אם אתם מחפשים מדינה אטרקטיבית להשקעה, אי שם במרכז אמריקה, אולי כדאי שתנסו את פנמה. הכלכלן הראשי של בנק הפועלים, פרופסור ליאו ליידרמן, נמצא עתה בארה"ב במסגרת הופעתו כדובר המרכזי בכנס של הקהילייה היהודית במיאמי. בין פגישות עם בנקאי השקעות וכלכלנים מובילים בשוק ההון האמריקני, יצא לו להיפגש עם שר האוצר של פנמה, על רקע הביקור הצפוי של נשיא פנמה בישראל.
המפגש הזה גרם לו לחשוב באופן חיובי על פנמה. "אני מאוד אופטימי לגבי עתיד פנמה, בעיקר על רקע התוכניות להרחבת המפרץ. זו מדינה מאוד מעניינת להשקעות של גורמים ישראליים, כיוון שהיא מהווה שער ליבשת אמריקה כולה", אומר ליידרמן בראיון מיוחד ל"גלובס" ממקום שבתו בארה"ב.
ליידרמן, שגם משמש כמרצה באוניברסיטת ת"א, עשה את דרכו לארה"ב בעקבות יו"ר ובעל השליטה בחברת הנדל"ן גזית-גלוב. חיים כצמן, שנמנה עם חבר הנאמנים של האוניברסיטה. תחת חסותו התקיים הכנס במיאמי, כמו גם אירועים משותפים לבנק הפועלים בארה"ב ובפנמה.
הסיור בארה"ב, וכן המפגשים עם כלכלנים מובילים ברמתו, גרמו לליידרמן להגיע למסקנות לא קלות לעיכול בנוגע למצב המשק הישראלי ולמצב הכלכלה הגלובלית בכלל, שחלקן תוצר של המשבר שאליו נקלעה יוון. "כאשר אנו מדברים על צמיחה כלכלית, הדאגה העיקרית היא לא שנת 2010 כי אם 2011", אומר ליידרמן.
"תנאי הפתיחה של 2010 היו מאוד טובים, בעיקר על רקע המדיניות המרחיבה של מרבית הממשלות והבנקים המרכזיים בעולם. הטווח הקצר הוא מאוד 'קיינסיאני' (המודל הקיינסיאני גורס כי כדי להבטיח צמיחה כלכלית יש צורך בהתערבות ממשלתית, ט' צ'), והכלכלה מגיבה לריבית הנמוכה ולגידול בהוצאות הממשלה. בנוסף, נוצר תהליך של תיקון במלאים של החברות הציבוריות בצד הריאלי, שכשלעצמו מרחיב את הפעילות הכלכלית".
שני המבחנים של המשק
- מה זה אומר באשר לצמיחת המשק האמריקני?
"מרבית ההערכות הן שהמשק האמריקני יצמח השנה בקצב מינימאלי של 3.5%, וכך גם המשק הישראלי. עם זאת, השאלה הגדולה היא מה יקרה במחצית השנייה של השנה ובתחילת 2011, כאשר ממשלות ובנקים מרכזיים יתחילו 'לצאת' מהמדיניות המרחיבה הנוכחית.
"אם וכאשר זה יקרה, הביקושים לצריכה פרטית ולהשקעות עלולים לא להיות מספיקים דיים כדי למלא את החלל בירידת הביקושים שתיווצר עקב הפעלת מדיניות פחות מרחיבה. "במילים אחרות, בעולם וגם בישראל, יש מצב שהצמיחה בשנה הבאה תהיה נמוכה מהצמיחה בשנה הנוכחית".
- באילו מבחנים עומד כרגע המשק הישראלי?
"בשני מבחנים עיקריים. הראשון, הארכת המינוי של פרופסור סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל".
לדברי ליידרמן, משקיעים מחו"ל שעימם נפגש אינם מבינים מדוע ראש הממשלה ושר האוצר עדיין לא הציעו בפומבי לנגיד קדנציה שנייה של 5 חמש שנים, כי נותר רק מעט מאוד זמן לסיום הקדנציה הראשונה. "גם אני סבור שהיה רצוי שהממשלה תצהיר בקול רם, שרצוי שפישר יישאר הנגיד לכהונה שנייה. אני מקווה שהתהליך הנוכחי, שאינו שקוף או ברור, לא ישפיע על השווקים או על מעמדה של ישראל בעיני העולם".
לצד הארכת המינוי של פישר, המבחן השני שלנו הוא תחילת הדיון על תקציב 2011, או 2011-2012 לאלו שסבורים שרצוי לחזור לתקציב דו-שנתי. "על רקע השיפור הניכר בפעילות המשק הישראלי, סביר להניח ששרים רבים יבואו עם דרישות להגדלת הוצאות ולשמירה על גירעון תקציבי של לפחות 4% מהתוצר. דיון תקציבי זה לא יסתיים עד סוף השנה, אך גם הוא יכול להוסיף אי-ודאות ורעש לשוקי ההון".
מקום לדאגה מהגירעונות בתקציבים
- לפי נתוני מדד ינואר, האינפלציה רחוקה מלהרים את ראשה.
"נכון. למרות המדיניות המרחיבה בארץ ובעולם, עדיין אין בעיית אינפלציה בהווה וכן בחודשים הקרובים. ככלכלן הראשי של בנק הפועלים, אני מעריך שהרבעון הראשון של השנה יסתיים עם ירידת מחירים של 1.2%. האינפלציה החזויה לשנה כולה נותרה על רמה של 2%, אם כי גברו הסיכויים לאינפלציה נמוכה יותר".
בנוגע לארה"ב, מדגיש ליידרמן כי "ההערכות הן שהאינפלציה הבסיסית (אינפלציית ה"ליבה"), שהיא הרלבנטית להחלטות הפד, תהיה פחות מ-1% השנה. גם אם יו"ר הפד, בן ברננקי, החל בתהליך נורמליזציה של ריבית הניכיון האמריקנית, העלאות משמעותיות של הריבית עדיין רחוקות, בעיקר בארה"ב ובאירופה, שבהן שיעורי האבטלה עדיין גבוהים".
- אז סביר להניח שהאבטלה תעבור לראש סדר העדיפויות, ולא רק בישראל.
"אכן כך. האבטלה בארה"ב ובאירופה תהיה לנושא הכלכלי המרכזי שיקבע את המדיניות הכלכלית בעולם המערבי. שנת 2010 החלה עם סביבת אבטלה של 10% בקירוב וזה מלחיץ מאוד, ובצדק, את קובעי המדיניות הכלכלית בארה"ב, אירופה, יפן, ובכלל מדינות המערב.
"הלחץ ניכר במיוחד אצל נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שסופג ירידה מתמשכת בשיעורי הפופולריות שלו, דווקא בשנה שבה הקונגרס ושליש מהסנאט הולכים לבחירות בתחילת נובמבר".
לדברי ליידרמן, יש הטוענים שבוושינגטון המצב הגיע לכדי פאניקה, במיוחד כשבמסצ'וסטס נבחר סנאטור רפובליקני במקום שהיה שייך לסנאטור קנדי הדמוקרטי. "לכן, על רקע האבטלה הגבוהה, המדיניות הכלכלית בארה"ב ובמדינות המערב תישאר מרחיבה כמעט לכל אורך 2010, וההתקדמות ב"יציאה" מההרחבות הפיסקאליות והמוניטאריות תהיה תלויה בקצב הפחתת שיעורי האבטלה".
- ואם במדיניות פיסקאלית עסקינן, עדיין יש מקום לדאגה מהגירעונות התקציביים של ארה"ב וחלק ממדינות אירופה?
"לאורך זמן, יש מקום לדאגה רבה מהגירעונות התקציביים, בעיקר בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה. גירעונות אלו מגדילים את יחס החוב הציבורי לתוצר במידה ניכרת, ויהוו נטל משמעותי בעשור הקרוב".
בנקודה זו מדגיש ליידרמן כי "ההיסטוריה הכלכלית של ארה"ב מצביעה על כך שלוול סטריט קשה לפרוח ולשבור שיאים כאשר קיים מעליו ענן שחור גדול של גידול בחוב הממשלתי ואי-ודאות לגבי מתי וכיצד הממשלות יתחילו להקטין את הוצאותיהן ולהעלות מיסים".
הסתגלות ארוכה וכואבת למצב
- אז אתה מניח שלשווקים יהיה קשה להמשיך את גל הגיאות של 2009.
"כן, בהחלט. כתוצאה מהנתונים הללו, לתרחיש של דשדוש ממושך בשוקי המניות הגלובליים יש הסתברות די גבוהה. עלותו של המשבר הכלכלי והפיננסי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה עבור ארה"ב, אנגליה, ומדינות רבות מערביות אחרות, תהיה משמעותית ביותר וגם ממושכת".
- המשבר שאליו נקלעה יוון עורר ספקות באשר ליציבות גוש האירו. כיצד אתה רואה זאת?
"עוד לפני שנודע על הקשיים של יוון סברנו שמצבה הכלכלי של אירופה מאוד בעייתי, ושבבחירה בין הדולר לאירו, סביר שהדולר יתחזק ביחס לאירו במהלך השנה. מצבן של יוון ומדינות 'בעייתיות' אחרות מגביר את הפסימיות לגבי אירופה ובמיוחד לגבי אזור האירו. לפי התיאוריה המאקרו-כלכלית, משק עם בעיות מהסוג של יוון היה צריך לבצע פיחות של המטבע שלו. זה היה משפר את תחרותיות המוצרים שלו בעולם, וגם שוחק חלק מהערך הריאלי של החוב הממשלתי. עם זאת, ידיה של יוון כבולות במסגרת השתייכותה לגוש האירו, ולכן הסתגלותה לקשיים ולמצב שנוצר תהיה ארוכה וכואבת".
למרות דברים אלו, ליידרמן אינו חושש מנפילת גוש האירו בדומה לג'ורג' סורוס, אחד המשקיעים הגדולים בעולם, שהביע את חששו במאמר שכתב ל"פייננשל טיימס" ותורגם ב"גלובס". "אין זה סביר שבמצב הנוכחי, גוש האירו יתפרק וייווצר משבר כלכלי, פוליטי ופיננסי באירופה. במוקדם או במאוחר, יימצא הפתרון שיכלול חזרה למשמעת ממשלתית חמורה ביוון תמורת סיוע מגוש האירו. עם זאת, לאורך זמן, בוודאי שעתיד הגוש מוטל בספק".
לדברי ליידרמן, ההיסטוריה מלמדת כי משטרים של שער חליפין קבוע, כמו בתוך גוש האירו, מתפקדים יפה כאשר הזעזועים ברקע הם חיוביים. אך כאשר יש זעזועים שליליים, המחייבים פיחות ריאלי במדינה מסוימת, נוצר מצב בעייתי.
- מדבריך עולה כי אינך ממש אופטימי.
"כרגע לא ממש. כשאני מסתכל עשרות שנים קדימה, אני בוחן מגמות דמוגרפיות בניסיון לזהות היכן בדיוק צפוי גידול בביקושים על-ידי האוכלוסייה, ובמיוחד על-ידי צמיחתו של מעמד הביניים. והתשובה די ברורה - בשווקים המתעוררים, ובמיוחד באסיה, כולל ברזיל. גם שם יש סיכונים, ונצטרך לעקוב אחרי המצב בסין, למשל, כדי לוודא שאין שם בועות שיובילו למשבר. אך במבט כללי - השווקים המתעוררים מציירים תמונה חיובית.
"לעומת זאת, אירופה המערבית, וגם יפן, מציגות תמונה הפוכה - אוכלוסייה שמזדקנת מהר מאוד, ומדינות שאיבדו את 'האנרגיות החיוביות' ברמת המאקרו. ברמת המיקרו, גם באירופה יש חברות וענפים מאוד אטרקטיביים, ובהקשר הגלובלי הזה, ישראל נראית טוב מאוד. לחברות הישראליות המוצלחות יש פוטנציאל גדול להשתלב בשיווי המשקל העסקי החדש שמתהווה, שבו נראה עלייה של המזרח וירידה של המערב", מסכם ליידרמן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
