בנק הפועלים לא לבד

יום אחד נקרא יו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה אל משרדה של בעלת השליטה שרי אריסון. הדלת נסגרה. בעלת השליטה אמרה לאיש שלה בבנק: בזאת נפרדות דרכינו. ומיד. הרבה סיפורים, ספקולציות ותיאורים ליוו את האירוע המכונן הזה. רבים הוטרדו בשאלה למה דירקטוריון בנק הפועלים , זה שאמור לשאת באחריות על הבנק, נשאר דומם ואילם.

נחמה הופיע בפניהם והודיע: סוכם ביני ובין בעלת השליטה על סיום תפקידי באופן מיידי. מה אמר על זה הדירקטוריון: כלום. כמה מהמכובדים ביותר במערכת הכלכלית של מדינת ישראל וגם האקדמית, אנשים בעלי ניסיון ומעמד בכיר, בלעו את הלשון הורידו את הראש ולא העזו להסתכל לשלמה נחמה בעיניים. אף אחד לא שאל למה, על מה, ומה לא בסדר, ולמה זה צריך להיות באופן מיידי.

זמן קצר אחרי כן התכנסה שוב אותה חבורה רבת הוד כבוד ותארים. הדירקטורים מטעם בעלת השליטה הודיעו: שרי אריסון מציעה לבחור בדני דנקנר כיו"ר דירקטוריון הבנק. נא להצביע. כולם הצביעו בעד. אף אחד לא שאל, אף אחד לא ענה, אף אחד לא ידע מי, למה, האם יש אפשרות אחרת, האם אפשר להציע מועמד אחר, כולם הצביעו בעד. ומיד פתחו במסע לחיצות ידיים וטפיחות שכם עם הנבחר.

עלה תאנה

אז מה זה? מועצת מנהלים או עלה תאנה? התשובה במציאות היא: עלה תאנה. בנק הפועלים לא לבד. התופעה הזאת מתקיימת בכל הבנקים הליכי מינוי בכירים, וזה כאשר במדינת ישראל בעלי השליטה בבנקים מחזיקים במיעוט המניות. איך ייתכן שמדינת ישראל המכובדת, שמחזיקה 11% מבנק לאומי, תחליט מי יהיה היו"ר שלו? ומי זאת בכלל תסלחו לנו מרגלית נוף, עם כל הכבוד - ויש כבוד - שתחליט בדרך ישירה או מניפולטיבית איך להתארגן כך שהנבחר שלה ייבחר ליו"ר בנק לאומי? איך קורה ששרי אריסון עם 20% תחליט את מי להוריד, את מי להכתיר, ואפילו לא תספר למה זה טוב לבנק, למה זה טוב למחזיק המניות שלו ולציבור המפקידים?

וכל זה קורה כשהדירקטורים הופכים לפרחים בעציץ ולא מעיזים לצייץ. והרי זכור מה שקרה בזמנו לפרופ' אמיר ברנע, כשהיה דירקטור בבנק הפועלים והעז לשאול למה הודח שלמה נחמה מתפקידו; הוא זומן לעושי דברה של אריסון, עו"ד פיני רובין והיו"ר המחליף דני דנקנר, ונאמר לו בנימוס שכדאי מאוד שישחרר אותם מעולו. והכי גרוע זה שהמפקח על הבנקים ויו"ר רשות ניירות ערך לא התערבו: לא קראו לדירקטורים האחרים, לא שאלו אותם איך ייתכן שהם לא שאלו שאלות.

עיקר הבעיה היא במצב החוקתי. הבלבול בבנק לאומי נובע מהמצב המבולבל בחוק. על בנק לאומי חלים הוראות תקנון הבנק, חוק ניירות ערך, חוק החברות וחוק מניות הבנקים שבהסדר. כבר ראינו שבין כל אלה אפשר לעשות מה שרוצים. הממשל התאגידי לא נותן תשובה ברורה וחדה לשאלה מה מקומו של בעל שליטה בבנק? האם מותר לתת לו מידע שאינו פומבי או אסור לספר לו? האם מותר להתייעץ איתו או שאם יתפסו מישהו מתייעץ עם בעל השליטה יוטל עליו קנס ואולי ייתבע לדין? אם בעל השליטה הוא דירקטור בבנק, האם הוא אחד בין שווים או שיש לו יתרון על אחרים? אם הוא לא דירקטור בבנק אז בכלל התעלומה גוברת; אולי בכלל צריך להרחיק אותו מכל דבר?