מי יחליף את גיורא עופר?

מתחת לפני השטח מתחילים לבעבע בדיסקונט רחשי מלחמת ירושה. עד לפני שנה וחצי העניין נראה סגור. גיורא עופר, שמכהן כמנכ"ל מאז 2001, היה אמור לסיים את הקדנציה השנייה שלו בפברואר 2011, ולאור העובדה שהיחסים בינו לבין היו"ר, שלמה זהר, לא היו משופרים, הציפיות היו שהוא לא ימשיך בתפקידו. משפחת ברונפמן, הבעלים, כבר סימנה את מנכ"ל דיסקונט ניו יורק, ראובן שפיגל, כיורש, ומקורביה טרחו לספר על זה לכל מי ששאל.

ואז נטרפו הקלפים. זהר איבד את אמון המשפחה והודח בפתאומיות. מחליפו, יוסי בכר, אינו בנקאי, ובחברה הבת, כאל, התפרץ משבר חריף. במקביל, מזה זמן שורר משבר אמון בין משפחת ברונפמן לבין הפיקוח על הבנקים, תולדה של הסחבת בה נקטה המשפחה כשנדרשה להזרים הון לבנק.

וכך, בבת אחת התחלפו הזמירות של הברונפמנים. לפתע הישארותו של עופר לשנתיים נוספות הפכה להיות הפתרון המיטבי שיבטיח את ההמשכיות הניהולית בבנק.

מבחינת עופר, אם יקבל הצעה מהבעלים להאריך את הכהונה הוא לא ישלול אותה על הסף, להיפך. בייחוד אם להצעה תהיה צמודה חבילת אופציות נאה. בשנת 2006 אמנם נבנתה לעופר תוכנית אופציות שמנה ששווייה על פי נוסחת בלאק אנד שולס הוא 15.7 מיליון שקל, אבל אישורה התעכב עד לאוגוסט 2007, רגע לפני פרוץ המשבר. וכשזה הגיע, מניות הבנק צנחו, והאופציות של עופר התרחקו מהכסף. כיום מחיר מניית דיסקונט הוא 8.4 שקל, כשמחיר מימוש האופציות של עופר עומד על 9 שקל.

לא שעופר צריך להרגיש מקופח, אחרי שקיבל מאז 2005 שכר ומענקים בסך 34 מיליון שקל, אבל עדיין, את הכסף הגדול באמת עושים מהאופציות. ובעוד אלי יונס, מקבילו ממזרחי טפחות, מרוויח עשרות מיליוני שקלים מהאופציות שקיבל, עופר לא זכה לכך.

בכל מקרה, בתסריט הסביר, כשתגיע ההצעה מהבעלים בחודשים הקרובים, עופר ייעתר לה. והארכת כהונתו תחייב את שפיגל להמתין.

הבעיה של דוד

שפיגל מאוד מוערך אצל הברונפמנים ונחשב לדמות כריזמטית בעלת אוטוריטה מקצועית, ולמנהל מוכשר. כמו רבים מבכירי דיסקונט הוא הגיע מלאומי בעקבות עופר. כראש החטיבה הקמעונאית בשנים 2002-2006 הוא הוביל את גיבוש ויישום האסטרטגיה הקמעונאית עליה הכריז אז הבנק, ולזכותו נזקף השינוי העמוק במערך הסניפים. ב-2006 הוא נשלח למשימת הצלה בניו יורק, שם שיקם את דיסקונט ניו יורק בעקבות פרשת הלבנת ההון, ואף הוביל אותו בהצלחה בזמן המשבר.

ברם, בשנתיים האחרונות הופיע מועמד נוסף שהתחזק בהדרגה: המשנה למנכ"ל ישראל דוד, שבשבוע שעבר מונה למנכ"ל כאל. גם דוד הגיע מלאומי אבל הוא תמיד היה צעד אחד אחרי שפיגל. הוא כיהן כראש חטיבת שיווק ואסטרטגיה, ואחר כך החליף את שפיגל בקמעונאית. עופר מטפח את דוד שהפך ליד ימינו. לפני שנה הוא קידם אותו מסמנכ"ל בכיר (אחד מתוך שמונה) למשנה למנכ"ל, ובכך סימן אותו בבירור כבן המועדף.

כרגע, בהתמודדות מול שפיגל, לדוד יש בעיה. היכולת שלו להניע ולהוביל אנשים פחות טובה, וכך גם הרקורד שלו. שפיגל עשה בהצלחה גדולה שני תפקידי מפתח: חטיבה קמעונאית וניו יורק. דוד עשה כאמור רק את התפקיד בחטיבה הקמעונאית. כדי להיחשב כמועמד למנכ"ל עליו לעשות עוד תפקיד, ומנכ"ל חברת כרטיסי האשראי הוא תפקיד אידיאלי לצורך העניין. כך, מול ניו יורק של שפיגל יוכל דוד להעמיד את התפקיד בכאל.

אז איך המאבק הזה ייגמר? בדיסקונט מקפידים להכחיש את המובן מאליו. כשכתבנו בתחילת פברואר על הקנס שקיבלה כאל ממסטרקארד - מה שהביא את בועז צ'צ'יק להתפטר - העלינו את שמו של דוד כמועמד המוביל לתפקיד, ובבנק הקפידו להכחיש אפילו את עצם המועמדות.

עכשיו דוד הולך לכאל שם הוא יצבור ניסיון וינסה להפגין את יכולותיו. אם יצליח בתפקיד אז כשיגיע היום ועופר יפרוש מתפקידו, הוא יוכל להישיר מבט אל שפיגל, ולנהל מולו קרב שקול על הירושה.