רשת האינטרנט - לוח המודעות שעליו מתפרסמים החיים שלכם

אחד הנושאים המדוברים ביותר סביב רשת האינטרנט בשבועות ובחודשים האחרונים (ובעצם גם בשנים האחרונות) הוא נושא הפרטיות - ואובדנה. הפרטיות ברשת הולכת לאיבוד משתי סיבות עיקריות - המידע שאנחנו מוסרים על עצמנו, ומידע שגופים אחרים אוספים עלינו - בגלוי או שלא.

רובנו מנסים לשמור על הפרטיות שלנו בקנאות רבה בעולם המוחשי, אבל כאשר אנחנו נמצאים בעולם הווירטואלי, החסם הזה נעלם בחלקו ופרטים רבים על החיים שלנו נכתבים ללא שום בעיה באינטרנט. כך, שגישה לעמוד הפייסבוק או הטוויטר של חברים באתרים האלה, מגלה לנו כמעט הכול עליהם, החל מתאריך לידה, מצב משפחתי, מקום עבודה ותמונות של כל האירועים שאותם הסכימו לחשוף. אף שפייסבוק ואתרים אחרים מאפשרים לחסום את הגישה לרוב המידע הזה מפני אנשים שהם לא "חברים" שלנו, חלק גדול מהמשתמשים בכלל לא מפעילים את האופציה הזו.

פרטיות היא עניין גמיש, שמשתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה. גם מחוץ לרשת, מה שנראה לאחד כמו חדירה גסה לפרטיות נראה לאחר כמו שאלה לגיטימית. לבני נוער רבים, למשל, אין בעיה לחשוף פרטים אישיים מאוד על עצמם, כולל מה הם עושים בכל רגע נתון. לדור המבוגר יותר, שלא גדל על האינטרנט, חשיפת המידע הזה נראית כמו חדירה עצומה לחיים הפרטיים.

כלומר, בעיות הפרטיות הבסיסיות ברשתות החברתיות מתחילות בזה שאנחנו מספרים לכל העולם שאנחנו בחופשה בטורקיה ומאפשרים לאנשים לדעת מתי אנחנו לא נמצאים בבית כדי להקל עליהם לפרוץ אלינו לדירה, וממשיכות בפירוט מלא על אורח החיים שלנו - תלוי עד כמה אנחנו משתפים.

"צריך להיות לנו שלט גדול מול העיניים שמה שאני לא הייתי שם בלוח מודעות גדול בעיר, לא הייתי שם ברשת", אומרת צביה אלגלי, מומחית לגלישה בטוחה באיגוד האינטרנט הישראלי. "האינטרנט אפילו יותר גרוע מלוח מודעות - זה כמו לשים משהו על שלט ענק במחלף ההלכה".

לדברי אלגלי, "אנשים חושפים על עצמם המון מידע בלי לשים לב. למשל, אם מישהו שכותב שעכשיו הוא מנקה את הבית, אז יודעים שהוא לא בעבודה. אנחנו מפרסמים תמונות של ילדים ברשת ואנחנו פוגעים בפרטיות שלהם, על אף שהם לא יכולים להחליט על זה. כל דבר שאנחנו עושים מתועד ברשת", מוסיפה אלגלי.

לא רק אנחנו יודעים

אולם בעיית הפרטיות לא מסתיימת רק בזה שאנחנו מעלים תמונות או מידע על החיים שלנו, היא ממשיכה כמעט בכל דבר שאנחנו עושים ברשת, שמתועד ונשמר.

"רשויות השלטון, למשל, יכולות לקבל כל מידע על הגולש", אומר עו"ד יהונתן קלינגר המתמחה בדיני מידע. "לדוגמה, במסגרת חקירה פלילית המשטרה יכולה לבקש מספקית האינטרנט את כתובת ה-IP של גולש ולדעת דברים שהוא כתב באופן אנונימי".

* יש אנשים שעוקפים את זה?

"נכון שגולשים יכולים להשיג פרטיות באמצעים טכנולוגיים שונים, שאינם מוגדרים כעבירה, למשל על-ידי גלישה באינטרנט קפה, שאינה מחייבת רישום. אולם יש מקומות ויש מדינות שמחייבות רישום, כדי שאנשים לא יתבטאו בצורה בעייתית בכל מיני פורומים".

אולם האיסוף השיטתי של מידע אודותינו נעשה לצרכים מסחריים וליתר דיוק - כדי להקל על החברות לשווק לנו. "ספקית האינטרנט שלך יכולה לאסוף מידע על הרגלי הגלישה שלך, על השעות שבהן אתה מתחבר לרשת וגם לדעת מה בדיוק אתה מוריד", מסביר קלינגר. "המטרה שלה היא לתת לגולש שירות טוב יותר, למשל להתאים לו את התוכן, להציע מבצעים או שירותים שלהן שמתאימים לגולש".

גם גוגל, שמואשמת לעתים קרובות בפגיעה בפרטיות, מסבירה שאיסוף המידע נועד לייעל את תהליך חיפוש המידע.

גופים נוספים שאוספים עלינו מידע הן חברות מסחריות שאנחנו נכנסים לאתרים שלהן. באמזון, למשל, שכללו מאוד את איסוף המידע, ולמי שקונה שם באופן קבוע האתר יודע להציע את הספרים החדשים ששייכים לסוג הספרות החביב עליו. זה משפר מאוד את חוויית הקנייה למי שמזמין לעתים קרובות ספרות מקצועית או ספרי מדע בדיוני, אבל כנראה פחות נחמד למי שמעדיף להזמין חוברות פורנו.

גם מבצעים שעורכות החברות (למשל חברות הסלולר) הם לרוב שיטה לאיסוף מידע. בדרך כלל המבצע מציע סוג של הטבה, למשל לקבל קופון או להשתתף בהגרלה, שתמורתה צריך הגולש למסור פרטים. באופן זה מקבלת החברה פרטים כמו כתובת האי-מייל, לפעמים גם מספר הטלפון - וכבר יש לה דרכי התקשרות עצמאיות איתכם. נוסף לכך חברה יכולה לבקש מין, גיל, תחומי עניין - ואז לשווק לכם חומרים בהתאם. נכון שאין לחברה כזו כלים לברר אם מסרתם פרטים נכונים - ובכל זאת היא אוספת כך מאגר מידע גדול. יש חברות שאף מוכרות את הפרטים הללו לצד שלישי, ומזהירה את הגולשים מראש (באותיות הקטנות) שתעביר את המידע למפרסמים אחרים. אין ארוחות חינם.

פרסום ייעודי להורים טריים

"אחד השימושים שמפעילת אינטרנט (ISP) יכולה לעשות במידע אודות הרגלי הגלישה של המנוי הוא להגיש לו פרסומות ייעודיות" (לדוגמה, מוצרים לתינוקות להורים טריים, חלפים לאופניים לרוכבים מכורים), אומר אורן רביב, אנליסט בכיר לטכנולוגיות חדשות בחברת המחקר IDC.

בסקר שערכה IDC בארה"ב נבדקה נכונות גולשי אינטרנט להיחשף לפרסומות מותאמות אישית על סמך הרגלי הגלישה שלהם. 16.1% מהנשאלים השיבו שמדובר בשירות בעל ערך עבורם, 24% אמרו שפרסומות הצופות את הרגלי הרכישה שלהם יהוו מטרד. רק 32% הביעו התנגדות נחרצת לשימוש במידע על הרגלי הגלישה שלהם, גם אם פרטיהם נשארים חסויים.

"למותר לציין שכבר כיום אנו נחשפים על בסיס יום יומי לפרסומות המבוססות על הרגלי הגלישה שלנו - בכל פעם שאנו גולשים לגוגל, לג'ימייל או לאמזון, אולם בסקר לא צוינה עובדה זאת"", אומר רביב. כש-IDC שאלה האם הגולש יסכים להיחשף לפרסומות שיוגשו על-ידי ספק האינטרנט שלו בהתבסס על הרגלי הגלישה, השיבו 55% מהעונים כי לא ירגישו נוח במצב זה.

מי בדיוק החברים שלכם

"חברות מסחריות שאוספות מידע עליך כשאתה נכנס לאתרים שלהן רוצות לתת שירות משודרג. אבל לא בטוח שלגולש נעים שנותנים לו שירות בצורה טובה יותר בדרך הזו", אומר עו"ד קלינגר.

הפרטיות של הגולשים נפגעת גם במקומות אחרים. למשל, כאשר אנחנו מעלים תמונות שלנו לפייסבוק, אנחנו בטוחים שרק החברים שלנו יכולים לראות אותן, אף שהחברים האלה, שאת חלקם אנחנו מכירים רק באופן רופף, יכולים לשמור את התמונות במחשב שלהם ולהפיץ אותן הלאה.

דוגמה לבעיית פרטיות מפתיעה מהתקופה האחרונה היא הרשת החברתית של גוגל, באזז, אשר בעת השקתה אפשרה לחברים של המשתמשים לראות את כל רשימת האנשים שעימם הם מתכתבים בג'ימייל - כולל אקסיות, מעבידים פוטנציאליים, וכל מי שברשימה. הסערה שפרצה סביב ההשקה הזאת היתה גדולה ואילצה את גוגל לעשות סיבוב פרסה - מנהל המוצר התנצל תוך ימים בודדים והבטיח שהחברה תכניס שורה של שינויים שיעניקו לגולשים שליטה משמעותית יותר בהגדרות הפרטיות שלהם.

בתביעה שהוגשה בעניין לבית המשפט המחוזי בירושלים טענה התובעת כי המיילים שהיא שולחת הינם רכושה הפרטי, וכי אינה מעוניינת שהאנשים איתם היא מתכתבת דרך הדואל ייחשפו לכלל הציבור: "המבקשת נחרדה לגלות כי פרטיה מופיעים ברשת באז ללא ידיעתה, וכי כל המעוניין יכול לגלות למי היא שולחת הודעות ו/או ממי היא מקבלת הודעות - וכל זאת לא הסכמתה ו/או ללא קבלת כל היתר ממנה ". גוגל כבר שינתה את מאפייני הפרטיות, התביעה עדיין מתבררת.

בסופו של דבר, הגולשים שמפחדים מפגיעה בפרטיות יצטרכו להמשיך לחשוש לה, כי עם הזמן החיים האישיים שלנו עוברים להתנהל באינטרנט, אם נרצה בכך ואם לאו. הדרך היחידה להימנע מחשיפה כזו היא לא להתחבר לרשת, אבל זה ככל הנראה מחיר גבוה מדי.

 22