כבר עדיף להיות מובטל

דמיינו מיתון המתרחש בכוכב וולקאן (כוכב הבית של ספוק מ"מסע בין כוכבים", לידיעת מי שאינו בקיא). הביקוש חלש, ועובד וולקאני חרוץ פשוט אינו מייצר מספיק כדי להצדיק את משכורתו. הבוס הוולקאני מזמן את העובד למשרדו לדיון כן בחלופות העומדות לפניהם.

הם מסכימים שיהיה זה בלתי הגיוני בעליל להמשיך בתנאים הקיימים, וכי שכרו של העובד הוולקאני יקוצץ בינתיים ב-20%. השניים מברכים את עצמם על כך שנמנעו מהנטייה האנושית המוזרה לפטר עובדים שמייצרים רווחים שוליים, במקום להתאים את שכרם לרווחים הללו.

עכשיו נחזור לכדור הארץ: עובדים אכן מפוטרים במהלך מיתון. נהוג לומר שהדבר קורה מפני ששכרם לא תאם את המציאות החדשה שנוצרה. כמה מהכלכלנים מדברים על "אבטלה מרצון", מונח מוזר המעלה על הדעת כאילו העובד הוולקאני החליט פשוט ליהנות מכמה ימים בחוף הים במקום לקבל עליו את הקיצוץ בשכרו; אחרים מדברים על "קשיחות שכר", שלא מאפשרת להתאים אותו לתנאים המשתנים.

יהא אשר יהא השם, רעיון השכר הבלתי גמיש הוא דבר די מוזר. הרי נדמה שההיגיון עומד לחלוטין לצד הגישה הוולקאנית. ועדיין, הסיפור שכלכלנים רבים מספרים הוא שהשכר איננו מותאם במהלך המיתון, והדבר מסביר מדוע הנטל נופל על האבטלה, המתגברת ככל שגובר המיתון.

יחד עם זאת, גם אם בני האנוש העקשנים מסרבים לדון בהתאמה בשכרם, יש עדיין מקום לפעולה שכזו, לאור העובדה הפשוטה שאנשים מקבלים עבודות ומאבדים אותן כל הזמן. בהנחה שהמעסיקים מציעים הצעות נדיבות במהלך פריחה והצעות דלות במהלך מיתון, היינו אמורים לראות גמישות שכר גבוהה יותר ותנודות קטנות יותר באבטלה כאשר הכלכלה פורחת או צונחת. אבל זה לא המקרה.

בעצם, אולי כן? כריסטופר פיסרידס, מהלונדון סקול אוף אקונומיקס, מצביע על מחקרים שמהם עולה כי בעוד עובדים שמדלגים מעבודה לעבודה במהלך פריחה כלכלית נהנים מעלייה משמעותית בשכרם, עובדים שמחליפים עבודה במהלך המיתון חווים דווקא את ההפך. הדבר מצביע, לדברי פיסרידס, על העובדה שהשכר (או לפחות השכר המוצע לעובדים חדשים) גמיש יותר ממה שמניחים התיאורטיקנים הכלכליים.

לא כל-כך מהר, עונים לו התיאורטיקנים האלה. מארק גרטלר ואנטונלה טריגארי סבורים שתוצאות המחקרים שעליהם מצביע פיסרידס לא בהכרח גוררות את המסקנה שאליה הוא הגיע. "קחו למשל מפעיל מכונה מיומן ביותר, שדווקא מדלג מעבודה לעבודה בשעת מיתון, והולך לעבוד כנהג מונית בשכר נמוך", הם אומרים. "עכשיו תארו לעצמכם שבזמן שהשוק בצמיחה, הוא חוזר לעבוד כמפעיל מכונה בשכר גבוה". המסקנה מבחינתם היא שיש גמישות אבל רק במעבר בין מקצועות ולא באותו התחום.

הכלכלן גרי סולון מצרף למשוואה הזו גם את העובדה שאבטלה - שלכאורה נובעת מחוסר היכולת להתגמש בשכר - מביאה למצב הלא רצוי של קיצוץ בשכר. סולון (יחד עם פדרו מרטינס וג'ונתן תומאס), בוחן נתונים מחברות המגייסות שוב ושוב עובדים לאותן המשרות הראשוניות - לפעמים אפילו כמה פעמים בשנה.

נתוניו של סולון, שנאספו בפורטוגל, מצביעים על משהו שעשוי להפתיע את הדוגלים בתיאוריית השכר הבלתי גמיש: הם גילו כי במהלך מיתון השכר דווקא כן יורד. כך, עלייה של אחוז אחד באבטלה מדכאת את השכר הריאלי המוצע לעובדים החדשים ב-1.8%. במילים אחרות, עלייה של 9%-6% באבטלה הייתה מדכאת את שכר העובדים החדשים במעט יותר מ-5%.

כך או כך, השורה התחתונה היא זו: בסופו של יום, קיצוץ בשכר כואב. אך לאבד את עבודתך כואב יותר.