רק בפריפריה מכבי היא עדיין מכבי

1. מי שמתעסק בכדורסל הישראלי וסביבותיו מספיק זמן, מתייחס לקבוצת מכבי ת"א כמובנת מאליה. זה כבר בסדר לתעב אותה, זה בסדר לרדת עליה, לטנף אותה בהצלחותיה, לשמוח לאיד בנפילותיה. כשהאימפריה מוכה שנית, שלישית ורביעית נתיני הגלקסיה כבר לא מתרגשים. זה בעיקר נכון לצד האדום של ת"א, לירושלים, חיפה ולגלבוע/גליל. עד שזה מגיע לפריפריה האמיתית. שם מכבי ת"א היא עדיין יחידה צה"לית בצהוב-כחול. שם מכבי עדיין מייצגת היסטוריה מפוארת והווה חיוני לקיום העם והארץ. כי נתניה, כיישות, לפחות מנטאלית, עדיין נחשבת לפריפריה בכל מה שקשור למכבי ת"א.

לכן השמחה בעיר אחרי הניצחון של מכבי ביום ראשון היתה שמחה אמיתית, ראשונית, לא מלווה בשמחה לאיד וברשעות אופיינית שנזרקים אל פיני גרשון ושמעון מזרחי ביציאה ממלחה או רוממה, אלא מלווה ברחמים, חמלה ואיחולי הצלחה במשחק הקרוב באירופה. בכל זאת, מכבי מייצגת אותנו מול הגויים, מתעקשים הפטריוטים מהפריפריה.

2. ההתלהבות מהניצחון מוצדקת. עזבו את ההיסטוריה של אליצור נתניה בשנות השמונים עם גמר פלייאוף (1986), גמר גביע (1988) ואפילו ניצחון היסטורי של קבוצה ישראלית על ריאל מדריד בספרד בהדרכתו של צביקה שרף בגביע קוראץ'. את מכבי ת"א יורדת מנוצחת לקבוצה נתנייתית ראו ילדים מקומיים בפעם הראשונה רק אתמול באחת עשרה וחצי בלילה. מי שנשאר ער, יזכור זאת לעולמים. מי שיתעורר ואביו יספר לו על מהלכי הלילה, כדאי מאוד שיעשה זאת בצורה כזו שתעשה צדק עם הדרמה.

ההתלהבות מוצדקת כי כשאריק אלפסי, מאמן נתניה, היה שחקן נערים בקבוצת מכבי נתניה, הקבוצה הבוגרת עלתה לליגה הראשונה וירדה לאחר עונה אחת כשמאזנה עומד על 22-0. כן, אפס.

וכשאלפסי היה מאמן קטסל ב-1998, קבוצת הבוגרים של מכבי אליצור נתניה עלתה לליגת העל וירדה לאחר עונה אחת עם מאזן 17-5, כולל הפסד ביתי למכבי ת"א 84-43. כן, 43. עבדכם היה שותף לעונה עצובה זו שלאחריה העסק התפרק עד שהבעלים הנוכחי צביקה בלנקיטני הרים את הקבוצה מליגה א' והביא אותה עד לאתמול בערב. כך שהניצחון אתמול סוחב איתו הרבה צלקות סמויות שאיש מהמשתתפים הנתנייתים, למזלם, כלל לא חשב עליהם בוודאי אף לרגע, וטוב שכך.

3. הצטרפתי לשידור הטלוויזיה 4 דקות לסוף הזמן החוקי. אני לא יודע מה היה לפני שהצטרפתי אבל במה שיצא לי לראות, כולל שתי ההארכות, מכבי ת"א כמעט ולא יצרה שום יתרון מהתנועות שלה בהתקפה ובהרבה מקרים הגיעה לסוף שעון עם זריקה קשה ומאולצת של בלות'נטל, פרקינס או וויז'נייבסקי. אז נכון שבדקות אחרונות הולכים למיסמצ'ים ולאינסטינקטים של שחקנים.

אבל בכל זאת, אני מאמין לגרשון ודרוקר שטענו שהבחירה הסלקטיבית שלהם בשחקנים הנוכחיים כשבנו את הקבוצה הסתמכה על רעב להצלחה, אינטליגנציית משחק והשתלבות בסגנון המשחק של גרשון. אז יכול להיות, ואני יודע שמדובר בדברי כפירה, שסגנון המשחק של גרשון זקוק לרענון והתאמות לסגל הנוכחי? או אולי רענון והתאמות נקודה?

4. או שהפייסבוק שלי מלא בנתנייתים (והוא מלא) או שכמעט כל האנשים שאני מכיר לא סובלים את מכבי (והם לא סובלים אותה). אבל שורות הסטטוס בראשון בלילה התפייטו, התלהבו, התרגשו והסתכמו בשתי מילים, שלא אומרים אותן כך סתם, מן הפה אל החוץ, אלא יש לשיר אותן, בהטעמה, ועדיף ללוות אותן בקפיצות: יאלללללה, נתניהההה!

5. אריק אלפסי נראה לי מדוכדך מעט אחרי הניצחון. גם הוא יודע שאם כבר לנצח את מכבי, עדיף שזה יהיה במשחק שיוביל לתואר. כמו זה שיהיה לו ב-15 בפברואר בחצי גמר הגביע.

אבל גם אלפסי יודע שכשנותנים לך, תיקח, כשבועטים בך, תברח. כמו שזה נראה כרגע, גם ב-15 בפברואר נתניה לא מתכוונת לברוח לשום מקום.