אחי, איפה אתה?

מי לא מכיר את ההרגשה בכניסה למסעדה, בית קפה, פאב "שלי" שבו "מכירים אותי"? הסועד המתמיד זוכה לתחושת ערך, הבעלבית משקיע בעיקר בזיהוי האורח החוזר, פה ושם בהנחות ומשקה על חשבון הבית, וכולם מבסוטים.

בארה"ב מתנהלת כיום פעילות ערה של "כניסה" של אנשים למקומות בילוי והסעדה, ושל "זיהוי" שלהם, בעזרת שירותים חברתיים מבוססי מיקום כמו Foursquare או Gowalla. הבנאדם מגיע למקום, עושה "צ'ק-אין", ואנחנו על המפה. מי שעושה הרבה צ'ק-אינים כאלה, מוכר על-ידי השירות כ"ראש העיר", מקבל סיכת זיהוי מיוחדת וזוכה לאותן הטבות מוכרות מהבעלבית.

גוגל, באמצעות שירות גוגל באזז במכשירי האנדרואיד הניידים, סיפחה את העניין וחיברה אותו למפות שלה. על המפה, בבאזז או בפורסקוור, אפשר לראות מי נמצא איפה, ולאן הולכים כולם. אחלה פעילות לנוער המבלה. יופי של זירה שיווקית תוססת.

רק שאצלנו בארץ, על המפה של גוגל לא נראה חברים ולא נראה נקודות בילוי פעילות. כרגע, עם הרבה מאמץ, לי יש ארבעה כאלה על המפה. זה המצב גם בפורסקוור. אין כלום.

לעומת זאת, בעוד שנה, כשיהיו כאן מספיק סמארטפונים בידיים הנכונות, ויהיו מיליונים כאלה - זה אנחנו כבר יודעים, העסק יתניע. אפשר לנחש שהמפעילים הסלולריים יעזרו לנו להשתמש בשירותים האלה ואפילו יטמיעו אותם, בעברית, עם מיתוג מתאים, במכשירים החכמים שלהם. הרי מה רע ברצף ארוך של זמן אוויר כפול מספר המשתמשים?

עד אז, כדאי מאוד להזדרז ולהבין למה אומרים שהשירותים האלה הם "הטוויטר הבא" ואיך החיבור של רשת חברתית עם טלפון נייד ו-GPS באמת ישנה את העולם. אולי יש פה משהו שכדאי להקדים ולהתכונן אליו.

לכותבי תולדות האינטרנט החובבים ולבעלי הרוח היזמית שבינינו, שווה לפנות חצי שעה בלו"ז ולצפות בדניס קרואולי, עוד מייסד סטארט-אפ חברתי עם תסרוקת גבולית כמו של ביל גייטס וסטיב ג'ובס בימים היפים, מסביר איך הגיע לרעיון של פורסקוור - כאן.