פלאטו-שרון פותח את הפה: "עזריאלי ראשון? אני הראשון"

קניון אילון, על גבול בני-ברק ורמת-גן, נחשב תמיד, או בעצם מאז 1985, לקניון הראשון בישראל. קבוצת עזריאלי עצמה מכריזה באתר האינטרנט שלה כי היא הקבוצה ש"הקימה את הקניון הראשון בישראל שפתח את שעריו ב-1985". גם היזם, דוד עזריאלי, התגאה לא פעם כמי שגם המציא את השם קניון - חיבור של קניות וחניון, מה שהפך בהדרגה למעצמת קניונים שאו-טו-טו מגיעה לבורסה של תל-אביב.

רק שבפועל, מבחינה היסטורית, החלוץ האמיתי היה דיזנגוף סנטר, שנפתח לציבור בלב תל-אביב ב-1977. "אני התאהבתי בביזנס הזה", אומר שמואל פלאטו-שרון, ממייסדי דיזנגוף סנטר, "זה לא רק ביזנס, אתה מרגיש שאתה עושה משהו שהוא כמעט היסטוריה בשביל מדינה. תגידו שעכשיו יש 100 קניונים במדינה, הם לא א-גרויסע מציעא, אבל אנחנו היינו הראשונים שעשו משהו כל-כך גדול. עד היום אנחנו הכי גדולים במדינה, אין אחד שיש לו מקום גדול יותר משלנו".

* דוד עזריאלי לוקח הקרדיט לקניון הראשון.

"עזריאלי עושה שוויץ, דאווין, הוא ממזר גדול ויודע לעשות פרסום, אבל זה לא נכון כי אנחנו מספר אחת, גם מבחינת כמות המבקרים. הוא אולי עושה פרסום יותר ממזרי. עזריאלי הראשון - הראשון אחרינו".

והאמת? לא בכדי לא כולם סופרים את דיזנגוף סנטר כקניון הראשון שהוקם כאן. להבדיל מהקניונים הקלאסיים, בדיזנגוף נמכרו לא מעט חנויות, ולא ברור עד כמה חברת הניהול אכן שולטת במתחם כקניון אחד. במשך השנים התעמעמה יותר ויותר הבהירות לגבי השאלה כמה שטחים אכן מוחזקים על-ידי פלאטו-שרון ומשפחת פילץ.

"הכל שלי"

חברת אדרי-אל החזקות, למשל, שבשליטת גבי אדרי, מחזיקה כיום בדיזנגוף סנטר כ-12,350 מ"ר הממוקמים בחלקו הצפון-מערבי של הקניון.

"הכל רשום על חברת דיזנגוף סנטר, ולאף אחד אחר אין פה זכות בטאבו" , מדגיש פלאטו-שרון, "גם לא לאדרי-אל. לא מכרנו להם את השטחים, נתנו להם הכל בשכר דירה לונג טיים ל-50, 70 או 100 שנה. זו חכירה. אין אחד בכל הסנטר שיש לו מ"ר אחד בבעלותו. הכל בידיים של דיזנגוף סנטר, גם הקירות, גם הרצפה וגם התקרה".

* אבל אם כל חוכר פרטי בקניון משכיר את שטחו למי שהוא רוצה, איך אפשר ככה לשלוט בתמהיל אחיד בקניון?

"כל מי שמשכיר את שטחיו חייב לבוא אלינו לקבל את הזכות. אפילו אם אדרי רוצה להשכיר בשכר דירה הוא חייב לבוא אלינו קודם, לקבל רישיון מחברת הניהול. אנחנו צריכים לחתום על כל חוזה. ככה אנחנו יודעים למה כל שטח יהיה מושכר".

* מי המתחרים שלך באזור?

"כשאנחנו התחלנו פה היינו לבד. באו אנשים מכל המדינה - מדימונה, מבאר-שבע ומחיפה. עכשיו בחיפה יש 5 קניונים גדולים, וכך גם בבאר-שבע. העסק הזה של הקניונים הוא היום לוקאלי, אבל אנחנו בלב המדינה. אנחנו קצת פחדנו בהתחלה, כשלפני 25 שנה התחילו להיפתח קניונים אחרים. המכירות בסנטר נפלו ב-15%. אבל אחרי חודש חודשיים 10% חזרו, והיום לא אכפת לנו כמה קניונים יהיו, אנחנו פה עם קליינטים. יש אצלנו גם אטמוספרה, אווירה. אני מדבר עם אנשים מבוגרים שבאים לפה כל יום, והם אומרים 'אנחנו מרגישים פה בבית'. לכו לעזריאלי, תראו שיש שם שיטה אמריקנית, הכל ברזל. זה לא דיזנגוף סנטר. הכוח שלנו הוא שאצלנו יש אווירה מיוחדת.

"אני יכול להגיד לכם שאם מחר, חס וחלילה, יהיה מיתון גדול וכולם סוגרים, האחרון שהולך לסגור הוא דיזנגוף סנטר. למה? בגלל שאנחנו בלב המדינה, ו-80% מהקליינטים שלנו באים באוטובוס וברגל. לקניון עזריאלי הרוב באים ברכבת. לקניון רמת-אביב הרוב באים באוטו. אלינו באים ברגל. זאת אומרת, זה הלוקאל שופינג סנטר בלב המדינה. המצב שלנו הוא יוניק".

חבר של ספיר

בשעות הבוקר, כשדיזנגוף סנטר עדיין לא עמוס באנשים, מתהלך לו פלאטו-שרון בן ה-80 אל משרדו באגף ההנהלה של הקניון, חמוש ברעננות של איש עסקים בן 30, ומברך את המבקרים והעובדים בברכת בוקר טוב.

בנייתו של דיזנגוף סנטר, ביוזמתם של פלאטו-שרון, אריה פילץ ובנו אברהם פילץ, החלה ב-1972 במקום צריפי שכונת נורדיה, שפונו מלב תל-אביב. בתקופת בנייתו היה נחשב דיזנגוף סנטר אחד הפרויקטים ההנדסיים והנדל"ניים הגדולים שקמו בארץ.

"הייתי חבר טוב של פנחס ספיר (שר המסחר והתעשייה ושר האוצר בשנות ה-50, ה-60 וה-70)", נזכר פלאטו-שרון כשנשאל כיצד הכיר את משפחת פילץ, "היה לו פנקס שחור שבו הוא רשם את כל שמות האנשים מהם יוכל לגייס כסף למדינה. כל פעם שהוא הגיע לצרפת או ללונדון הוא היה מטלפן אליי כדי שאבוא לבקר אותו. כל פעם זה היה עולה 50 אלף דולר או 100 אלף דולר. הוא היה כמו אבא בשביל המדינה. כשהוא ביקש כסף הוא היה מבקש את זה עם הרבה לב, כאילו שהוא ביקש כסף בשביל אמא שלו. כשהוא ביקש כסף זה היה נשמע כמו 'בבקשה, צריך לעזור למדינה', והייתי בקשר טוב איתו בגלל שאהבתי את השיטה שלו ואת האהבה שלו. אהבתי איך שהוא עבד עם אמוציות. ספיר אמר לי בפריז שהוא עושה לי חתונה עם משפחה טובה, רצינית וסולידית. הוא אמר 'הם בונים, וגם אתה בונה בפריז. תבוא לבנות בבית שלך', וכך הוא הכיר לי את משפחת פילץ.

"אריה פילץ הלך לעולמו (ב-1992), ואברהם פילץ הלך לעולמו (ב-1994), והם באמת היו האבות של הפרויקט. היו לי שותפים בחיים שלי, אבל הפילצים היו כל-כך סולידיים. אתם יודעים שאריה פילץ בא לפה מפולין בגיל 15 בלי גרוש? הוא עשה את הונו מבנייה. איזו דמות. בלי ללכת לאוניברסיטה, זה משהו מיוחד. למדתי ממנו, ובכל פעם שבאתי אליהם הביתה בלילה אכלתי עם המשפחה. היינו כמו משפחה, ואנחנו ככה עד היום".

* מה עשית באותו הזמן בפריז?

"הייתי קבלן בפריז. בשנת 1972 הייתי מספר אחת בצרפת בבנייה. עשיתי פרויקטים. ברחוב לה פאייט בפאריז יש בניין של 27 אלף מ"ר, כל הממשלה בפנים, כולל משרד האוצר. את זה אני בניתי. בסן-טרופה שבריביירה הצרפתית עשיתי מגורים, וזה המקום הראשון עד היום. בניתי את זה לפני 40 שנה. הייתי גדול-גדול בבנייה. ספיר אמר לי לעשות את זה גם במדינה שלנו. הוא שאל 'למה רק בצרפת? מה, צרפת צריכה אותך?'. הוא רצה שאני ומשפחת פילץ נעבוד ביחד.

"קניתי בתחנה המרכזית מאריה פילץ מקום גדול של 6,000 מ"ר וחניונים, והוא נעשה חבר טוב מאוד, הוא היה כמו אבא שלי. כל פעם שהייתי בישראל היינו יוצאים לבלות כל לילה. פעם אחת אריה פילץ התקשר אליי ואמר לי לקחת את המטוס הראשון לתל-אביב. הוא אמר 'אתה חייב לבוא, זה הביזנס של החיים שלנו'. זה היה מתישהו בשנות ה-60. ובאתי לפה, לישראל, וזה היה דיזנגוף. היו פה, בשכונה שנקראה נורדיה, 200 משפחות שחיו בצריפים, בקבאנות כאלה כמו בברזיל. המצב היה בקאקט לגמרי. מצב קשה מאוד".

* מה קרה עם המשפחות שפונו?

"נתנו להן דירות, בנינו להן בניין בתל-אביב".

* מה היה שטח המגרש של דיזנגוף סנטר?

"30 דונם, וזה היה עבורנו כמו זהב. הקמנו את החלק המערבי והמזרחי ביחד".

* על כמה עומד היום שטחו הבנוי של הדיזנגוף סנטר?

"יש לנו 47 אלף מ"ר מסחרי. יש לנו גם משרדים, חניות. זה פרויקט גדול, ואני יכול להגיד שהיו לי בחיים כמה מקומות בעולם בפריז, בריו דה ז'נרו. אבל פה זה הלב. פה זה שלנו, פה באים כל יום בין 40 ל-50 אלף איש. וזה יהודים שלנו. אנחנו באמת עושים פה עבודה כמו משפחה".

* כמה מבקרים היו בסנטר בסך הכול בשנה האחרונה?

"גרוסו מודו היו לנו כמיליון איש בחודש".

* למרות ההבדלים המאוד גדולים של דמי השכירות בחלקיו השונים של הקניון, מהם דמי השכירות הממוצעים?

"זה יכול להתחיל ב-25 דולר למ"ר לחודש עד 150 דולר למ"ר לחודש. יש הבדל גדול בין המקומות - מקום אחד עובד טוב יותר מהשני, וזה נורמלי. הציבור לא מגיע לכל מקום. יש מקומות בהם עושים רולר גדול יותר, אבל זה ככה בכל שופינג סנטר. הצד המערבי הוא טוב יותר מהמזרחי. למטה, אם אתם רוצים אני יכול לחתום איתכם על חנות, ואולי עוד 10 שנים אני אתן לכם אותה. זה מלא, יש רשימת המתנה, ולפעמים אנשים משלמים דמי פינוי. הם רוצים להיכנס כמו משוגעים. זו ההצלחה הגדולה. בחלומות הכי משוגעים שלי לא חשבתי שאחרי 40 שנה זה יהיה ביזנס כזה".

* במונחי הכסף של היום, כמה עלה להקים את דיזנגוף סנטר? 100 מיליון דולר?

"יותר. במונחים של היום אני חושב ש-150 מיליון דולר. זה היה מאוד טוטלי, מאוד גדול. פילץ צדק מאוד, זה באמת היה הביזנס של החיים שלנו. כמה פעמים בחיים אתה יכול לעשות דברים כאלה? אנחנו היינו הראשונים לעשות משהו כזה גדול".

* כמה כסף שווה היום הקניון?

"היום אפשר להגיד שהוא שווה 500-600 מיליון שקל".

* ואם נותנים לך עכשיו 600 מיליון שקל אתה מוכר?

"לא, למה? יש לי פה עבודה בשביל הילדים שלי והנכדים שלי. למה למכור? אני רוצה להגיד לכם, בדרך-כלל עשיתי דברים טובים בצרפת, אבל על דיזנגוף סנטר אני גאה. זה משהו ששווה יותר מכסף".