יחסה הגס למתקיני ציוד לקליטת לוויין (2000) וניצול קבלן השיפוצים וההובלות, אבנר עמדי (1999) ועד לפרשת עובדת משק-הבית הנוכחית, ליליאן פרץ, שנטען כי שרה נתניהו "התעמרה והתעללה בה", כאמור בכתב התביעה, וניצלה "את מעמדה הציבורי הרם על מנת לעשוק ולנצל אותה ולקפח את זכויותיה הסוציאליות הבסיסיות".

כמה נעים לקחת פרשות אלה ואת כתבי התביעה המחודדים והמנוסחים לעילא המצטרפים אליהן, לנפנף בהם ולהשפריץ מתוכם כותרות משמיצות ומוכרות עיתונים ומהדורות.

אז קודם כל עובדות: רוב התביעות הדומות הקודמות שנתבעה נתניהו, ואשר הרעישו ארץ ושמיים, עיתונות וטלוויזיה - הסתיימו בקול ענות חלושה. בין אם בפשרה דהויה מחוץ לבית המשפט, בין אם בתשלום פיצויים של ממש מצד המטפלת התובעת, ובין אם בתשלום פיצויים לשרה נתניהו המושמצת בתביעות דיבה נגד ערוצי התקשורת המפרסמים.

אשר למידת הנכונות של התביעה הנוכחית - שילמה לה שרה, לא שילמה, איימה או לא איימה, קיפחה או לא קיפחה - זה דבר שיידון בבית הדין לעבודה, והבה נקווה שהצדק יעשה באולם המשפט, וללא משוא פנים.

אני סבורה כי יש פסול בעובדה שאנחנו עוסקים בה, בשרה, כאילו שהיא בחירתנו. ובכן הבה נעשה קצת סדר: שרה היא לא בחירתנו. שרה נתניהו היא בחירת לבו של בנימין נתניהו, ובנימין נתניהו הוא בחירת עמנו לתפקיד ראש ממשלה.

אשמח אם מישהו יצביע למעני על המקום שבו כתוב שבן-זוג של נבחר ציבור צריך להיות בעל תכונות טובות בלבד. זוגתו של הנשיא לא צריכה להיות נאמנה, בעלה של ראש האופוזיציה לא צריך להיות צנוע, ואשתו של ראש הממשלה לא אמורה להיות בוסית נעימה לעובדיה. זכותה להיות מתנשאת ומעצבנת, ומותר לה שתהיה אפילו קפריזית.

גם אם נניח שאין עשן בלי אש. שנתניהו אכן ניחנה באופי לא נוח במיוחד ולכל הפחות שנוי במחלוקת חריפה, האם יש הצדקה לעיסוק האינטנסיבי שמתעסקת בו התקשורת? איזה תכלית יש בהוכחה שאשת ראש הממשלה היא אדם בלתי נעים?

אם יתברר שהיא בוסית איומה המתעמרת בעובדיה, האם זה יקדם את החקיקה הסוציאלית, ימנע הפרטות, יחזיר עובדים מפוטרים למקום עבודתם, או חלילה יניע את תהליך השלום? יתרה מכך - מה היינו חושבים על בנימין נתניהו לו היה עוזב את אשתו ואם שניים מילדיו משום שהיא "קפריזית"? מה היינו כותבים לו היה מבקש להתגרש ממנה משום שהיה, חלילה, מתברר בבדיקה פסיכולוגית או פסיכיאטרית שהיא לא יציבה בנפשה?

אין בדברים הכתובים במאמר זה, בכדי להצדיק התערבות שלה בענייני מדינה, אם יש כזו. גם לא שימוש באופן בלתי תקין בשירותים ומתקנים שהמדינה מקצה לבעלי תפקידים, אך אופיה של שרה הוא קודם כל הבעיה שלה.

מטבע הדברים, האופי שלה הוא גם בעיה של בנימין בעלה ומעסיק במידה כזו או אחרת את מי שנמצאים איתה בקשר ומגע - עובדים, חברים וקולגות, אך אין לו דבר וחצי דבר עם הציבור, וכל עיסוק בו הוא עיסוק טפל שריח תבלינו הצהבהב נישא למרחק.