המחוזי לא איפשר להגיש כראיה תכתובת מייל בין בעלי מניות

בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסל הגשת תכתובות דואר אלקטרוני בין בעלי מניות בחברה כראיות - כיוון שהושגו על-ידי חדירה, ללא הסכמתם, לתיבות הדואר האישיות שלהם בחברה ולתיבות הפרטיות שלהם ב-Gmail. זאת, לאחר שהוכח כי היתה הסכמה מפורשת בין בעלי המניות והמנהלים כי לאחרונים תהיה גישה לתיקיות הציבוריות בחברה בלבד, וכולם בחברה ידעו כי "מייל זה טאבו במיוחד".

השופט יהושע גייפמן קיבל את בקשתם של חן בן-שבע, המיוצג על ידי עורך דין אלון פומרנץ ממשרד ליפא מאיר ושות, מנכ"ל חברת "אקופרוקס", ואמיל כהן, בעל מניות בה, לפסול הודעות דואר אלקטרוני מסוימות שהוגשו כראיה במסגרת תביעה שהגיש נגדם יוני בן-זאב, בעל מניות אחר בחברה, הנמצאת בהליכי פירוק.

בן-זאב הגיש תביעה נגד "אקופרוקס", שבמסגרתה ביקש מבית המשפט להצהיר כי החלטות דירקטוריון החברה בדבר הפסקת פעילותה ופירוקה מרצון - בטלות. בנוסף, בן-זאב טען כי כהן ובן-שבע הפרו את התחייבויותיהם כלפי שאר בעלי המניות, בניגוד להסכם המייסדים. להוכחת טענותיו צירף בן זאב הודעות דואר אלקטרוני ששלחו השניים.

בתגובה טענו בן-שבע וכהן כי ההודעות, שעל חלקן חל גם חיסיון עורך דין-לקוח, הושגו על-ידי בן-זאב באמצעות כניסה בלתי מורשית לתיבות הדואר האלקטרוני האישיות שלהם, ולכן הן לא יכולות לשמש כראיה במשפט.

פגיעה בפרטיות

המחוזי קבע כי "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא זכותו של המקום. גם העובד זכאי למתחם פרטיות במקום העבודה, כשהוא משתמש בדוא"ל בשרת החברה, וכל שכן בעל מניות במישור מערכת היחסים בין בעלי המניות".

המחלוקת סביב השאלה אם ניתן להגיש כראיה חומר מדואר אלקטרוני של עובד שהושג על-ידי פגיעה בפרטיותו הגיעה מספר פעמים להכרעה בבתי הדין לעבודה.

לפני כחצי שנה קבע בית הדין האזורי לעבודה כי בנסיבות מסוימות מעביד יכול לחטט לעובד בדואר אלקטרוני של העבודה, ואף להגיש כראיה בסכסוך משפטי את החומר שמצא. אז נקבע כי ייתכנו מקרים בהם תתאפשר הגשת ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות, גם אם העובד לא ויתר על זכותו לפרטיות, וכי זכותו לפרטיות, שהנה זכות יחסית, נדחית לטובת חקר האמת.

במקרה אחר שנדון בבית הדין האזורי לעבודה, נקבע כי המבחן הוא אם העובד ציפה לפרטיות בדואר אלקטרוני שלו או שמא ידע - במפורש או מכללא - כי מדובר בתכתובות שייתכן שיגיעו לידיעת ההנהלה או אחרים.

בעניינם של בן-שבע וכהן הוכח כי ציפייתם לפרטיות בדואר האלקטרוני שלהם היתה לגיטימית. זאת, מאחר שהיתה הסכמה מפורשת בין בעלי המניות למנהלים כי לאחרונים תהיה גישה לתיקיות החברה בלבד.

זכות יסוד

גייפמן הוסיף כי במעשיו שלל בן-זאב את השליטה של כהן ובן-שבע על תיבות הדואר האלקטרוני שלהם. "עצם החדירה לתיבות הדואר של בעלי המניות היא הפגיעה בפרטיות. הפגיעה אינה רק בחשיפת התוכן - אלא גם בביטול השליטה על השימוש במידע ונמעניו".

עוד נקבע כי במקרה זה חקר האמת אינו מצדיק את הפגיעה בפרטיות. לדברי השופט, בן-זאב היה צריך לנקוט באמצעים פחות פוגעניים בזכות הפרטיות. "

קבלת ראיות שהושגו שלא כדין מתיבות דואר אלקטרוני של בעלי המניות תעודד התנהגות בלתי רצויה הפוגעת בטוהר המידות של ההליך השיפוטי, והמדובר בהפרה של זכויות יסוד", כתב השופט, שפסל חלק הארי מההודעות כראיה.