אוברול תוך כדי נסיעה

1. מי שייכנס לעמוד הסטטיסטיקה של מכבי ת"א באתר האינטרנט של היורוליג, ימצא שם טבלה ריקה שנוספה לאחרונה מחכה לנתונים שיגיעו, סטטיסטיקה קבוצתית בפיינל-פור. עניין טכני-אוטומטי אמנם. אבל הרעיון שמכבי תגיע לפיינל-פור כבר לא נראה מופרך כפי שהיה רק לפני חודש.

מכבי ת"א בטופ-16 היא קבוצה שונה מזו ששיחקה בשלב הבתים. מעל כולם כמובן אלן אנדרסון, שתורם בכל האספקטים לקבוצה ונותן מספרים של MVP. המעבר של הקבוצה מאידסון לידיים של אנדרסון התבשל מתחילת העונה, וחיכה רק להחלמתו של אנדרסון מהפציעה הפיסית (ביד) והמנטלית (משחק אגואיסטי).

אבל יש עוד סיבה למהפך שעוברת מכבי: בשקט בשקט חלה תפנית דרמטית ומשמעותית יותר ברוטציה של מכבי, כשדורון פרקינס הפך לרכז הראשון בפועל. ויז'נייבסקי אמנם פותח בחמישייה אבל מתאדה לאיטו לכיוון הספסל, ופרקינס לעומתו מקבל בטופ-16 תשע דקות למשחק יותר מבשלב הראשון, כמעט כולן ברגעי ההכרעה של המשחק. ליכולת של פרקינס יש השפעה דרמטית יותר מזו המתבטאת בסטטיסטיקה. בצד ההגנתי הוא הפך לסטופר המוביל של מכבי, זה שגורם לשחקן החם של היריבה לקלל את היום שבו נגע בפעם הראשונה בכדור. אבל את זה כבר ראינו בשלב הראשון. מה שעוד לא ראינו, אבל קורה ממש עכשיו: הנוכחות של פרקינס הביאה לכך שיש עוד שחקן מלבד אנדרסון שמסוגל לעבור מגן בכדרור. היריבות כבר לא יכולות להתרכז באנדרסון בשלבי ההכרעה, כי אז בא פרקינס ומפרק להן את ההגנה. והמשוואה פשוטה: כשההגנה עסוקה בפרקינס, גם החיים של אנדרסון קלים יותר.

למכבי יש היום את צמד הגארדים המסוכן ביותר בטופ-16, זה לא רק אנדרסון הקלע המוביל בשלב הזה עם 23 נקודות למשחק, אלא גם פרקינס שמוביל את טבלת האסיסטים של היורוליג עם 5.7 למשחק.

2. לשינוי שחל במכבי ת"א יש אבא, קוראים לו פיני גרשון. את הברברת וההתפלספויות הבלתי פוסקות, החליפו תצוגות אימון, בהכנה ובניהול המשחקים. גרשון הבין שעם כל הכבוד לאידסון ו-וויז'נייבסקי, הקבוצה שלו תגיע לאן שיקחו אותה פרקינס ואנדרסון. בטופ-16 העלה גרשון את הדקות של צמד הגארדים ל-60 דקות למשחק מ-40 בשלב הראשון. אבל יותר חשוב מזה, שני השחקנים שידרגו את משחקם בעיקר בכל מה שקשור לקבלת החלטות, ושיפרו את יחס האסיסטים/איבודים המשותף שלהם פי שניים, לשני אסיסטים על כל איבוד.

ויש מהלך הגנתי מוצלח עוד יותר שעשה גרשון: ההיצמדות להרכב עם שחקן אחד גבוה. גרשון לקח את החיסרון של משחק עם "גבוה ורבע", והפך אותו ליתרון. מאמני היריבות נפלו למלכודת הדבש שגרשון שם להם - הם רואים את החיסרון של מכבי בגבוהים על המגרש, ומנסים לתקוף את מכבי בעמדת ה"רבע גבוה" שבה מוצבים פניני או בלות'נטל. על פניו מהלך מתבקש. אבל בכך קורים שני דברים: הן יוצאות מתבנית המשחק הטבעית שלהן. והשני, אם יש מהלך התקפי שמכבי התכוננה אליו ויודעת להגן טוב מולו - זה המהלך.

וכשהיריבות של מכבי מתמקדות בפניני/בלות'נטל ומתעלמות משלל החסרונות האחרים שלה, מכבי חזרה להיות קבוצת ההגנה שמשאירה את היריבות על 70 נקודות למשחק. קבוצה עם סיכוי להגיע להצלבה ואולי אפילו לפיינל-פור.