למי צלצלו התחקירים?

בתקופה של כשישה שבועות ניתנו שני פסקי דין אמיצים וחשובים הנוגעים לתחקירים בטלוויזיה הבידורית. הראשון היה בעניין אילנה דיין, שנמצאה אחראית להוצאת דיבה נגד סרן ר', והשני ניתן אתמול, בפרשת התחקיר של דב גילהר על הפדופילים בערוץ 10. מה שהכי חשוב בפסקי דין אלה הן הקביעות על היחס של התחקירנות הבידורית לזכויות אדם בסיסיות.

בעניין זה קבע השופט המחוזי נעם סולברג כי התחקיר של התוכנית עובדה לא רק הוציא דיבה, אלא גם פגע בזכותו של אדם למשפט הוגן. וכך כתב השופט: "שומה עלינו לתהות: האם היתה תועלת לציבור בפרסום הכתבה, בהצגת צילומים ומסמכים שעתידים להיות מוגשים כראיות לבית המשפט, בו-ביום שבו הוגש כתב האישום?... איזה ערך יש לעיתונות אמיצה וחוקרת, כשהסוגיה הנחקרת כבר היתה לכתב אישום בידי הרשויות האמונות על כך?" במילים אחרות: מטרתו של תחקיר היא לגרום להבאה למשפט, ולא לנסות להשפיע על המשפט שכבר החל (מה שמהווה גם עבירה לכאורה על חוק הסוב יודיצה).

מניפולציה בלתי ראויה

פסק הדין השני, שאותו נתן אתמול (א') שופט השלום דן מור, נוגע בפגיעה בזכותו של אדם לפרטיותו. מדובר במקרה שבו עורכים ותחקירנים טמנו מלכודת לאנשים בכך שהזמינו אותם להיפגש עם קטינה לצורכי מין. כמה מן הנאשמים נמצאו חייבים בדין. אולם השופט זיכה את אחד מהם, בקובעו כי במקרה שלו "התנהגות הערוץ והתחקירנית היוו הדחה בלתי ראויה, הפוגעת בזכויות האזרח מעבר לראוי". זה קורה בתוכניות ריאליטי למיניהן שהשפלת אנשים היא הבידור שלהן; בתוכניות מלל שבהן מביאים אנשים כדי שיצרחו זה על זה; וזה קורה גם בתחקירים.

התעשרות על חשבון זכויות

וזה חבל מאוד. כי תחקירים הם כלי חשוב ביותר בהגנה על הצרכן ובמאבק נגד השחיתות. אבל כאשר התחקירים עצמם עוברים על החוק או פוגעים באזרחים - הם אינם ראויים. כל פגיעה של תוכנית תחקירים בחוק ובהגינות היא פגיעה במוסד התחקירים עצמו. כל שימוש באמצעים לא חוקיים ולא הוגנים מהווה גם פגיעה בחופש העיתונות שבחסותו מתבצעים המעשים האסורים.

העבודה שעושים בתי המשפט היתה צריכה להיעשות על ידי מועצת העיתונות. אבל זו אינה מתפקדת. לכן טוב וחשוב שבתי המשפט לוקחים על עצמם את תפקיד ההגנה על האזרח מפני רמיסת זכויותיו וכבודו על ידי בעלי הון ועיתונאים, העושים זאת למטרת מילוי כיסיהם - כדברי השופט מור.