בכל עולם חדש שנוצר, וכך גם במדיה חברתית, יש הרבה מאוד ז'רגון שמבלבל, כמו למשל שאלת מיליון הדולר - מה זה אומר "נוכחות במדיה החברתית?". אבל מה שבאמת חשוב לנו, ת'כלס, הוא לענות על השאלה: אם אנחנו צריכים "למכור סיפור", להעביר מסר, לקדם מוצר או להפיץ פרסומת - איך צריך לעשות את זה במדיה החברתית?
1. אנשים - צריך לדעת מיהם האנשים המתאימים. הם צריכים להיות כאלה שאוהבים את התוכן שאתם מייצרים ומסוגלים לייצר תוכן ושיש להם אוטוריטה והשפעה על אופי הצריכה של אנשים אחרים בעולם התוכן שלכם. מי הם ה"סופר-קונקטורים" של עולם התוכן שלכם? הכירו אותם וטפחו אותם.
2. הקונטקסט - כנראה שלא תבואו לקרוא ספר במועדון לילה ולא תבואו לרקוד בספריה. לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו. במדיה חברתית לא דוחפים ולא נואמים. זה עולם של הדדיות ודיאלוג. את המונח "לדחוף" תדחפו עמוק למגירה.
3. התוכן - המדיום הוא המסר. אתה יושב עם החבר'ה בכפר, ליד המדורה.
לא משנה אם מדובר בפרסומת מצחיקה, תמונה של חבר או סיפור שקראת בעיתון - אנשים מתקשרים דרך סיפורים, אז התוכן שלכם צריך להיות ארוז כסיפור. אם לא, כנראה שאתם יכולים להתחיל לארוז.
עולם המדיה החברתית משופע בכלים, באפשרויות, אבל הכול מתחיל ונגמר בחוויה שמספקת את הצרכים של המשתמשים, ואיך אנחנו יכולים לנצל את הכלים שעומדים לרשותנו.
עולם האינטרנט בישראל הופך, בעיקר תודות לפייסבוק, ליותר מזוהה. אנשים פחות חוששים לפרטיות שלהם, ופחות מודאגים מלכתוב הערות ותגובות כשתמונתם ושמם מתנוססים ליד. לעומת זאת, טוויטר קיבל במה רחבה בישראל, אך טרם הצליח לייצר חוויה רלוונטית מקומית שתתאים להמונים.
לסיכום, נוכחות במדיה החברתית היא לא דבר פשוט, אלא דיספלינה בפני עצמה. אבל עם כל המורכבות, הז'רגון וההייפ - לא משנה אם אתם צרכנים, מפרסמים או פרסומאים - היא גם אחד המקומות שהכי חשוב לכם להיות בו.
הכותב הוא מנהל המדיה החברתית של "גלובס" ואחראי על פלטפורמת ה-desk
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
