אין הרבה דברים שהם קדושים לי, אבל מהמעטים שיש, יום השואה הוא הקדוש ביותר. לא קדוש במובן הדתי, אלא במובן הכי עמוק של האני, העצמי. בגלל הסבים והסבתות והדודים והדודות שמעולם לא הכרתי; בגלל הילדים; בגלל הרשע; ובגלל שהיום הזה מזכיר וממחיש לי למה הנוכחות שלנו כאן וכל מה שאנחנו עושים הם כל כך חשובים, כל כך נכונים, כל כך צודקים.
הדבר היחיד שמקלקל לי את קדושת היום הוא נוכחותה של הדת. יותר מדי תפילות, יותר מדי רבנים, יותר מדי חילונים שחובשים כיפות לכבוד האירוע. איך קרה שהדת ניכסה לעצמה את יום הזיכרון הקדוש? ולמה? יש יהודים רבים, ואני בתוכם, שהשואה מסמלת עבורם את בגידת האל. לו אני אדם דתי, כנראה הייתי חושב דברים נוראים על האלוהים שאליו אני מתפלל ובמצוותיו אני חי חיים מלאי איסורים ומגבלות. אבל אני אדם לא מאמין, לשמחתי. ולכן אני יכול לתת לאלוהים קרדיט שהוא אינו קיים, ולכן אין מה להאשים אותו במה שקרה.
ואז באים הרבנים ושאר אנשים מאמינים ואומרים לי שברוך השם וברוך שמו. כלומר, הם טוענים שהוא כן קיים. ושהוא היה קיים גם כאשר הובלנו כצאן לטבח. ולמרות זאת - אף שאלוהים היה נוכח במקום הפשע הנורא, אף שלא מנע את הפשע - למרות זאת, אנחנו צריכים לברך אותו, להתפלש בפניו. כי אם אלוהים נתן לזה לקרות, כך אומרים לנו המאמינים, הרי שהוא עשה זאת מטעמים מוצדקים, למען מטרות נעלות שאנחנו, בני האדם, איננו מסוגלים לראות ולהבין.
אני אדם פשוט. אני מאמין במה שאני רואה. אני אדם חושב. אני לא מקבל שום דבר כמובן מאליו, גם לא את התורה ואת הרבנים ושאר דברים שאנשים דתיים מקבלים מבלי להרהר בהם. ואני רואה אנשים נשים וטף מובלים להרג. כולם אנשים רגילים - לא טובים, לא רעים - רגילים. כולם אנשים שנולדו כדי לחיות. והנה באים המאמינים ואומרים ברוך הוא וברוך שמו, גם בטקסי הזיכרון לאלה שהזכות לחיות נלקחה מהם.
למה זה ככה? מה לדת, מה לרבנים ולשואה? הרי היטלר הרג יהודים, הוא לא הבחין בין דתיים ולא דתיים. השואה היתה אירוע יהודי - לא דתי, לא יהודי דתי - יהודי! חלקו של אלוהים באירוע הזה הוא, איך נאמר, שנוי במחלוקת במקרה הטוב. מספיק שנוי במחלוקת כדי שלא להיות נוכח ביום המאזכר את האסון שהוא איפשר, על פי מאמיניו. האם יש אצלנו מנהיג שיוכל לקום ולומר זאת מבלי לחשוש מהמפלגות הדתיות? האם יש לנו מנהיג שיוכל להחזיר את יום השואה לעם היהודי כולו, מאמינים ולא מאמינים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
