כתוב בחול

מחירי הנדל"ן בסחרור, את זה כולם יודעים. אבל יש נושא אחד מהותי שכמעט לא מדברים עליו: עלות מוצרי הבנייה, שמתגלגלת בסופו של דבר אל השוכרים ואל הרוכשים.

הסיפור הזה אמור היה דווקא להתחיל טוב: לאחר סחבת ממושכת וכואבת, הואיל בטובו מינהל מקרקעי ישראל לפרסם סוף-סוף מכרז לשני מכרות מאוחדים ("מאוחדים", עוד נחזור למילה הזו ולמשמעותה) לכריית חול לבנייה במישור רותם. אבל גם כשהמינהל כבר מפרסם מכרז הוא עושה את זה בצורה כזאת שהציבור הרחב צפוי לספוג עלויות מהותיות.

למי שלא מכיר את הסיפור, הנה תקציר: המאבק לפרסום המכרז של מינהל מקרקעי ישראל היה ארוך וסיזיפי. אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר, המספקת חומרים לבידוד בבנייה, היה בחזית, אף על פי שגורמים בענף הבנייה אינם ממהרים להתעמת עם המינהל. "המצוקה כל-כך חריפה שאין לי מה להפסיד", אמר כהן ל"גלובס" לפני שלושה חודשים. "אנחנו הולכים להיות בלי חומרי גלם לתעשיית הבטון שמניעה את הבנייה בארץ".

גורם אחר בתעשיית הבנייה, שמהסיבות שציינו אינו ממהר להיחשף, היה תקיף יותר: "בגלל המחסור בחול התחלתי כבר לשלם עליו כפול. אם המצב הזה יימשך, אגלגל את העלויות האלה על הקבלנים, והם יגלגלו אותן על רוכשי הדירות".

אז עכשיו הגיעו חדשות טובות, לכאורה, והמינהל פרסם מכרז שייסגר בתחילת יוני. אלה התנאים: זיכיון הפעלת המכרות לעשר שנים החל בחודש יולי הקרוב (בהנחה שאכן ייבחר זכיין בתוך חודש מהגשת הבקשות); אספקה של ארבעים עד שישים מיליון טונות חול בחודש, ופינוי של שלושה עד חמישה מיליון טונות פסולת טפלה (פסולת המורכבת מסוגי אבן שונים), בעלות פינוי של שבעה שקלים לכל טונה.

המספרים האלה אולי לא אומרים לכם דבר, אבל המשמעות שלהם למגישי ההצעות היא קריטית. פינוי האבנים, למשל, הוא עז שלא הופיעה במכרזים קודמים, ועל פי אחד התחשיבים מוערך בכ-35 מיליון שקלים, מה שכמעט מכפיל את העלות.

מעבר לכך, ישנו עניין המכרות המאוחדים, שעליהם דיברנו בהתחלה. המכרז הזה הרי מדבר על שני מכרות, מה שאומר שאמורים להיות בו שני זוכים ושני זכיינים; אבל במינהל החליטו לאחד את המכרות, שיעבדו תחת זכיין אחד. מאחר שכרגע יש רק עוד ספק אחד בנוסף למכרות במישור רותם, המשמעות של איחוד המכרות היא פשוטה: חשש לדואופול. עכשיו תחשבו לפתחו של מי מתגלגל כל העניין הזה. אם עדיין לא הבנתם, לא נורא; כשתרצו לקנות דירה ייפול לכם האסימון.

ממינהל מקרקעי ישראל מוסרים בתגובה: "אין מדובר במכרות, משום שעל השטח כולו חלה תוכנית של אזור תעשייה. מטרת המכרז היא ניצול עודפי החול והעפר במסגרת הכשרת אזור התעשייה הזה, ומדובר במתחם פיתוח אחד. התחשיב בנושא פינוי הפסולת הוא לא על דעתנו, ובאחריות מי שרשם אותו. האופציות לשימוש בחומר שאינו חול ולסילוקו הן רבות וכלכליות, וכל יזם ישקלל את הטיפול בחומר זה בהצעתו". יפה, עכשיו רק נשאר לשאול: מי ישלם?