לא פשוט להיות סיפור הצלחה. בעיקר כשמגיעה שעתו לפרוש, ולפנות את מקומו ליורש. יונדאי טוסון היה סיפור הצלחה של ממש. בעצם, יונדאי כולה היא סיפור הצלחה מרשים. ממותג קוריאני כמעט נחבא אל הכלים, ואפילו מבוזה קמעה, היא פילסה לעצמה דרך אל סביבות הצמרת. המוניטין שלה הולכים ומתעצמים מדי שנה, הן באיכות המוצרים והן בכמות המכירות.
הטוסון היוצא, אותו ג'יפצ'יק מחוטב שכה היטיב לקלוע לרצונם של הקונים, היה להיט של ממש. גם בארץ, גם בחו"ל. מעלתו הגדולה ביותר הייתה צורתו. אותו מסר מפתה וידידותי שממדיו וקלסתרו שידרו. הוא לא היה קטן ולא גדול. לא אלים ולא רכרוכי. לא מנקר עיניים ולא מצטנע. לא מפלצת שטח, ולא סמרטוט קניונים. הוא היה מדויק. נבון. כריזמטי במידה הדרושה כדי לקרוץ ללקוחות הנכונים, ולהכניס את המתחרים ללחץ.
אבל אכזר הוא עולם הרכב, וגם יומם של הצלחות כאלו מגיע בסופו של דבר. צריך לחדש. להחליף. לשוב לקרוץ לקהל הלקוחות, שמתעייף יותר מדי מהר. וכך בא לעולם ה-ix35 שהוא - למה להכחיש? - הטוסון החדש. בן הזקונים למשפחת i10 ,i20, i30.
כמעט בוטה, אפילו חצופה
מכיוון שהחזות במקרה זה היא לכאורה חזות-הכל, אין מנוס מלעסוק בה תחילה. זמן לא מבוטל ביליתי בבהייה במכונית הזו. בחנתי את חרטומה, את ירכתיה, את צדודיתה, את פנסיה המלוכסנים כעיניו של קוריאני כעוס... ולא הצלחתי לגבש לעצמי דעה חדה וצלולה. חיש קל ידעתי שהאוטו הזה לא ישאיר צופים אדישים. הוא מיוחד, הוא שונה, הוא כמעט בוטה, הוא אפילו קצת חצוף. אבל מה הוא?
האם הוא מכוער-יפה כמו כוכב העבר ז'אן פול בלמונדו? האם הוא יפה-מכוער כמו הכוכב המיותר ז'אן קלוד ואן-דם? בדבר אחד אין ספק: צניעות ואיפוק מיותרים אין בעיצוב ה-ix35. ואלמלא ידעתי כי סדנת העיצוב ששרטטה אותו מצויה בדיסלדורף, הייתי מניח שהיא עוצבה באולפן סרטים יפני.
בסופו של דבר סיכמתי ביני לביני שהנהלת יונדאי צדקה, ולמזלה - לא אני מעצב-הבית שלה. הרי כדי להילחם כראוי במתחרותיה (ובעיקר בקשקאי של רנו, שגם הוא לא ניחן בעיצוב סולידי במיוחד), צריך קצת רעש. צלצולים. נוכחות בולטת. איך להגיד בעדינות - קצת קולניות בריאה ומתריסה.
מהסחורה הזאת יש ל-ix35 כמויות נדיבות בהחלט. חרטום עז, מצולע, כמעט מצולק, המזכיר טיפ-טיפה את לקסוס RX. צדודית עתירת קווים, אבחות, התנפחויות ומשטחים. גג מתעגל בסגנון מכוניות הקופה. ירכתיים עגלגלים (האם אני מזהה שמץ אאודי Q5?). כאמור, איש לא יישאר שווה-נפש.
עיצוב זה, אני מעז לנחש, אכן יקפיץ את מכירות המכונית. דומני כי למרות היסוסיי - ix35 מיטיבה לנחש את טעם העתיד. והלא זו משימתו העילאית של עיצוב מוצלח; לא למצוא חן היום, אלא לנבא את טעם המחר.
פנים המכונית חביב ביותר. לארבעה אנשים - מרווח מאוד. לחמישה - גם בסדר, אף כי רצוי שאחד מהם יהיה ילד או מבוגר אנורקטי.
מהפך הגימור שיונדאי ביצעה בשנים האחרונות ניכר היטב בחומרי עיצוב הפנים. טפיחה איתנה עליהם - מבחן בדוק להבדלה בין צעצועיות זולה לאיתנות מרשימה - הפיקה צליל בריא ואיכותי, ואפילו שמץ של מבטא יקי עלה מן הפלסטיק. בהחלט מרשים.
בסדר גמור, לא מבריקה
לכאורה, אפשר היה לסיים כאן. הרי, כאמור, העיצוב הוא העיקר. אבל גם נהגתי בניאו-טוסון. והוא הכין לי הפתעה לא קטנה. מנוע דיזל חדש, 2.0 ליטר נפחו, 184(!) מספר סוסיו, 40 קג"מ הוא מפיק כבר ב-1,800 סל"ד, והוא משודך לתיבה אוטומטית בת שישה הילוכים.
למה להאריך? זהו פשוט מנוע נפלא. מתוק. שקט. צייתן. שרירי. גמיש. זריז. חסכוני. פשוט בובה של מנוע. ברצון הייתי עוקר אותו מהמכונית ולוקח הביתה. והוא גם חי באושר ובהרמוניה משובבים עם תיבת ההילוכים האוטומטית שהוצמדה לו. נכון, ההגה החשמלי קצת... קצת... ובכן, קצת חשמלי. כלומר, נוטה לערפול, חושף קלות מיותרת במהירות גבוהה, ולא ממהר לשתף את הנהג בחוויותיו. ואכן, המתלים קצת נוקשים, ומלאכת גיהוצם של כבישים מקומטים לעתים טיפונת גדולה עליהם. ולא אכחיש, התנהגות הכביש של ix35 היא בהחלט בסדר גמור, אבל לא מבריקה. אבל על כל אלה מכפר ומחפה המנוע. הוא, במו ארבע בוכנותיו, מעניק מנה גדולה של חדווה והנאה לחוויית הנהיגה במכונית.
הדגם השני בו נהגתי, צויד במנוע בנזין 2.0 ליטר, 163 כ"ס, כ-20 קג"מ המונפקים רק - אויה - ב-4,600 סל"ד, ובהנעה קדמית בלבד. מנוע זה, מה לעשות, לא טוב כמו אחיו. הוא צויד בתיבת הילוכים ידנית, אך לא הרבה שלום-בית שרר בין המנוע לגיר. חילוקי הדעות הבולטים ביניהם היקשו על העבודה המשותפת, והוויכוחים קלעו את המכונית לא-אחת למצוקות כוח מרגיזות. אפשר אומנם לחיות ללא קושי עם מנוע זה, אבל למנות גדושות של נחת זוכים ממנוע הדיזל החזק.
בעתיד יוצעו עוד כמה מנועים, אך אותם לא זכיתי בינתיים לפגוש.
למרבה השמחה, ירד שלג נדיר באזור הזה של איטליה, וכמה כבישים מושלגים אפשרו למערכת ההנעה-הכפולה (בגרסת הדיזל) להוכיח שהיא אכן קיימת, וגם עושה את המוטל עליה. כשהגלגלים הקדמיים איבדו קצת את דרכם, הוזרמו כמה קג"מים אל הגלגלים האחוריים, ואלה דחפו את המכונית קדימה בקלות נעימה.
האם ix35 היא באמת SUV כפי שמציגים אותה יוצריה? הו, לא. למרב היא ראויה לתואר "כמו SUV". היא הרבה יותר קרובה לקרוס-אובר, למכונית קו*פ**ה מוגבהת, לסטיישן על נעלי פלטפורמה. כי זו מכונית המבקשת לענות לכל צורך, לפנות לכל קהל, להתחבב על כולם ולא לעצבן איש. ועם מנוע הדיזל הנזכר לעיל - היא גם די מצליחה לעמוד בכל המשימות הללו.
אינפו: יונאי אי איקס 35 hyundai_ix35
מתחרות
קיה ספורטג'
קיה ספורטג' 2010
מבחינה מכנית, הספורטג' החדש הוא אחיו התאום של ix35. הוא ניצב על אותה פלטפורמה, חולק איתו את סדרת המנועים החדשים ואת תיבת ההילוכים המתוחכמת בת 6 המהירויות. ההבדלים נמצאים בעיצוב ובמיצוב. לספורטג' יש עיצוב פחות מגונדר ויותר תכליתי וקשוח בנוסח מיני SUV "אמיתי". הוא מעט רחב יותר ועיצוב הפנים שלו שונה ותכליתי יותר. הוא יגיע ארצה במחצית השנייה של השנה והמחירים יהיו, יש להניח, קרובים למדי לאלו של האח
טויוטה ראב4
טויוטה ראב4 2010
גם ראב 4 החדש, או ליתר דיוק המחודש, נחשף השנה בתערוכת ז'נבה. יש לו עיצוב הרבה יותר בוגר ו"מכובד" משל קודמו ותא נוסעים איכותי, מהודר ויוקרתי יותר. באגף ההנעה החידוש המרכזי הוא מנוע בנזין 2 ליטר שהספקו שודרג ל-158 כ"ס, המשודך לתיבת ה"מולטידרייב" הרציפה של טויוטה לטובת הפחתת הפליטה וצריכת הדלק. לאירופאים יהיה גם מנוע 2.2 ליטר דיזל חדש וחזק עם תיבה אוטומטית. עתידה המקומי של גרסה זו לוט בערפל
ניסן קאשקאי
ניסן קאשקאי 2010
לרגל 2010 קיבל "קאשקאי" המצליח עדכון כללי, שכולל חרטום זורם יותר, זנב מעודכן ותא נוסעים משודרג עם לוח מחוונים חדש ומחשב דרך משופר. הרכב השיל כמה קילוגרמים ממשקלו, מתליו כוילו מחדש לטובת נוחות נסיעה משופרת ובידוד הראשים שודרג משמעותית. המחירים צפויים להתחיל בסיבות מחירי הטוסון/ספורטאז'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
