בחברות הנדל"ן אין פערי שכר

תמימה שלי יחימוביץ'. ההצעה להגביל את שכר המנכ"ל או היו"ר למקסימום 50 משכורות של העובד הזוטר לא מכירה כנראה את המודל הנפלא שבו עובד למשל ענף הנדל"ן, שהצליח במשך שנים להפריד בין הפרולטריון שעל הפיגומים ובין חוג הסילון שמסתובב ברחבי העולם.

גזית גלוב , למשל, חברת הנדל"ן הגדולה בישראל המחזיקה ומקימה מאות מרכזי מסחריים ברחבי העולם, העסיקה באופן רשמי בסוף 2009 בסך הכל 141 עובדים - מהם 26 עובדים ישראלים. ומה עם מאות העובדים שכל אחד פוגש ב-G סינמה סיטי בראשל"צ, ב-G כפר סבא, במיקדו סנטר בתל ברוך צפון וכו'? הם פשוט לא על ה"פיירול" של החברה.

קבוצת אפריקה , גם היום עדיין אימפריה של נדל"ן, תשתיות ועוד, העסיקה נכון לסוף 2009 בסך הכל 69 עובדים. גם דלק נדל"ן, שעם שלל צרותיה עדיין מחזיקה בנכסים מניבים בהיקף מרשים, העסיקה בסך הכל 50 עובדים.

ולא מדובר רק בתופעה המאפיינת נדל"ן מניב, שם לכאורה לא צריך מאות ואלפי פועלים והצ'קים מדמי השכירות זורמים מעצמם מדי חודש. חברת הבנייה למגורים אזורים, שתוכנית הפעולה שלה לשנת 2010 כוללת הקמת 1,668 דירות בכ-20 אתרים, העסיקה בסוף 2009 בסך הכל 88 עובדים.

חברת רוטשטיין, שרוכשת בשנתיים האחרונות לא מעט קרקעות לפרויקטים, מעסיקה בסך הכל תשעה עובדים. מרשימה מכולם היא חברת נתנאל, הבונה פרויקטים בתל אביב, בחולון ועוד, שמציינת בדו"חותיה השנתיים ש"למועד הדו"ח ובשלוש השנים האחרונות, החברה אינה מעסיקה עובדים". היחיד שעובד בחברה הוא המנכ"ל, דני נתנאל.

ורק לשם המחשה: בשופרסל, למשל, עבדו בסוף השנה שעברה 10,620 איש. בשטראוס עבדו 4,717 איש ובבנק לאומי עבדו 13,215 איש. במנגנון של אפריקה ישראל לא בטוח שעבדו פחות אנשים, רק שהם פשוט לא רשומים כעובדי החברה למעלה.

המספרים הללו צריכים גם להזכיר לנו שחברות הנדל"ן המוכרות והמפורסמות מפרנסות למעשה מעט מאוד משפחות. מי שחושש ומאיים שהתמוטטות דלק נדל"ן או אפריקה ישראל תייצר פה גלי פיטורין ענקיים צריך לזכור שבשתיהן יחד עובדים כעת פחות מ-120 אנשים.

כל השאר, עשרות אלפי העובדים האלמוניים של ענף הנדל"ן, ימשיכו בכל מקרה לבנות ולתפעל את הפרויקטים.

רווחים מקנייה ולא ממכירה

ובכל מקרה, ענף הנדל"ן - התופס מדי שנה מקומות טובים בצמרת טבלאות השכר - צריך כמובן להיות במוקד הדיון על השכר. לא בגלל הפערים בין העובד הבכיר לעובד הזוטר, שהענף פתר כאמור ע"י הפרדה מוחלטת בין אלו לאלו, אלא בגלל הפערים הידועים שבין ההכנסות והרווחים "על הנייר" למקצועיות והתועלת האמיתית הצומחת מהיו"ר או מהמנכ"ל.

די אם נבין שרוב רובם של הרווחים הפנטסטיים שהציגו חברות הנדל"ן לאורך העשור האחרון נבעו בעיקר מקנייה ולא ממכירה - הפוך לחלוטין מכל מה שלמדנו בתורת הכלכלה. או כי חברה רכשה קרקע/נכס מניב ומיהרה לשערך אותם כשווים פי כמה (גם אם שנה אחר כך הרווח נמחק בחזרה, זה לא שינה את הרווח העצום שנה קודם לכן), או כי הוצאות המימון על הרכישה נדחו מעט והרווח מבניין המשרדים או מהקניון החדש - שנקנו במחיר לא זול בכלל - זרם מיד לשורה התחתונה וכן הלאה וכן הלאה.

איך היה אמור לתפקד מנכ"ל של חברת נדל"ן שהסתובב בעולם בשנת 2006 או 2007 והרגיש שמסוכן מדי לקנות בשיא הבועה, כשמנכ"לים אחרים שמילאו איתו את הטיסה חטפו מכל הבא ליד ורשמו רווחים של עשרות ומאות מיליונים ברבעון שמיד לאחר הרכישה?

"לפי הצער - השכר", אמרו חז"ל (לפום צערא אגרא). זה מעט יותר מסובך, אבל נשמח לראות חברות שמתמרצות לפי מנגנון שמשקלל זיעה והשקעה.

מה שלא יהיה, זה עדיף בהרבה על מנכ"לים שמתוגמלים רק בגלל שהם טסו לניו יורק וקנו שם מגדל שאף אחד אחר לא קנה. ואגב, גם אלה האחרונים בוודאי יודו שעל השנה האחרונה למשל, שבה הם תוגמלו הרבה פחות אבל הזיעו הרבה יותר בפגישות עם הבנקים ועם המוסדיים, מגיע להם שכר גבוה בהרבה מזה שהם קיבלו בימים העליזים של 2007.