בגלל הרוח

מגיל צעיר יועדתי להיות הממשיכה

אישי. 42, נשואה פלוס שלושה, מתגוררת בתל אביב. אביה הוא הסופר, המחזאי והסטיריקן אפרים קישון, שנפטר ב-2005. אמה היא שרה קישון ("האישה הקטנה" מהספרים), שנפטרה ב-2002. לרננה שני אחים מבוגרים ממנה: עמיר ורפי.

המשך הדרך. רננה ממשיכה את שני מפעלי החיים של משפחת קישון: היא מנהלת את הגלריה המשפחתית בתל אביב, ואת העיזבון התרבותי העשיר שהותיר אביה. הגלריה נפתחה ב-1975 ונוהלה בידי שרה קישון, בשיתוף בעלה ("הוא היה יס-מן בעניין הזה"). "מגיל צעיר יועדתי להיות הממשיכה. היה ברור שהצד האמנותי הוא החזק אצלי", אומרת רננה, שלמדה עיצוב בבצלאל. "ארבעת קירות הגלריה היו בית שני שלי. אחרי שהוריי נפטרו, הגלריה הייתה סגורה במשך ארבע שנים. הייתי צריכה להחליט אם אני ממשיכה בדרך שיועדה לי, או שאני סוגרת את האופציה הזאת. בסופו של דבר החלטתי לפתוח את הגלריה מחדש. עכשיו היא מציגה אמנות מודרנית ועכשווית, אותנטית וייחודית. לא דומה למה שהיה פה בתקופתה של אמי".

העיזבון. "אני הכתובת לכל הבקשות והרעיונות, ואני גם יוזמת פרויקטים חדשים, תוך התייעצות יומיומית עם האחים שלי. אנחנו מפיחים רוח חיים ביצירות של אבא". הרשימה ארוכה: "בתקופה האחרונה מועלות ארבע הצגות שלו במקביל, מצב שלא היה אפילו כשאבא היה בחיים - 'הכתובה', 'שמו הולך לפניו', 'השוטר אזולאי' ו'סלאח שבתי'. אנחנו רוצים להעלות מחדש את ההצגה 'הו יוליה', ושתי הצגות נוספות שלא עלו מעולם בארץ.

"יש הפקות גם בחו"ל: הצגות עולות כל הזמן ברחבי העולם, ובגרמניה רוצים לעשות הפקה מחדש לסרט 'השוטר אזולאי'. מעבר לכך, אני עובדת על סדרת טלוויזיה חדשה, שמסתמכת על הסאטירות שכתב. אני גם רוצה לקרב את הדור הצעיר לתרבות שיצר, להוציא מחדש ספרים שלו, ואולי ליצור משחקי מחשב שמבוססים על ספרי הילדים שלו. יש גם כמה יצירות שמצאנו שלא התפרסמו, כמו רומן על עולם השואו ביזנס, ובטח נמצא עוד דברים חדשים".

פרנסה. רננה מתפרנסת מהגלריה, וכן מתמלוגים ומתשלומים על פרויקטים חדשים (שבהם שותפים שלושת היורשים - היא ואחיה). פרט לכך, היא מנהלת את תחום הקריאיטיב בחברת פיתוח הטכנולוגיות "קלמנטינה" שהקימה.

רננה מהספרים. "יש הרבה סיפורים שלו שבהם אני מופיעה בשמי, כמו ב'ספר משפחתי'. תמיד הייתי רננה מהספרים. כל המשפחה שלנו הופיעה בשמה בטקסטים שלו. ההרגשה לגדול כך הייתה טבעית, לא הכרתי משהו אחר".

הדור השלישי. כולל שישה נכדים. "הבן של עמיר, מיכאל בן ה-10, מכור לסרטים של אבא. אלמה, בתי הגדולה שזכתה להכירו, היא מעריצה שלו. תיאה בתי, שנולדה אחרי מותו בת 3, רואה תמונה שלו ואומרת: 'סבא אפרים!'".

אני לא משקיעה בפרסום > גלי מנור

אישי. 41, נשואה פלוס שלושה, מתגוררת ברמת גן. אביה, אהוד מנור, הפזמונאי הפורה ביותר בישראל, מחזאי ומתרגם, נפטר ב-2005. אמה היא הזמרת והשחקנית עופרה פוקס, והיא אחות בכורה לליבי וליהודה ("ידי").

המשך דרכו. מנור מרצה על הסיפורים מאחורי השירים שכתב אביה, ומנתחת את הטקסטים שלו. היא בעלת תואר דוקטור לספרות אנגלית ("הלכתי בעקבות אבא, שגם הוא למד את התחום"), ומשמשת מרצה לספרות ולתקשורת במכללת לוינסקי לחינוך.

סיפורים מאחורי השירים. על גלי, למשל, נכתבו השירים "גלי" ו"ילדותי השנייה". גם "אחותי הקטנה" הוא עליה, ועל אחותה ליבי. "מבחינתי, 'ילדותי השנייה' הוא שיר המשך ל'ימי בנימינה'. אבא שלי תמיד ניסה לחזור לילדות שהוא כל-כך התגעגע אליה, לתקופה לפני האובדן והאבל. דרך ההורות הוא הצליח לחזור לשם, לשלמות הזאת".

ההרצאות. "אחרי המוות שלו, הוצפנו בתגובות מאוד רגשיות מאנשים שלא הכרנו, שאנחנו חייבים להמשיך את הדרך שלו. התחלתי להרצות, וזה נתן לי סיפוק רב. אני ממשיכה ללמוד אותו ולהבין אותו, וככה יש לי תחושה שהוא לא אבד לי. אני מסבירה על התרומה של אבא לתרבות, ועל הייחודיות שלו במעבר לפזמון האישי. הוא כתב את הביוגרפיה האישית שלו בשירים ובפזמונים, והצליח ליצור אינטימיות עם הקהל הרחב. הקהל מגוון - גם אנשים פרטיים וגם לקוחות עסקיים, והמשותף לכולם הוא שהם אוהבי זמר עברי. יש ביקוש להרצאות, זה בא והולך. אני לא משקיעה בפרסום, יש לי גם משרה תובענית באקדמיה".

תגובות. "אחרי כל הרצאה באים אליי אנשים, ועם דמעות בעיניים מספרים לי סיפורים על אבא שלי. הוא מאוד אהב לעזור לאנשים, במיוחד לצעירים, והיה נחמד לכולם. בחורה אחת סיפרה שהיא ביקשה ממנו שיכתוב שיר על בן דוד שלה שנהרג בצבא. והוא ישב וכתב, למרות שבכלל לא הכיר אותו. הסיפורים האלה גורמים לי להרגיש שאני מכירה אותו הרבה יותר".

הנצחה משפחתית. האם עופרה פוקס מופיעה במופע "יליד הארץ", עם שיריו של אהוד וסיפורים אישיים. שר איתה גם הבן ידי. הוא נקרא על-שם אחיו הצעיר של אהוד, יהודה וינר, שנהרג במלחמת ההתשה ועליו נכתבו השירים "אחי הצעיר יהודה" ו"בן יפה נולד". ידי הוא גם עורך דין שמנהל את העיזבון של האב. האחות ליבי היא תסריטאית. "ליבי ואבא עבדו יחד על הצגה המבוססת על ספר ילדים שכתב, 'העכבר שלא רצה להיות עכבר', שמציגה עד היום. הם גם תרגמו יחד ספרי ילדים". באפריל ימלאו חמש שנים למותו, ולמשפחה יש תוכניות שונות לציון האירוע. בין היתר, היא מקימה אתר רשמי לזכרו. "אני מדליקה את הרדיו בבוקר, בשעה הקבועה שבה שידר, ופתאום אין אותו, וזה מאוד קשה", כך גלי. "הוא נתן לי כל-כך הרבה, והוא ממשיך לתת לי דרך הטקסטים, השירים והתוכניות".

הדור השלישי. גם על שלושת ילדיה - עידו, נמרוד ואורי - כתב הסב שירים. "כל אחד מהם גאה בשיר שלו. נשמנו בבית מוזיקה, תרבות ותיאטרון מגיל אפס, וחשוב לי להעביר את זה גם לילדיי".

העסק זה חלק גדול מאוד מהבית > אליאור שניר

אישי. 35, נשואה פלוס שלושה, מתגוררת במושב חיבת ציון. אמה היא סופרת הילדים והמשוררת מיריק שניר, שכתבה למעלה ממאה ספרים. למיריק ולישראל שניר יש תשעה ילדים.

המשך הדרך. אליאור פעילה במפעל החיים של אמה בכמה דרכים: במפגשים שהיא מקיימת בגנים ובבתי ספר, במופע לילדים ובאיור ספריה. את המפגשים, המתבססים על ספרי אמה, היא מקיימת כבר שמונה שנים. הילדים מתחפשים ומשחקים תפקיד בעלילה, ההורים מוזמנים, ואליאור גם מספרת על תהליך הפקת ספר ומאיירת תוך כדי מפגש לצורך הדגמה. היא למדה איור ועיצוב גרפי, ואיירה 13 מהספרים של אמה. בנוסף, היא ואחותה תהין מעלות מופע חדש לילדים שכתבה האם. "אימא מאוד שותפה במפגשים ובמופע", אומרת אליאור. "מאוד חשוב לה שהכול יהיה ברוח שלה, ושהדברים יצאו כמו שהיא חושבת לנכון".

לעבוד עם אימא. "זה לא תמיד פשוט. למשל באיורים, יש לה דעה מוצקה מה צריך להיות בהם ואיך כדאי שהם יצאו. לפעמים זה אומר שצריך לאייר הכול מההתחלה, אבל אני מאוד מתחברת לספרים שלה. במפגשים, שבעבר אימא קיימה אותם, מצאתי את הדרך לביטוי אישי שלי. בהתחלה הרגשתי שאני צריכה להתנצל על כך שמיריק שניר לא הגיעה. עכשיו אני כבר לא מתנצלת".

פרנסה. "המפגשים הם בהחלט פרנסה, תלוי כמה מופיעים. אף פעם לא שיווקתי את זה, זה עובר מפה לאוזן. יש תקופות שבהן יש לי שלושה-ארבעה מפגשים בשבוע, יש שבועות שאין בכלל. בכל אופן, זה מספיק". לאחרונה פתחה את סטודיו "פטל" לעיצוב בגדי ילדים ("אימא הצטערה, כי היא רוצה שאהיה עסוקה באיורים. מבחינתה זה הדבר שאני הכי מוכשרת בו ושאני צריכה לעשות אותו. אבל היא גם שמחה שאני עושה מה שטוב לי").

ספר אישי. "'ילדה אחת אמרה' - אני אוהבת לחשוב שהוא נכתב עליי. באחד מימי ההולדת שלי היינו צריכים להביא מתנה לגן. אימא שלי כתבה את הסיפור, אני איירתי, וזו הייתה המתנה".

עסק משפחתי. "העסק זה חלק גדול מאוד מהבית", אומרת אליאור, ומספרת כי מרבית ילדיה של שניר לוקחים בו חלק. אחיעד הבכורה עורכת ומפיקה את הספרים החדשים ועוסקת בפיתוח פרויקטים ויוזמות, שלושה בנים איירו בעבר ספרים של האם, ואחד האחים עוסק אף הוא במפגשים לילדים.

הדור השלישי. ההורים, שלוש מהבנות, ביניהן אליאור, ובני משפחותיהן מתגוררים יחד בבית אחד גדול. "חלק מהרצון שלי להיות קרובה אליה נובע מהרצון שגם הילדים שלי יהיו קרובים לדבר המופלא הזה. יש לה 13 נכדים, ועוד כמה בדרך. כל סיפור חדש שהיא כותבת עובר קודם כול דרך האוזניים שלהם, ואין תחליף לגישה שלה לילדים".

עזבתי את חיי התל אביביים > שירי חבקין

אישי. 45, גרושה פלוס שלושה, מתגוררת בראש פינה. אמה היא דרורה חבקין, זמרת ("יונה פעמונה", "בת 16 הייתי"), פזמונאית, ולימים גורו של צמחי מרפא, שנפטרה ב-1995. אביה, דב נשרי, נפטר כשהייתה בת 9. לשירי אח צעיר ממנה.

צמחי מרפא. בשנות ה-80, לאחר שחלתה בסרטן, נחשפה דרורה חבקין לעולם צמחי המרפא. היא העתיקה את מגוריה לראש פינה, גידלה את הצמחים בגינתה ורקחה מהם תרופות טבעיות, והצליחה להחלים. בהמשך רקחה מוצרי קוסמטיקה טבעיים ותערובות תבלינים במטבח הביתי על-פי מתכונים שהמציאה. כתבה את הספר רב המכר "על תבלינים וצמחי מרפא", והקימה את "חוות התבלינים של דרורה חבקין" בראש פינה.

חוות התבלינים. "כשאמי נפטרה, מדום לב ולא מסרטן כמו שטועים לחשוב, הייתי בת 31. נסעתי לראש פינה במטרה למכור את הבית, אבל המקום כל-כך יפה, ונשביתי בקסמיו. עזבתי את חיי התל אביביים והמשכתי את העסק". שירי מתגוררת מאז בבית שבו התגוררה אמה. לבית צמודה חנות, שלצדה גינת תבלינים עשירה.

לימוד המורשת. "שנתיים לפני שהיא נפטרה, למדנו יחד את תורת הצמחים ואת הקוסמטיקה הטבעית. במקביל להליך הלמידה נולד הבן הבכור שלי, ולמדנו יחד את ההורות ואת הסבתאות. אחרי שהיא נפטרה קיבלתי המון טלפונים. אמרו לי, 'את לא יכולה לסגור. לא יכול להיות שלא יהיו הקרמים שלה והתה לכאבי בטן'. שנה שלמה אחר כך עשיתי לעצמי סטאז', מהספר שהיא השאירה ומעבודה צמודה עם חברה טובה שלה שעבדה איתה בחווה. למדתי ופענחתי מתכונים שלה שלא הכרתי. פיתחתי קו ראשון של מוצרים, הייתה לי תוכנית עסקית ולקחתי הלוואה. בלי שתכננתי מראש, מהר מאוד מצאתי את עצמי אשת עסקים".

המשך הדרך. שירי ממשיכה את כל עיסוקיה של אמה. היא מנהלת את חוות התבלינים, נותנת הרצאות על בית המרקחת הטבעי שלי ("כל אחד יכול להכין לעצמו בית מרקחת של משחות ותבלינים"), מייצרת מוצרי קוסמטיקה טבעיים ומטפלת בצמחי באך. אם אמה מכרה עשרות קרמים, בתה העבירה את הייצור למפעל ומשווקת אלפי יחידות. "את אימא הכי עניין לעסוק בגננות ולמצות את הצמחים שבזכותם היא החלימה, פחות עניין אותה הצד העסקי. החנות הייתה בתקופתה יותר כמו מחסן. תמיד היה תלוי פתק על הדלת: אני מאחורה, בגינה". התוכניות של הבת לעתיד כוללות פיתוח תערובות תבלינים למסעדות ולחנויות טבע, ועריכה מחודשת לספר באנגלית.

שירי ממשיכה גם את המורשת הרוחנית של אמה. "אני מרצה ומעבירה את אותם מסרים של אימא, על חשיבות החשיבה החיובית, ועל המחשבות שמרפאות. המסר שלה היה שאדם צריך לדבוק במה שהוא אוהב, וככה הוא יחיה הכי נכון ויהיה בריא".

מוזיקה. במלאות עשור למות האם פעלו שירי ואחיה להוצאת שיריה בדיסק כפול. שירי גם מעלה את המופע "שירי רחוב" הכולל את שירי אמה, יחד עם עוד שלוש שחקניות וזמרות. "אנשים מתרגשים מאוד במופע, ושואלים איפה השירים האלה, למה לא שומעים אותם יותר".

פרנסה. "זו הפרנסה שלי, וזה מחזיק אותנו כבר 15 שנה. השוק של זה רק הולך וגדל. אימא השאירה לי ירושה בלתי נגמרת - לא מבחינת כסף, אלא מבחינת רעיונות".

דור שלישי. "יש לי שלושה בנים, והם מתעניינים יותר בצד התפעולי. הם עוזרים לי לעתים בחנות, כי אין עובדים אחרים מלבדי. אבל אני בהחלט רואה בדמיוני שהם משתלבים בעסק".

אנחנו עדיין

לא יכולים

לדרוש סכומים

> שחר ואהוד אריאל

אישי. שחר (משמאל בצילום) בן 40, נשוי פלוס שניים, מתגורר בחדרה. אהוד (במרכז עם הגיטרה) בן 34, נשוי פלוס שלושה, מתגורר בפרדס חנה. השניים הם בניו של הזמר והמשורר מאיר אריאל, שנפטר ב-1999. אמם היא תרצה אריאל, ולשניים אחות מבוגרת מהם, שירז.

המשך דרכו. כבר שבע שנים מופיעים האחים אריאל במופע המבוסס על שירי האב. כיום הם עובדים על דיסק הכולל שירים חדשים שנמצאו במגירות של אביהם. "זה אוצר", אומר שחר. "12 שירים חדשים של מאיר אריאל שאף אחד לא קרא ולא שמע, ושאהוד הלחין".

קשר מוזיקלי. אהוד מנגן בגיטרה מגיל 16, מלחין, שר וכותב שירים. "לא היה בי כישרון מיוחד לנגינה, זייפתי המון", הוא מספר. "אחרי שהשתחררתי מהצבא, אבא עודד אותי ואמר לי לנגן שש שעות ביום, וזה מה שעשיתי. כל עוד אבא היה בחיים, נושא המוזיקה אצלי היה חסום ומבויש". גם תקליט הבכורה שלו, "בכיוון ההפוך", יצא לאחר מות אביו. גם שחר כותב שירים מצעירותו, שר ומנגן במפוחית. "אבא מאוד אהב את השירים שכתבתי. הוא ערך אותם ונתן לי רעיונות".

המופע. "הקהל שלנו מורכב בעיקר מאנשים שבאים להתחבר דרכנו למאיר אריאל", אומר שחר. "רובם לא זכו לראות אותו בהופעה, חלקם גילו אותו רק אחרי שנפטר. התגובות מאוד חמות. מי שאוהב אותו, זו לא עוד אהבה לזמר במובן המקובל, זה אומר שלשירים יש השפעה דומיננטית על החיים שלו".

פרנסה. השניים הוציאו ב-2006 תקליט משותף עם חומרים מקוריים שלהם, "מי יעיר את הילדים". "הוא לא זכה לחשיפה תקשורתית רבה, ונפל בין הכיסאות", אומר שחר. "אנחנו מבצעים חלק מהשירים בהופעות. יש חודשים שמתפרנסים מההופעות, יש חודשים שלא. אנחנו עדיין לא יכולים לדרוש סכומים כמו אמנים מבוססים". תדירות ההופעות היא פעמיים בשבוע.

מה אבא היה אומר? לפני שנפטר, הופיעו האחים יחד שלוש פעמים, ומאיר הספיק לראותם בהופעה. "זה שימח אותו, והוא אהב את השירים שלנו", אומר שחר. ומה אימא אומרת? "היא אומרת שאנחנו צריכים להשתפר, שחסרה לנו תיאטרליות", אומר אהוד. "פה ושם אהבה דברים, אבל לא התעלינו בהופעות לרמות שהיא הייתה רגילה לקבל מאבא".

להיות הבנים של. "לפני הכול ואחרי הכול הוא היה אבא שלי, אבא מאוד נוכח ודומיננטי", אומר שחר. "איש מאוד עממי, לא מסוג האמנים שמבקשים מהילדים לא להפריע להם. בילדותי הייתי איתו כל הזמן, הלכתי אחריו ועשיתי מה שהוא עושה. הוא היה אבא עלא כיפאק. היה מגיש לנו ארוחת צהריים ועושה איתנו שיעורים. דווקא אימא היא זו שלא הייתה הרבה בבית". אהוד: "אבא מעולם לא שאל אותי מתי אני חוזר, לא עניינו אותו תוצאות של מבחנים, אבל הוא תמיד הכין איתי שיעורי בית בתנ"ך. היה מפרש לי פרקים שלמים".

דת ומוזיקה. האחים נמצאים בתהליכי חזרה בתשובה. "ככל שאני לומד יותר, אני מבין יותר את הטקסטים שלו", אומר אהוד. "אני לומד תורה, ופתאום נזכר בשורה שכתב ואומר, 'אבא, אבא, מה שאתה כתבת פה!'. כל השירים שלו - קודש. הם חצובים מהתורה ומהתורה שבעל פה, רק שאבא הלביש את התכנים במילים אחרות, שחילונים מוכנים לקבל. אני קיבוצניק חילוני במקור, אני לא שוכח מאיפה באתי, ויש מילים שחילוני שומע אותן, כמו שבת ואלוהים, והלב שלו נסגר. אבא הלך על קו דק מאוד, וכתב ככה שהיו מוכנים לשמוע".

הנצחה משפחתית. האם תרצה מניעה את מפעל ההנצחה, שכלל בשנה החולפת את המופע לציון עשור למותו, ואת הספר "עצמאי בשטח" בעריכת יואב קוטנר.

הדור השלישי. עדיין קטן. "הבת הגדולה שלי, בת 5 וחצי, אוהבת מאוד דווקא את השיר 'ארול'", אומר שחר. "היא קוראת את המילים ושרה לפי המנגינה. העלילה מדברת אליה".

זה היה טבעי, הוכשרתי לזה מקטנות > תמי סירקיס-אקרמן

אישי. 46, נשואה פלוס שלושה, מתגוררת בנתניה. בתה של כוהנת הבישול רות סירקיס.

המשך הדרך. "כשסיימתי את הצבא לא רציתי לעסוק בשום דבר שקשור לאוכל. חיפשתי את הדבר הכי לא דומה למאתיים גרם חמאה, שתי ביצים וכוס קמח. אז עשיתי תארים במינהל עסקים. בהמשך עבדתי כמבצעת בבורסה בחברת ברוקרים, והייתי תקציבאית ופלנרית. אבל השתעממתי מהר וחיפשתי כיוון אחר". היום היא מרצה בענייני אוכל ומופיעה בסטנד-אפ קולינרי.

מורשת אימא. מגיל 26 היא בעסקי הבישול. "זה התחיל כשמנהל הייצור בהוצאה לאור המשפחתית שלנו עזב, ואימא שלי ביקשה שאמלא את מקומו עד שימצאו מישהו אחר. זה היה טבעי, הוכשרתי לזה מקטנות. עוד כשהייתי ילדה הלכתי עם אבא שלי לאשר פלטות בבית הדפוס. בתחילת שנות ה-90, כשהחלו שידורים של ערוץ 2 הניסיוני, ניסו לשכנע את אימא שלי לעשות פינת בישול. היא לא רצתה, ושאלה אותי אם אני מעוניינת. אמרתי כן. ביום המחרת קיבלתי הצעה לכתוב מדור ב'את', ובהמשך היה לי מדור ב'סגנון', לפני שעברתי ל'לאשה', והוצאתי את ספר הבישול 'עוגות בכיף'".

להיות הבת של. "זה נותן את הרשות לצלצל בפעמון, ואולי להכניס חצי רגל בדלת. אבל להמציא מתכונים חדשים, זה כבר קשור אליי. זו היכולת להיות יצירתית, להקסים את הקהל, לכתוב הקדמות שיוצאות מהלב".

סטנד-אפ. פרק שהתחיל לפני תשע שנים, "עם אופנת סדנאות הבישול. מעולם לא למדתי בישול ולא ידעתי מה מצופה ממני. היה נראה לי בסיסי לבשל בידיים, אבל להרים את הראש ולבדר את הקהל. סיפרתי סיפורים על אימא שלי, על גיסתי, על החיים". תמי ליקטה את האנקדוטות ויצרה מופע סטנד-אפ בשם "עשרת הדיברות למארחת השפויה". "אני, הבת של הכוהנת הגדולה, מעבירה ביקורת ואומרת, את לא צריכה להכין פחזניות שלושה ימים קודם. הכי חשוב להזמין חברים, ובמקום לבזבז את כל זמן האירוח במטבח, לשוחח איתם, ולהיות מוזמנת בחזרה".

מה אומרת אימא. "זה עושה לה המון נחת, והיא נהנית מהמופעים. ההורים שלי גאים בכך שהקריירה שלי נובעת מהחיים שלהם, אבל זה לא מלווה בזעם או בהתרסה אלא בהומור, באהבה ובחמלה".

פרנסה. "אני מופיעה ארבע עד שש פעמים בשבוע. זו פרנסה לכל דבר. אני 'יובל המבולבל' של נשים בנות 50 פלוס, מזמינים אותי גם לימי הולדת. החלום שלי הוא למלא את קיסריה ושתהיה לי תוכנית בישול. למה נשים בטלוויזיה הן רק אופות?".

עסק משפחתי. האב, רפאל, שותף יחד עם רות בניהול חברת ר' סירקיס הוצאה לאור. בצעירותה עשתה תמי, יחד עם אחיה הצעירים נורית ודני, הגהות לכל ספרי הבישול. הם גם סייעו בהפקות הצילומים, ומכרו בדוכן ההוצאה בשבוע הספר. הם כמובן היו גם שפני הניסיונות.

שפני ניסיונות. "במשך חצי שנה אימא שלי עשתה ניסיונות במסגרת העבודה על הספר 'המטבח הסיני', ולא עלה על דעתה להכין במקביל שניצלים לילדים. יום אחד היא הניחה לפנינו חמישה אגרולים עם מילויים שונים, ואבא שלי אמר שהוא מבקש שנהיה רציניים, ושבכל תשומת הלב נטעם ונגיד מה הכי דומה לאגרולים שאכלנו בתקופה שבה התגוררנו בארצות הברית. הוא אמר לנו, 'תתרכזו ותעזרו לנו, כי האגרול שייבחר יתועד לנצח בספר בישול'. ימים שלמים אכלנו אגרולים. אימא אמרה, 'חכו, בעוד כמה חודשים אתחיל לעבוד על ספר בישול הונגרי ויהיה לכם אוכל אחר'".

לבשל לאימא. "אימא שלי מאוד אוהבת לאכול אצלי. היא לא בוחנת אותי, היא כבר מזמן מרוצה ממני".