שומרי הקברים הירוקים

הרבה לפני סערת הקברים שמחוללים החרדים באשקלון, היו שם הארגונים הירוקים, שלא היססו לדרוש תוספת כספים ולעכב לוחות זמנים בפיתוח תשתיות ונדל"ן, שהיו יכולים לעלות חלילה גם בחיי אדם.

אנחנו כותבים את זה מאוד בזהירות, אבל אף אחד עוד לא הוכיח שנחל יתלה, למשל, או גן לאומי הרי יהודה, באמת יותר נחוצים לציבור הישראלי מאשר כיבוד עצמות של מי שחיו לפני אלפי שנים. ובטוח ששניהם פחות חשובים לנו מחיי אדם.

השוואה פופוליסטית? בהחלט. אבל סיסמאות פופוליסטיות כבר השתלטו לגמרי על הדיון בסוגיה.

מטרה מעורפלת

קשה להבין את טיעוני החרדים במאבקם נגד הזזת הקברים ליד בית החולים ברזילי באשקלון. למיטב הבנתנו, גם הציבור החרדי לא ממש מבין מדוע נציגיו טיפסו על עץ גבוה כל כך, למען מטרה כה מעורפלת (אולי כדי לרדת ממנו בקרוב ולקבל את הכסף לשימושים אחרים).

אבל בכל מקרה, צריך להבין שבכל הנוגע לשאלות תכנון ופיתוח חלופה זו מול חלופה אחרת, אלה בדיוק כללי המשחק. הדיבורים על זמן, כסף וחיי אדם מכניסים פרמטרים לא ממש הוגנים לתוך המשוואה.

הקטע הצפוני של כביש 6, בסך הכל 18 קילומטר עד ליוקנעם, התעכב תקופה ארוכה בעיקר בשל מאבק הירוקים, שגם הצליחו להכניס בסופו של דבר לתוואי הכביש לא מעט אלמנטים סביבתיים ששמרו על הנוף ועל החי במרחב. מישהו דיבר בציניות על חיי אדם - שבוודאי היו נחסכים לו הכביש הרחב היה נפתח יותר מוקדם?

כשרשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע נאבקים על חפירת מנהרה במקום על הקמת גשר ודוחים את קו הרכבת המהיר לירושלים יש לכך השלכות ברורות על הזמן ועל חיי אדם (בנוגע לכסף יש ויכוח). ובכל זאת, זהו תפקידם.

ועוד דבר משותף: גם הירוקים וגם החרדים מדברים כמעט תמיד בשם הטווח הארוך. מה שכן, בעוד שטענות הירוקים נוגעות לאיכות החיים שלנו לטווח הארוך קדימה, אצל החרדים מדובר תמיד בהקפדה על הטווח הארוך לאחור.

השפעה הרסנית למאבקים החברתיים

אבל לא מדובר רק בהם. לא דיברנו על הארגונים החברתיים, שגם למאבקים ולהחלטות שלהם יש לעתים משמעות קריטית והרסנית על לא מעט אוכלוסיות החיות כאן (החלטה לעודד דיור בר השגה לעשירון השביעי בתל אביב תבוא בהכרח גם על חשבון תקציבים לששת העשירונים שמתחתיו). ולא דיברנו על ארגוני ימין ושמאל, שבמאבקם בעד או נגד סלילת כביש מעבר לקו הירוק יש הרבה יותר מחזון אידיאולוגי וקל מאוד להיגרר גם שם לנושאים כמו כסף וחיי אדם.

בסופו של דבר, לכל פרויקט תכנוני - ודאי בסדרי גודל ממלכתיים - עשויים לקום מתנגדים ימנים, שמאלנים, ירוקים, שחורים ואחרים, שמבקשים לבחון חלופות כאלה ואחרות המתיישבות טוב יותר עם עמדתם.

צריך לבחון את הטענות לגופן (ובמקרה הנוכחי, למשל, לפחות לדעתנו, להוריד אותם מהעניין מיד), אבל לא להיגרר לטיעוני עיכובים, תקציבים וחיי אדם, שיחלישו את אותם ארגונים מאזנים - הארגונים האלה לפעמים מציעים חלופה לא רעה בכלל, שבסך הכל לא מתנגשת עם עקרון של אף אחד. מותר גם להם להשמיע את דעתם.