"הצלחת הסרט 'עיני רנטגן' היא הוכחה למגע הקסם של הרב איפרגן"

"זו ההוכחה למגע הקסם של הרב איפרגן", אומרת שרון כידון. בניגוד לבכירים רבים בשוק התקשורת, ששפשפו את עיניהם למראה נתוני הרייטינג בבוקר לאחר שידור סרטה "עיני רנטגן", כידון ידעה שהסרט הראשון שייצרה יצליח. הנתונים הראו מהפך נדיר - כמעט 16% רייטינג לסרט ששודר בפריים-טיים של ערוץ 10, לעומת מעט יותר מ-13% לתוכנית ששודרה במקביל בערוץ 2.

מעבר לכוחו של המקובל מנתיבות, והקידום המאסיבי שלו זכה, לכידון יש הסבר נוסף להצלחת הסרט. הסבר, בלתי רוחני בעליל, שדווקא שאוב מעולם השיווק, שכה מוכר לכידון. "מותג כמו הרנטגן תמיד היה מסקרן", אומרת כידון, "כולם מבינים שזה קלף מנצח. במיוחד כשמביאים ראיונות בלעדיים עם אנשי עסקים בולטים כמו נוחי דנקנר. ידעתי שיש לי קלף מנצח ביד".

"שילמתי מחיר אישי כבד"

ה"מותגיות" של הרב כבעל כוחות נדירים, עולה לא אחת בסרטה של כידון, שזכה אומנם לאהדת הצופים, אך פחות לזו של המבקרים. תהלוכת אנשי העסקים שמגיעה להתערסל בין כוחותיו של הרב, מעוררת תהיות אם ההגעה לנתיבות, עבור חלקם, היא כמו הגעה לכיכר המדינה או לנהיגה במרצדס. "בתקשורת אנחנו מתחזקים מותגים בתחום הפרסונלי", מנתחת כידון, שהגישה בעבר את התוכנית "תיק שיווק" בחינוכית ומאז סיפקה בעיקר ממתקים טלוויזיוניים נוחים לבליעה בשעות אחר הצהריים. "כשאומרים 'הרנטגן ודומיו', זה כבר מראה עד כמה שמו הפך למותג, הוא יצר קטגוריה. האדם הפך להיות סמל עבור אנשים מחוץ לעולם הדתי ולכן הוא מותג בטוח. הוא מאוד מסקרן, בעל עוצמה, ומשויך לא רק לעולם התורני, אלא גם לעולם הכלכלי ואני חושבת שזה גורם לאנשים לרצות להצטייד בו, אבל גם ללמוד עליו".

* בשל הקשר האישי שלך לרב היו הרבה ביקורות על הסרט, שהוא לא עיתונאי.

"אם הקשר האישי שלי היה מוצנע בסרט, היה מקום לביקורת אבל היה לי מאוד חשוב שיבינו שזו זווית אישית ולא אובייקטיבית. גם לסרטים אישיים יש רלוונטיות. אם הצופה מקבל מערוץ 10 כל מיני זוויות זה אחלה. אני שילמתי מחיר אישי מאוד גדול בסרט. לא קל לבוא ולספר סיפור כזה, אבל אחד התנאים של ערוץ 10 היה שאם זה אישי אני מספרת על יחסי עם הרב".

* היתה תחושה שהסרט נולד כניסיון לטשטש את הרושם שהותיר התחקיר על הרב בתוכנית "המקור", גם היא בערוץ 10.

"בכלל לא. התחלנו לצלם לפני 'המקור'. אני לא בטוחה שהם רצו לעשות את זה אחרינו. זה נולד מפגישה על קפה עם המפיק אמנון רבי. הגעתי לפגישה עם רשימת נושאים לסרטים, כשבראש הרשימה הנושא הזה, ודבר ראשון שהוא אומר לי זה 'רציתי לדבר איתך על הרנטגן'".

* ראית את התחקיר של "המקור"?

"אני מרגישה לגבי כל תחקיר שיש לו תימוכין שיש מקום לראות אותו. לא נגעתי בנושאים שהם נגעו בהם. לא הרגשתי שיש שם ממצא עקרוני ומשמעותי. זה לא הפריע לסרט שלי, הלכתי לספר סיפור והמשכתי".

* מה הרב חשב על התחקיר?

"אני חושבת שהרב לא ראה את זה כי יש לו מספיק אנשים סביבו שרואים את זה. אני חושבת שאנשיו מאוד רתחו. אבל מי שמכיר אותו יודע שתמיד יש לו חיוך של שלווה".

* מה הוא אמר על הסרט שלך?

"שעשיתי לו צרות. הוא אמר שהוא הגיע לקבלת קהל וראה 500 איש בחוץ".

* עשית לו פרסום. אולי המשימה שלך בסרט לא היתה כעיתונאית, אלא כאישה יהודייה מאמינה להפיץ את דברו של הרב?

"ממש לא. באתי לספר סיפור. לפעמים פוגעים ולפעמים מרוממים. המטרה היתה להיכנס למקומות שלא נכנסים אליהם".

* מה את אומרת על העובדה שתחקיר אגרסיבי מביא פחות רייטינג מסרט חיובי באותו נושא?

"זה אומר שיש בנו כמיהה לסיפורי ניסים ונפלאות. יש בנו את האנושיות והאופטימיות לשמוע סיפורים טובים".

כידון מבחינתה עומדת לחלוטין מאחורי התדמית המפרגנת שלה. "בעולם התקשורתי אנשים זקוקים לביקורת, אבל גם לחיבוק ולחיוך", היא אומרת, "אני מי שאני, וזה יצליח רק אם זה יביא את שרון. אם עניינתי את הצופה, אז עשיתי את העבודה שלי. אני המרכיב הפחות מתעמת בתזונה המאוזנת של הצופה. אפשר לשאול שאלות עם חיוך".

* להבדיל, כששרי אריסון סיפרה מי מייעץ לה, היתה הרבה בהלה. הרבה אנשים נבהלים מכך שהאנשים שמנהלים את חיינו מתייעצים עם עולמות לא רציונליים.

"גם האמונה באלוהים היא לא דבר רציונלי והמדינה הזו מנוהלת על-ידי אנשים שמאמינים באלוהים. יש בכלכלה המון פסיכולוגיה, וגם זה לא ממש רציונלי. הליכה אל הרב מעידה על פתיחות. עברנו את שלב שיפוטיות היתר, כל דבר שמניע חיים של אנשים הוא מקובל. כל דבר שעוזר לאדם וכל עוד ההתנהגות היא עסקית ונורמטיבית זה בסדר".