אם תשאלו את דייויד בלות'נטל, הכל קשור בילדים והמגרש האמיתי הוא בכלל הג'ימבורי. עד שנולדה ברידג'יט - בתו המקסימה - לפני חמישה חודשים, בלות'נטל היה בנאדם שזורק כל דבר וזה היה מצב הצבירה שבו כולנו הכרנו אותו. כדור, כיסא, מטריה - כל דבר שבלות'נטל היה מוצא מתחת לידיים שלו, היה נזרק בסופו של דבר לסל או למשהו אחר שהוא דמוי סל. התפקיד של בלות'נטל בתסריט המשחק של פיני גרשון היה מאוד ברור: קם מהספסל, יורה מתשעה מטר, בדרך כלל באחוזים מטורפים, ובזה זה הסתכם. הוא היה פאנץ' קבוע ואחיד.
בדיוק בגלל זה היה משהו מקומם במשחק שלו. הנתונים הפיזיים שלו הקרינו שיש שם משהו אחר מעבר לצליפות מחוץ לקשת. הבעת האדישות המתנשאת שהיתה מרוחה לו קבוע על הפרצוף, הגבירה את התחושה האמביוולנטית כלפיו. הטיפוס שנחת כאן מקליפורניה השמשית, אשכרה לא חשב שהוא צריך להוציא מעצמו יותר.
אבל פתאום השנה משהו קרה. בלות'נטל הוא איש שעושה הגנה, לוקח ריבאונד, הוא ורסטילי בהתקפה, הוא חודר. הוא הפך לדמות אופי בתסריטים של גרשון. הוא הפך לשחקן שיש לו אחריות והשפעה על השחקנים האחרים בקבוצה שלו.
"שחקן זקוק להמשכיות, ליציבות", מתחיל בלות'נטל את המונולוג שיזכה אותו בתואר הטקסט סוחט הדמעות מטעם ארגון האימהות הפולניות, "משפחה נותנת לך את זה. זה נכון שבתור רווק, אם תצא עם הרבה נשים, תקבל הרבה ביטחון, אבל זה אחרת. משפחה וילדים ייתנו לך ביטחון-על. כשהייתי צעיר הכל היה שונה. לא הייתי זקוק לכלום חוץ מלדאוג לעצמי ולמשחק. זה היה רק אני. לא היה עליי לחץ. היום כבר יש עליי לחץ להשתפר והוא בא מהבית. אני כבר לא משחק רק בשבילי, אלא גם בשבילן. 26 שנה שיחקתי רק בשבילי, ועכשיו זאת חוויה אחרת".
מבחינתו של בלות'נטל, ברידג'יט היא לא פחות מתיקון. בגלל שבלות'נטל התנהג בתחילת קריירת הקולג' שלו פחות או יותר כמו המשחק שלו בשנה הראשונה במכבי (פוחז ולא לגמרי אחראי), הוא מצא את עצמו בשנה השנייה בסאות'רן קליפורניה בגיל עשרים עם תינוקת ממערכת יחסים קודמת. הוא היה אחרי שנת רוקי מוצלחת בקולג' וקיווה להשיג חוזה ב-NBA. ואז הופיעה התינוקת, ואיתה התערער לבלות'נטל הזון בשנת הסיניור שלו, ונדפק החוזה ב-NBA.
"כבר לפני שנתיים, כשמייגן אשתי היתה בהריון, אמרתי לעצמי שאני חייב לשפר את הגיוון במשחק שלי. בשנה הראשונה שלי במכבי, דרק (שארפ - ח"ש) אמר לי שאני חייב לשלב גאווה בהגנה בלעצור שחקן יריב. אז לא הבנתי על מה הוא דיבר. היום אני כבר אומר את זה לשחקנים צעירים ממני במכבי. כשקבוצה יריבה שולחת שחקן שלה באחד על אחד לקלוע עליך - סימן שהיא סופרת אותך פחות בהגנה. אבל אם אתה לא נותן לו לקלוע, אתה מעביר מסר. אם כל הקבוצה עושה הגנה באותו אופן, אז הכל משתפר. ואת זה אנחנו עושים עכשיו, כולנו".
***
פלאשבק. אפריל 2004, הפיינל-פור בתל אביב. "אפילו שהפיינל-פור נערך בארץ, העברנו את כל ארבעת הימים בהילטון. עד היום אני זוכר את השיחות, הבדיחות, הנסיעות להיכל וחזרה ממנו. כמה קרובים היינו כשחקנים. כמה פאן היה להיות ביחד סביב השולחן. עכשיו קורה משהו מאוד דומה בקבוצה שלנו. הקרבה הזאת בין השחקנים מתחילה שוב ומזכירה לי את מה שהיה באותם ימים של 2004. ואתה יודע למה זה? כי היום, בדיוק כמו בקבוצה ההיא, היו הרבה שחקנים עם ילדים. אתמול הייתי בג'ימבורי עם האידסונ'ס והוויזנייבסקי'ס. הנשים היו איתנו והן כל הזמן מדברות על הילדים ומה הילדים עשו אתמול בערב. ישראל היא המקום הכי קיד פרנדלי בעולם".
"ילדים עושים דברים נהדרים לקבוצה", חוזר בלות'נטל לדבר על כדורסל, "באותה שנה מופלאה כשלקחנו את הגביע בתל אביב, היו ילדים לפארקר, מייסיאו, וויצ'יץ', גור, דיון, טל ודרק. שחקן היה מגיע לאימון בעיניים עייפות, וישר היית יודע שהילדה לא ישנה בלילה. היום לאידסון יש תאומים, לאנדרסון יש ילד, וגם אחיו פה עם אשתו והילד. לפישר יש ילדים, לדרק יש ארבעה, ואנדרו, אנדרו הוא סיפור מאוד מעניין. הוא כאן כבר כמה חודשים כאבא חד-הורי. אני אף פעם לא פגשתי שחקן חד-הורי. כשהילד מתעורר בלילה, אין מישהו אחר שיקום אליו חוץ ממנו. זה מאוד מחייב. כמות כזאת של ילדים בקבוצה, זה דבר נדיר. לדעתי זה קשור לסוג השחקנים שפיני אוהב. הוא אוהב אותם בוגרים. קל יותר לאמן שחקנים כאלה".
***
בלות'נטל הוא בבואה לשינוי שחווה מכבי משלב הטופ-16. מקבוצה שנראתה חסרת חוט שדרה וחיבור, נולדה פתאום קבוצה עם סיכוי לא רע למצוא את עצמה בפאריז. ההעפלה להצלבה עם יתרון ביתיות, לא יכולה להשכיח שלרבע המדהים האחרון של מכבי מול סיינה בבית, קדמו שלושה רבעים בינוניים, ואת המשחק במדריד מכבי לקחה בשניות האחרונות. העובדות האלה מעידות על אופי של קבוצה.
"הקבוצה הבינה שכל משחק הופך להיות חשוב מקודמו. ההתקפה וההגנה שלנו הפכו כתוצאה מזה לטובות יותר ברגעים הקריטיים. אנשים שוכחים, אבל הקבוצה חדשה ונבנתה לשנתיים. בסופו של דבר ההפסד למארוסי שכולם מדברים עליו, בא לנו טוב. עדיף לבזבז הפסדים בשלבים הראשונים, ככה הסיכויים שתנצח בהמשך יהיו יותר גדולים. ההפסד רק הפך אותנו לרעבים יותר. ככל שאתה עולה בשלבים ביורוליג, אלה שיהיו רעבים יותר ינצחו. דרק ואני הסברנו את זה לשחקנים. בקבוצה ההיא, לפני שש שנים, דיון, וויצ'יץ' ושאראס הסבירו את זה לי. אנחנו כשחקנים, מדברים המון אחד עם השני. אנחנו מרוכזים לקראת כל יריב שלנו. הקבוצה שלנו מאוד תחרותית באימונים. זאת אווירה מטורפת. The bench mob - החמישייה השנייה, שאני משחק בה - נגד החמישייה הראשונה. זאת רמה שלא תמצא בליגה בארץ. במשחקים הפנימיים האלה אנחנו לא חושבים על פרטיזן, אלא על איך לנצח את הקבוצה השנייה באימון".
***
טיפוס עם אגו כמו של בלות'נטל ("בחיים אתה חייב להיות קצת שחצן, במינונים נכונים"), היה מעדיף, אם זה היה תלוי בו כמובן, לבלות בחמישייה הראשונה. אבל בלות'נטל של השנה הוא לא פעם פקטור קריטי למכבי דווקא מהספסל, בין היתר משום שבמכבי של השנה אין היררכיה ברורה לחלוטין, אלא זרימה עם הכלים החמים שלה בכל רבע נתון. היא נבנית על אנדרסון, אבל מחזיקה את עצמה בחיים כשאנדרסון עסוק בלהתחפש לאנקראם, בזכות בלות'נטל ופרקינס.
"באמריקה, לפתוח בחמישייה זה סמל סטטוס. החמישייה השנייה ב-NBA ממלאת את השורות ונותנת לחמישייה הראשונה להרוויח דקות מנוחה לפני שיחזרו לפרקט. באירופה זה שונה. מאמנים מעלים חמישיות לפי סוג היריבה. לכן, לי זה כבר לא משנה. אני משחק כאן כבר שבע שנים ומאמנים חושבים שטוב לי לקום מהספסל. למעשה זו מחמאה עבורי, כי הם מבינים שלא משנה אם הקבוצה רצה או לא - אני שומר על יציבות. מאמן טוב הוא אחד שמוכן להקשיב לשחקנים שלו. פיני כזה מאז שאני מכיר אותו. הוא איזי וסמות' גם במשחק וגם מחוצה לו. כשיש לך שחקנים כמו פארקר ושאראס, טיפוסים שמאוד אחראים למה שקורה, אתה צריך לדעת להקשיב להם. אני אישית מעדיף לשתוק ולא לדבר יותר מדי. אני אעשה את מה שמבקשים ממני, וככה טוב לי להשאיר את זה. היו כבר מצבים שלא הסכמתי עם דעתו של מאמן, דווקא לא פיני, אבל למדתי שעדיף לשתוק. אם ישאלו אותי לדעתי, זה כבר סיפור אחר, אבל האמת שלא שואלים".
אם שואלים את בלות'נטל על דעתו על הסדרה עם פרטיזן, הוא אומר שהכל תלוי במשחק הראשון. "אם ננצח את המשחק הזה נעביר מסר שלא מפסידים ביד אליהו. הבהרנו את זה עד עכשיו ואני יודע שנהייה מוכנים לזה מול פרטיזן. תאמין לי שניצחנו במדריד רק כי רצינו פיינל-פור ולהרוויח משחק ביתי נוסף אצלנו. אנחנו מאוד-מאוד רוצים לנצח את הסדרה עם פרטיזן, תאמין לי".
***
בעוד חודשיים תיגמר העונה השלישית של בלות'נטל במכבי, והכל בשלוש קדנציות שונות. מבחינתו לא רק שהוא רוצה להמשיך עוד עונה, הוא רוצה לגמור את הקריירה במכבי. הוא לא רצה לעזוב גם אחרי העונה הקודמת ששיחק כאן, אבל אז בירנבוים החליט אחרת. כשגרשון חזר בעונה שעברה, הוא הודיע לבלות'נטל שהוא רוצה אותו.
אחרי שיגמור את הקריירה, יחזור בלות'נטל לחיות בקליפורניה. אבל עוד קודם לפרישה ורגע אחרי שתיגמר העונה, תתחדש סאגת הקיץ הקבועה: בלות'נטל בנבחרת - כן או לא? עזוב אותך בלות'נטאל, למה אתה צריך את זה. "בקיץ אני בקליפורניה", הוא אומר בחיוך, "הייתי רוצה להעביר את שלושת חודשי המנוחה היחידים שיש לי בשנה עם הבת הגדולה שלי, המשפחה והחברים. בסופו של דבר כדורסל זאת גם דרך להרוויח כסף. לא כל כך מתאים לי לשחוק את הגוף שלי חודשיים ובלי כסף. מבחינתי, להיות עם הנבחרת בקיץ זאת תהיה טעות פיזיולוגית וכלכלית. אחרי הכל, מכבי הם המעסיק שלי ואחרי מה שקרה בתחילת העונה עם הברכיים שלי, הם הבהירו שהם רוצים אותי מוכן כמו שצריך ביום פתיחת העונה הבאה".
ככה שאם אתם רוצים לתפוס את בלות'נטל בקיץ, תמצאו אותו בווינס ביץ' בלוס אנג'לס או אחר כך, כשהוא דוהר על אופניים ממליבו למרינה דל-ריי. בינתיים הוא פה, לוקח את האופניים החדשניים שלו, והופ, במטמורפוזה מפתיעה הופך אותם לעגלת תינוק, מניח בתוכה את ברידג'יט, ויאללה לאוטו, בדרך לאימון של מכבי בהדר יוסף. יש סדרה מול פרטיזן להתכונן אליה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
