מכירים את זה שהסטארט-אפ שבו השקעתם מגיע למבוי סתום?

יושבים לנו א' ואני במסעדה האהובה, בסיעור מוחות על בסיס שרימפס צרוב.

"בוא ונחשוב על כיוונים חדשים לחברה", אני פותח בסמכותיות. "משהו שעוד לא עשינו", אומר א'. "לגמרי", אני מהנהן.

"צריך לחשוב על כל האסטרטגיה שלנו מאפס ולהתחיל לשקול גם שינוי כיוון דרסטי", אומר א'. "לגמרי. בוא נבחן מספר שווקים חדשים, שבהם הטכנולוגיה שלנו יכולה לשחק", אני פותח.

"לגמרי" אומר א', "כדאי שנבדוק את ההזדמנויות החדשות לפי פרמטרים של שוק היעד, מקומות שבהם המוצר מתאים, השינויים שנצטרך לעשות, מקומות שבהם אוהבים חדשנות ואולי גם לקוחות פוטנציאליים".

"לגמרי. שנתחיל?", אני שואל.

"לגמרי", אומר א'. "תן שם ונזרוק כל מה שעולה לנו בראש לגביו" הוא מציע.

"יאללה, אני מתחיל - טלקום". "פרויקטים מסובכים מדי וסייקל מכירות ארוך. לא שווה", פולט א' בזריזות.

"לגמרי", אני מאשר, "בדיוק מה שחשבתי".

"אז אולי פיננסים", מציע א'. "פיננסים?" אני מתפלץ, "השמרנים האלו יאמצו את הטכנולוגיה שלנו? נראה לך?"

"טוב טוב", אומר א' בהתנצלות, "מה עם הומלנד סקיוריטי?", הוא מנסה לתקן.

"לגמרי מתאים טכנולוגית, אבל יש שם כבר מספר שחקנים שממש לא נוכל להתחרות בהם", אני קובר את הרעיון.

"תגיד א', אולי השוק החינוכי? אנחנו יכולים לספק יופי של פתרון שם". "מה, ונמכור לכל מיני מנהלי בית ספר שחיים בעבר?", הוא מחזיר לי.

"מה? P word?"

שקט משתרר בשולחן. גם משום שהרעיונות שלנו מתחילים להיגמר, וגם כי שנינו עסוקים בסוג שלי קינוח, שמוגש על עלה של בננה.

"מוכן לקילר-אפ שלי?" מפתיע א'. "לגמרי. היט מי", אני משיב. "אז ככה", מכחכח א' בגרונו בטון מלא חשיבות. "תעשיה מלאה בכסף, שוק יעד ענקי, המודרני ביותר היום, אנשים שאוהבים לקחת טכנולוגיות חדשות ולאמץ אותן מוקדם, שוק שהמוצר שלנו ישתלב בו עם התאמות מינימאליות, נשמע טוב?"

"לגמרי", אני עונה בהתלהבות, "דבר כבר". א' שותק, משפיל מבט לעבר האספרסו. "שמע, זה לא בדיוק שוק קונבנציונלי. זה צעד די משמעותי ללכת לשוק כזה", הוא ממשיך למלמל.

"נו?" אני מאיץ בו. "טוב, זה ה-P word", הוא מצליח להגיד בקול חלוש.

"P word? מה, שוק הפורנו?", אני שואל בתדהמה. "לגמרי", אומר א' בשלווה. "תחשוב על זה גבר, זה תפור עלינו", הוא ממשיך בלי להתבייש.

אני מקמט את מצחי, וחושב במהירות על המשמעויות. א', לא נצליח לגייס מנהל מוצר ל"סטודנטיות פראיות בחופשה 2"; ב', לא מדמיין את סמנכ"ל הפיתוח שלנו מפתח פיצ'רים חדשים למוצר; ג', מה בדיוק אני אמור להסביר למשקיעים פוטנציאליים? וד', לא נראה לי שהבורד יאשר את ההרפתקה.

"טוב א', הצעתך נשקלה ונדחתה על הסף. לגמרי לא. עוד משהו?"

"לא יודע. אני כבר די מיואש" הוא אומר בעצב. "אז אולי נחזור לשוק המקורי שלנו" אני מוסיף. "הוא קשה ואיטי, אבל זה כנראה המקום שלנו. וחוץ מזה, זה מה-זה מצ'עמם".

"לגמרי", אני חותם את סיעור המוחות.

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק