שובה של גבי רביד

"מי שלא רצה את אריק שרון כשר ביטחון, יקבל אותו כראש ממשלה". את האמרה הזו טבע העיתונאי אורי דן, חברו הטוב של ראש הממשלה לשעבר, מיד לאחר ששרון נאלץ לפרוש מתפקידו כשר הביטחון, אחרי מלחמת לבנון הראשונה.

היום, שלוש שנים לאחר שהודחה מניהול בית ההשקעות פסגות, ניתן להשתמש בפרפראזה על המשפט הזה גם בהתייחס לגבי רביד. מי שלא רצה אותה כמנכ"לית של אחד הגופים החזקים בשוק ההון המקומי, יקבל אותה כיו"ר של גורם דומיננטי אחר בשוק.

עד סוף שנת 2006 גבי רביד הייתה פסגות ופסגות הייתה גבי רביד. האישה החזקה בשוק ההון בכלל, ובמערכת ניהול ההשקעות של בנק לאומי בפרט, הצליחה להפוך את חברת הקרנות של הבנק לשם דבר, למרות תנאי הפתיחה הנחותים בהשוואה לחברה האחות, לאומי פיא.

הרבה מהמעמד האיתן שממנו נהנית פסגות כיום בשוק ההון, הושג הודות לתרומתה של רביד ושל בן טיפוחיה, רועי ורמוס, שנטל את המושכות בחברה לאחר עזיבתה. העזיבה של רביד לוותה בטונים צורמים, לאחר שהואשמה, יחד עם שותפה לניהול פסגות, דני זילביגר, ומנהלים נוספים בפיא, במתן טובות הנאה ליועצי ההשקעות בבנק לאומי.

רביד ניהלה מלחמת חורמה נגד ההאשמות שהופנו כלפיה מכיוון רשות ניירות ערך, אז בראשותו של משה טרי. אך לבסוף היא נאלצה לפרוש מתפקידה, לאחר שלא קיבלה את התמיכה הנדרשת מצד בעלי הבית החדשים של פסגות, קרן יורק. שם הבינו שמאבקה של רביד עלול לעכב את העברת השליטה בבית ההשקעות לידיהם.

ההמשך ידוע. פסגות התפתח לבית ההשקעות המוביל בישראל מבחינת היקף הנכסים המנוהל בו, והמכונה המשומנת שבנתה רביד, רק התעצמה לאחר רפורמת בכר. רביד המשיכה את מלחמתה בכתב האישום עד לזיכוייה המוחלט בפרשה, במסגרת הסדר טיעון שנחתם בינואר 2008.

רביד אמנם לא הורשעה, אך היא בהחלט נענשה בעקבות פרשת היועצים. שלוש שנים - ששקולות לנצח בעקבות השינויים שחלו בשוק ניהול ההשקעות לאחר רפורמת בכר - היא נאלצה להמתין מחוץ לשוק עד ששבה אליו. שמה נקשר במהלך השנים הללו עם חברות רבות, דוגמת פריזמה ז"ל, אך רביד העדיפה לחכות להזדמנות הנכונה מבחינתה.

זו הגיעה רק אשתקד, כשליוותה את איש העסקים אלי ברקת ברכישת בית ההשקעות דש-איפקס. חיבור שנוצר הודות לתיווך של יועץ התקשורת של ברקת, איל ארד. את התמורה קיבלה רביד באמצעות מינויה הקרוב ליו"ר דירקטוריון דש-איפקס, מעמד שמחזיר אותה לשורה הראשונה בצמרת הענף. מן המעמד הזה היא צפויה להרחיב את הפעילות של בית ההשקעות, ולאיים באופן מהותי על הדומיננטיות חסרת התקדים של הבית אותו הקימה.