1. רופא. זהו. זה הסתיים אתמול (ב') בלילה. ונקובר 2010 נכנסת לשלב הסיכומים, ויש כאלו שכבר עכשיו כמיטב המסורת הכתירו את 16 הימים האחרונים כ"משחקי החורף המוצלחים ביותר בהיסטוריה". הרייטינג היה בשמיים. הקנדים שפתחו רע מאוד את המשחקים הצליחו להתעשת בימים האחרונים וגמלו הלילה לאמריקנים בגמר הוקי קרח בלתי נשכח (2-3). רשת NBC, שהודתה כי תפסיד מהמשחקים כ-200 מיליון דולר, חייכה עם כל יום שעבר כשהתבררו נתוני הצפייה של המשחקים בארה"ב ששברו כל שיא אפשרי.
מי זוכר היום שבערב הפתיחה ב-12 בפברואר עוד שברו בוונקובר את הראש איך להתמודד עם המחסור בשלג.
מי שיכול לסמן לעצמו עוד וי קטן ביומן הוא אזרח בלגי, יליד העיר גנט. עד לפני עשור עוד נחשב לאורתופד מנתח מהשורה הראשונה עם 5,000 מטופלים ו-800 ניתוחים מדי שנה. כשהעמיד את עצמו לבחירה לנשיאות הוועד האולימפי ב-2001, זו לא רק היתה היומרה לעזוב את חדר הניתוח לטובת הפיכה לאחד משני האנשים המשפיעים ביותר (ביחד עם נשיא פיפ"א בלאטר) בספורט העולמי. אלא הכניסה לנעליים של חואן אנטוניו סמאראנש, מי שנחשב בעיני רבים לאיש הספורט המשפיע והחזק בכל הזמנים, שהחזיק בתפקיד 21 שנים.
אותו רופא בלגי כמעט אנונימי, ז'אק רוג, סיים את העשור האחרון כשנבחר לאיש השנה בעולם של המגזין "ספורטס ביזנס ג'ורנל". ואולי יותר חשוב: לפני ארבעה חודשים הצביעו עבורו 88 מ-92 חברי הוועד האולימפי הבינלאומי להארכת הכהונה שלו בארבע שנים (רק אחד התנגד). רוב מוחץ כזה בתוך ארגון שידוע בטווי הקשרים הפוליטיים שלו, הוא כמעט בגדר דמיון.
2. שייט. לאימפריה הכלכלית שהצליח רוג להפוך את התנועה האולימפית נגיע מיד. אבל ההצלחה הגדולה שלו היא דווקא בעובדה שהצליח להיכנס לתוך מערבולת הקשרים הפוליטיים המורכבים שהשאיר לו סמאראנש, ולצאת ממנה בחיים. בשונה מסמאראנש או אפילו מנשיא פיפ"א בלאטר, הקדנציה שלו כמעט מעולם לא נחשדה כנגועה באינטרסים. מעבר לעובדה שהיה אורתופד, רוג היה ספורטאי עבר שהשתתף שלוש פעמים במשחקים האולימפיים בתחרויות השייט (זכה פעם אחת במדליית זהב באליפות העולם) ואפילו רשם כמה הופעות בנבחרת הראגבי של בלגיה. הבחירה בו היתה אמורה לשדר יציבות אחרי זעזועים ושערוריות שעבר הוועד האולימפי.
לאן הביא הרופא הבלגי את הוועד האולימפי הבינלאומי? את משחקי ונקובר 2010, החל הוועד האולימפי כשבקופתו עודף שיא של 466 מיליון דולר. שמונה שנים לאחר שנבחר לנשיא השמיני של הארגון, שבר רוג הסכמים היסטוריים שנראה היו ככאלה שיימשכו לנצח כדי להשיג הסכמים טובים יותר, והביא את התנועה האולימפית לקהלים חדשים וצעירים מתוך הנחה שאלו הבסיס לכסף הגדול שייכנס בעשורים הבאים.
זה לא תמיד היה ככה. תחת הנשיא השביעי, סמאראנש, הפכה התנועה האולימפית לעסק משגשג אמנם, אך גם אפוף מסתורין. בסיום תפקידו עברה התנועה את הטלטלה הגדולה ביותר כאשר חברים אחדים הודו כי קיבלו שוחד בתמורה להצבעה עבור בחירתה של סולט לייק סיטי לאירוח משחקי החורף ב-2002.
המשימה של רוג להשאיר חותם נראתה כמעט בלתי אפשרית עם כניסתו לתפקיד: משחקי סולט לייקי סיטי נערכו חמישה חודשים אחרי התקפת הטרור בספטמבר 2001; פיגור בלוחות הזמנים במשחקי אתונה; כאב הראש הפוליטי לאחר הבחירה בבייג'ין לאירוח משחקי 2008; רוג הוא הנשיא הראשון של התנועה האולימפית (פרט לנשיא הראשון שכיהן במשך שנתיים בין 1894 ל-1896), שזמן כהונתו קצוב - כהונה ראשונה של שמונה שנים עם אפשרות לקדנציה שנייה של ארבע שנים.
עם כניסתו לתפקיד הוא הכריז כי יש להשיב את הרוח (הנאה, הגינות, אחווה) ולא רק לשקול את החומר (מסחור, מיתוג). למרות הרצון של נשיאים קודמים להאדיר את המשחקים באמצעות הפיכתם לאירוע המוני כמה שניתן, הוא קבע רף מקסימלי למספר הספורטאים במשחקי הקיץ על מנת שלא יהפכו למורכבים, מסורבלים ויקרים מדי. לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים החלו ענפי הספורט להתחרות בינם לבין עצמם על הזכות להיות חלק ממתכונת המשחקים. ענפים שלא עמדו בקריטריונים של פופולאריות וגלובאליות, מצאו את עצמם בחוץ. על בסיס ההחלטה הזאת נקבע ב-2009 כי הגולף והראגבי שביעיות יצטרפו לתוכנית המשחקים.
רוג פנה להגדלת בסיס הקהל הצופה במוצר האולימפי, והפנה משאבים לטובת דור העתיד שמחפש ריגושים השונים מהטלת יריב למזרון ההיאבקות. המגמה היא הכנסת ענפים עתירי אדרנלין, כמו תחרויות אופני ה-BMX שכבר נכללים במשחקים, על מנת שהקהל הצעיר שמהווה את הדור הבא של צרכני המותג האולימפי, ירצה במוצר. במשחקי החורף בוונקובר נמשכה המגמה של קליטת ענפי ספורט אקסטרים. גם כאן מתוך גישה שמי שעדיין לא מתחבר למשחקי החורף הקלאסיים, יתחבר אליהם דרך תחרויות מסוג שונה.
על מנת לחבר את דור העתיד נוצרה מתכונת של משחקי הנוער האולימפיים, שיתקיימו לראשונה בעוד חמישה חודשים בסינגפור. בעוד שנתיים נקבעו משחקי החורף הראשונים לנוער, שייערכו באינסברוק (ביום חמישי נבחרה נאנג'ין מסין לאירוח משחקי החורף לנוער ב-2014).
3. טלוויזיה. פריצת מעגל השמרנות של הוועד האולימפי התבטאה אולי באופן הברור ביותר עם ההחלטה בנושא הטלוויזיה. לפני כשנתיים יצר רוג רעידת אדמה כשסיים התקשרות של 56 שנים עם איגוד השידור האירופי (EBU) - ההחלטה הפועלת בניגוד לרוח השמרנות האולימפית שקבע סמאראנש כי "המשחקים יגיעו לכל בית על פני הגלובוס". המשמעות היא שלראשונה המשחקים הגלובאליים והעממיים ימצאו את עצמם גם בערוצים בתשלום.
מבחינה כלכלית לפחות, ההחלטה הזו שווה הרבה כסף: עד כה נחתמו חוזי שידור עם ספרד, איטליה וטורקיה (350 מיליון דולר), עם חברת ספורטפייב שתמכור הזכויות ל-40 מדינות נוספות (342 מיליון דולר) והצפי הוא להגיע לסך מכירות של 1.2 מיליארד דולר ממכירת הזכויות לשלושת השווקים הגדולים באירופה - גרמניה, צרפת ובריטניה.
חוזי השידור למשחקי ונקובר ולונדון 2012 הניבו כארבעה מיליארד דולר. חידוש הסכמי השידור של המחזור האולימפי הבא - סוצ'י 2014 (חורף) וריו דה ז'ניירו 2016 (קיץ) - צפויים להניב סכום שיא של 4.5 מיליארד דולר. גידול של פי שניים ביחס לארבע השנים הראשונות של רוג בתפקיד הנשיא.
זו תהיה גם הירושה האחרונה של האורתופד הבלגי לפני שייפנה את כסאו ב-2013.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.