ביי ביי בארסה?

‎יש לא מעט אנשים, "אוהבי הכדורגל האמיתי" הם קוראים לעצמם, שמוטרדים מהמחשבה שאינטר עם הכדורגל האיטלקי תעיף הערב (ד') את אלופת אירופה ברצלונה. אז שני דברים למוטרדים מבינכם: האם יש דבר כזה בכלל "כדורגל איטלקי"? ודבר שני, לפחות מבחינה היסטורית כמעט בלתי אפשרי לשחזר זכייה בתואר - הקבוצה היחידה שהצליחה לשמור על התואר עשתה את זה לפני 20 שנה: מילאן הגדולה של סוף שנות השמונים. ומאז היו כמה קבוצות גדולות באירופה.

***

בואו ניגע רגע במונח "כדורגל איטלקי". אחרי ה-3-1 בחצי הגמר לפני שבוע, אמרו רבים שזהו ניצחון הכדורגל האיטלקי הקלאסי על משחק ההתקפה הספרדי. כמה שזה קלישאתי, ככה זה גם לא נכון. אחרי הכל, טקטיקת המשחק של שתי הקבוצות פותחה כתשובה לטקטיקות הקלאסיות. על הכדורגל שהסתמך על עליונות פיזית וכושר גופני, התגברו קבוצות הצמרת של אירופה באמצעות עבודה מתוגברת בחדרי הכושר ובמחנות האימונים.

ברצלונה המשיכה לעבודה רציפה על מהירות ריצה ומהירות מחשבה, שמתגברות גם על משחק גופני וגם על סגירת החללים המפורסמת של האיטלקים. על ידי שימוש במוטו: "קבל כדור, מסור הלאה ורוץ לשטח ריק" יוצרים שחקני בארסה את החללים ומטרות המסירה בכל מהלך מחדש. משימת הגנה מול סגנון משחק כזה היא כמעט בלתי אפשרית עבור קבוצה איטלקית קלאסית. בברצלונה זוכרים את ההפסדים המרים לאינטר ולמילאן בליגת האלופות והכינו דור שחקנים שיודע להתמודד עם הקשיחות ועם המשמעת הטקטית האבסולוטית.

***
באינטר היה התהליך מהיר יותר. מרגע שדרכה רגלו של מוריניו במילאנו היה ברור שאינטר הולכת לשחק כדורגל אחר - את הכדורגל של הפורטוגלי. לא את הכדורגל האיטלקי הטיפוסי. האידיאל של מוריניו הוא משחק מסירות מהיר וישיר לכיוון שער היריב, שהבסיס שלו מגיע ממשחק הגנה מגובש ומתואם.

הוא בחר שחקנים עם לא מעט חסרונות בסגנון המשחק שלהם, אבל מתאימים בדיוק של פינצטה לתפקיד שלו הוא מייעד להם. כך למשל, שחקנים כמו תייגו מוטה וחאבייר זנטי, מחפים על חוסר מהירות בעזרת הגנה כמעט חסרת שגיאות שלא מרפה מהתוקפים, ממתינה לאיבוד כדור ומשחררת בהזדמנות הראשונה ובמהירות מסירה מדויקת שפותחת התקפה. כמה שחקנים שמבצעים את התפקיד הזה בכזו שלמות אפשר למצוא, אם בכלל?

בשנה הראשונה עוד לא הראתה אינטר את מה ש"המיוחד" רצה. אבל זה הספיק בליגה. השנה, לעומת זאת, התחיל מוריניו לבנות קבוצה בצלמו, שהתקדמה עד כדי כך שהוא פתאום אומר "יש לנו קבוצה לזכות בליגת האלופות. ואם לא השנה, בשנים הבאות". למשפט הזה יש עודד משמעות מעבר לאיך שמוריניו תופס את הקבוצה שלו: ייתכן והוא באמת חושב על הישארות באיטליה. דבר בלתי נתפס לפני כמה חודשים.

הזלזול שמוריניו הפגין בכדורגל האיטלקי המיושן כמו גם חוסר הסימפטיה הכללי למדינה הפכו אותו לאויב הציבור. למוריניו זה התאים, כדי למשוך את האש משחקניו. את אלה הוא מעצב כמו שהוא אוהב: חכמים, קשוחים,יציבים, בלי התחכמויות, ומסורים לו ולקבוצה. שוב סינן הפורטוגלי שחקנים שלא התאימו לו, שהתנהגו בפזיזות או שלא הפגינו אינטיליגנציה על המגרש.

"את המשחק מנצחים בראש, ולא עם הרגליים", אמר בשבוע שעבר סמואל אטו, שאחרי תקופת חניכה מאומצת ("לסמואל אסור לצפות שנקבל אותו עם שטיח אדום, הוא צריך להוכיח את עצמו מחדש באימונים", אמר מוריניו אחרי אליפות אפריקה) הפך תלמיד למופת. אטו נותן השנה פחות עבור אינטר מאשר נתן בברצלונה? לא. אטו מקריב את עצמו ואת המספרים הסטטיסטיים שלו לטובת הקבוצה. אטו ממלא תפקיד מוגדר מאוד במערך של מוריניו. כמו דרוגבה בשעתו בצ'לסי, אחד החלוצים החכמים והכי פחות מוערכים באירופה. ולמי שכבר שכח: פרנק למפארד הפך תחת מוריניו למנהל משחק משובח.

‏בתחילת השנה שחרר הבעלים של אינטר, מאסימו מוראטי, את איברהימוביץ' - לא בשמחה, אבל מתוך ידיעה שהקבוצה תעבור שינוי מהותי. בתמורה קיבל מוריניו ממוראטי ומרקו בראנקה, הדירקטור הטכני, את אטו, דייגו מיליטו, ווסלי סניידר וגוראן פאנדב, שחקנים שיכולים להסתגל למשחק האינטנסיבי המתוכנן. כך נוצר מה שה"פראנס פוטבול" מכנה "נתח הפילה של אינטר".

מי שמדבר על "כדורגל איטלקי" במונח המקובל שלו, מתקשה להבין איך מוריניו משחק בעידן החדש עם משהו שנראה כמו שלושה חלוצים. אבל זו בדיוק חוליית ההתקפה המעובה שאיימה בחצי הגמר הראשון על ברצלונה, וגרמה לה לפחד ולהשאיר שחקנים מאחור, ובעקבות זאת לאבד את הקצב והדומיננטיות בחצי של היריב.

בצירוף הכישרון האולטימטיבי של מריו באלוטלי, נראה היה שכמות הווריאציות האפשרית בהתקפה הושלמה. אבל באלוטלי סירב לחשוב ולהיכנס לראש החדש. ואז קרה לבאלוטלי מה שקורה לשחקנים של מוריניו שלא מוכנים להתיישר לפי החוקים שלו: החינוך הפורטוגלי לא הועיל, ומהר מאוד מצא עצמו הכישרון הגדול של הכדורגל האיטלקי בבעיות, עם המאמן, עם האוהדים, עם כל העולם.

‏‏***
זו הבשורה של מוריניו לאיטלקים: תתחילו להפעיל את הראש! כי הכדורגל שמשוחק עדיין ברוב איטליה הוא איטי ולא גמיש מספיק, ועל כך אפשר לחפות רק בריכוז עילאי ומשחק חכם. פה לא עוזרת המשמעת הטקטית.

בדירוג האירופי של אופ"א עומדת איטליה עם פחות מחצי נקודת יתרון לפני גרמניה ונאלצת להתפלל שאינטר תנצח ובאיירן תפסיד מול ליון, כדי לא לאבד מקום בליגת האלופות כבר ב-2011. דווקא אינטר של מוריניו השנוא, זו שמשחקת בחוץ עם שלושה חלוצים, לא מתביישת להתקיף ולא שומרת על תוצאה כמיטב המסורת, דווקא היא זו שאליה נשואה התקווה האיטלקית.