איזה בידור! יש לנו פי שניים עניים

אני קורא את הטוקבקים לכל הידיעות והדעות בעניין האסון בהאיטי, ואני פשוט לא יודע מה לחשוב ואיך להתמודד עם כמויות הטמטום, הרוע והגזענות של האנשים.

לידיעה על נערים חסרי כל שנאלצים לבזוז על מנת להתקיים מגיבים אנשים ואומרים ש"ככה זה כושים" וש"אין מה לעשות". בתגובות לידיעה על הצלתה של אישה מבין ההריסות מדגישים רבים מהמגיבים כי הערבים לא יודעים לתת אלא רק לקחת וכי אף מדינה מוסלמית לא שלחה סיוע - מה שלא נכון, אבל מה זה משנה, העיקר שיש עוד הזדמנות לטנף.

בידיעה על שיחה של הנשיא פרס עם כוח החילוץ הישראלי מוצאים אנשים לנכון לקלל את השמאל ואת דו"ח גולדסטון. חפשו ידיעה שסיפרה על תרומות מעזה להאיטי וקראו את התגובות בעצמכם. לא תאמינו.

די, אני חייב להפסיק לקרוא טוקבקים. חייב, אבל לא מצליח. אלוהים יודע מאיפה הם באים, כל האידיוטים העילגים והאטומים האלה.

העיקר שהם כולם מאוד, אבל מאוד, גאים להיות ישראלים. את הביטוי המושלם להלך-הרוח הזה נותן איתן הבר במשפט הלא ייאמן הבא: "ימים קשים אלה בהאיטי הם ימים מלאי גאווה לישראל. זה שוב אנחנו במיטבנו". תגיד אדוני, אתה אמיתי?

הצורה בה אנו מתבשמים מחיל החילוץ ששלחנו היא פשוט מביכה.

אני מביט בשער על "ידיעות אחרונות" מאתמול (ד'), שמציג את האסון הנורא הזה כמין אירוע שגולת הכותרת שלו היא המקצוענות של המשלחת מישראל - ומרגיש ממש, אבל ממש לא נעים.

סליחה, אבל על מה יש להתגאות? דו"ח ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות, קובע שאנחנו חיים במדינה טיפשה, ענייה ולא שוויונית. מבחינה תשתיתית אנחנו קורסים אחרי יום וחצי של גשם, מבחינה מוסרית קרסנו כבר מזמן.

במקום שהדו"ח של ה-OECD יגרום לנו להרכין את ראשנו בבושה, הרי שהיחס אליו הוא כמעט מבודח, הייתי אומר. אנחנו מדורגים 30 מתוך 30, איזה קטעים. יש אצלנו כפול עניים, בידור לא נורמלי. עוד דו"ח, פחות דו"ח, מה הם מבינים שם באירופה, הרי יש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם, ושלא יציקו לנו בשטויות.

התקשורת צריכה היתה לנצל יותר את ההזדמנות שנקרתה על דרכה - אסון בינלאומי יחד עם הסופה אצלנו - ולדבר יותר על מצבנו העלוב, על חוסר המוכנות שלנו לרעידת אדמה, על חוסר היכולת שלנו, אבל נדמה שאף אחד לא ממש התאמץ לשרטט את הקו הזה.

פה ושם כתב מישהו, אבל בגדול אף אחד לא חרג מהקו המוכר והידוע. צודק איתן הבר: זה שוב אנחנו במיטבנו.