הם לא רלוונטיים

איך העלים הקוסם פיני גרשון תקציב של 20 מיליון דולר? / חנן זכאי

לא בטוח שאוהדי מכבי צריכים להיות מאוכזבים מהעובדה שאחד המטוסים לא פרק בנתב"ג איזה רדוליצ'ה או מברואידיס. ברמת הכותרת זו היתה יכולה להיות הצהרה, כאילו - הבאנו שחקן. בפועל זה לא משנה. אם יש משהו שיכול לתסכל דווקא מהבחינה הזאת הוא איפה מכבי נמצאת ביחס לאירופה. בעוד במכבי מחפשים מימון ולא מצליחים להסכים בינם לבין עצמם אם לחזק את הקבוצה עם נגר כזה או אחר, אם ללכת על שחקן דרג שלישי או רביעי, באירופה הגדולות הפסיקו מזמן להתחשבן על כסף.

בזמן ששחקני NBA יקרים נוחתים ביבשת, במכבי חותכים עלויות עם קיצוץ שכר רוחבי של 5%.

קבוצה שמקצצת שכר בשלב זה של העונה לא יכולה לתפוס את עצמה כרלוונטית.

מכבי עומדת היום בנקודה כמעט חסרת סיכוי מבחינתה. זו לא רק הגיבנת שהיא סוחבת מהקיץ עם העובדה שנאלצה לספוג את מכירת חלקו של רענן כץ. אלא האג'נדה (הלגיטימית, אגב) לפיה כדי לשמור על שרידות לאורך שנים, מתנהלים עם תקציב מאוזן עד כמה שניתן. אם צריך לתקן פה ושם, מכניסים יד לכיס. אבל לא כדרך חיים. בדרך הזאת אפשר יהיה להגיע להצלבה, ואולי מדי פעם לגנוב בנס איזה פיינל-פור.

הקבוצות שעלו לטופ-16, הגדולות לפחות, הביאו שחקנים בכסף גדול. אצלן זה מאוד פשוט. כי תקרת הזכוכית אצל רובן נשברה כבר ביום שהחלה העונה - ריאל מדריד, למשל, במקום לסיים את העונה במינוס 22 מיליון אירו, תסיים אחרי השפצורים במינוס 25 או 27 ואם צריך אז מינוס 30. ביג דיל. כל אחת מהגדולות נשענת על תפיסה לפיה אין יותר מדי משמעות כלכלית לספונסרים, קהל או זכויות טלוויזיה. שבכדורסל האירופי אם רוצים ללכת רחוק צריך להפסיד הרבה כסף. שורפים כסף כמה שצריך, ובסוף סופרים את המינוס.

הלופ האינסופי

את ההיפרדות של הקבוצות הגדולות מהליגות שלהן ומאירופה, אפשר לעשות באמצעות דוגמה מהליגה הספרדית. העיתונאי הספרדי חזוס פרז רמוס מהאתר zona131.com מפרק את העניין למספרים: בשנת 1990, הוא כותב, ההבדלים בין שתי העשירות בספרד (בארסה וריאל) לבין הקבוצות עם התקציב הנמוך ביותר בליגה היה פי 3.5. ברצלונה בנתה אז קבוצה עם תקציב של 3.5 מיליון אירו (אז עוד בפזוס), בעוד שהקבוצה בעלת התקציב הנמוך בליגה עמדה על 950 אלף אירו. עברו 7 שנים, ההבדלים נשמרו. אבל בשנתיים האחרונות ברצלונה וריאל כבר בנו קבוצות בתקציבים שגבוהים פי 8 מהקבוצות הקטנות בליגה הספרדית. אבל יותר משמעותי - הן התרחקו לתקציב שגבוה כמעט פי שניים מהקבוצה השלישית בספרד. בעבר ברצלונה היתה פותחת את הפער הזה (של פי שניים) מהקבוצה שדורגה מבחינה תקציבית במקום התשיעי בליגה.

אבל היחסיות הזאת לא מספרת את כל האמת. כי במשך קצת יותר מ-10 שנים ברצלונה וריאל הגדילו את התקציב השנתי שלהן ב-25 מיליון אירו כל אחת, בעוד הקבוצות הקטנות צמחו ב-3 מיליון אירו בממוצע. ההיפרדות הזאת קרתה גם ביוון עם הבדלים משמעותיים יותר - פנאתינייקוס ואולימפיאקוס גדולות תקציבית על הקבוצות הקטנות בליגה שלהן פי 15.
גם מכבי גדולה על הקטנות של הליגה הישראלית פי 20 מבחינה תקציבית. אבל ההפרש הזה מרמה אותה, כי באירופה הפערים רק נפתחים ממנה עוד ועוד. בעשור האחרון, על כל דולר שמכבי הגדילה את התקציב שלה, הגדולות שמו שני אירו. ושחקנים גדולים הולכים רק למקומות שיש בהם כסף.

למרות שהיא תופסת את עצמה כמועדון גדול באירופה, מכבי לא תוכל להביא את שחקני-העל היקרים (קרלוס ארויו היה בלון ניסוי שלא הצליח). היא תמיד תשחק בשוק של שחקני הדרג השני והשלישי, ותנסה לגנוב פה ושם איזה מקום בהצלבה. מאחר והיא תמיד תציב מטרות לא ריאליות של פיינל-פור, הרי שכל עונה שלא תסתיים כך תיתפס ככישלון ותביא לבנייה מחדש בעונה שלאחר מכן. הבנייה שוב תיעשה עם שחקני דרג שני ושלישי, וחוזר חלילה.

האם יש דרך לצאת מהלופ הזה?

קבוצה בלי מדינה

אם יש חוסר רלוונטיות חמור יותר מזה הספורטיבי עבור מכבי, הוא היעדר רלוונטיות אצל הציבור. סוציולוגים טובים יצטרכו לתת מענה לסוגיה הזאת, איך תוך זמן כל כך קצר מכבי איבדה את העניין אצל הציבור. אם יש דבר מעליב יותר מההופעה של מכבי על המגרש זה כנראה הכתף הקרה שהיא מקבלת מהקהל. הרייטינג הממוצע של 10 המשחקים בשלב הראשון עומד על 6.7% בלבד בערוץ ספורט 5+ (ראוי לציין: הממוצע לא כולל את משחקי הבית ששודרו במקביל בערוץ הלייב, וכ-2.3% נוספים, על-פי הערכות של הפלטפורמות, בערוץ ה-HD). תוך עונה אחת בלבד איבדה מכבי 55% מצופי הטלוויזיה.

בעונה שעברה ראו את מכבי בערוץ 10 בשלב הראשון 2,270,750 משקי בית, והעונה צנחה ל-1,038,500 משקי בית בלבד.

כשמכבי בנתה את העונה הנוכחית מבחינה טלוויזיונית, השיקול היה שבסופו של דבר ערוץ הספורט יעשה עבודת הפקה מצוינת (ואכן הוא עושה עבודה מצוינת) והציבור יוכל לראות ממילא את המשחקים שיהיו פתוחים לרוב המכריע של האוכלוסייה. את החשש של הספונסרים מירידה ברייטינג עם העזיבה הטבעית של ערוץ ברודקאסט, החליקו במכבי עם הבטחות לשידורים חוזרים וחגיגת פרה-גיים ופוסט-גיים וכו' וכו'. כלומר, מכבי תרוויח את החשיפה שלה בחבילה הכוללת.

אבל בסופו של דבר, עניין בקבוצה נמדד אך ורק בשידור החי. כי לשידור החי יש משמעות אחת ואמיתית: כמה אנשים מחליטים, מרצונם החופשי, שלראות את מכבי ביורוליג זה הדבר שהם רוצים לעשות באותו רגע.

לפני שבועיים נקבע עוד ציון דרך שספק אם מכבי חשבה שתגיע אליו כל כך מהר כשמיהרה לעזוב את ערוצי הברודקאסט: המשחק מול מארוסי שהיה מכריע מהבחינה של המיקום שבו תסיים את הטופ-16, השיג בערוץ הספורט רייטינג ממוצע של 4.9%. במלים אחרות, את המשחק ראו מתוך בחירה חופשית 75 אלף משקי בית בישראל.

המשמעות היותר גדולה היא שרק אחד מכל 12 אנשים שראו טלוויזיה באותו זמן, כיוון את השלט על הקבוצה של המדינה. רק לפני שנתיים, בשלבים האלו ממש, מכבי עוד גרמה לאחד מכל שלושה וחצי אנשים שהתיישב על הספה ביום חמישי בערב לכוון את השלט על האירוע הגדול שנקרא משחק יורוליג.