מבחן דרכים: טויוטה אוריס - מתקמבקת

כותב שורות אלה נוהג להפריד דרך קבע בין עיסוקו המקצועי לעולמו המוטורי הפרטי. העיסוק המקצועי מחייב לעלות מדי פעם בפעם על סיפונן של מכוניות ספורט עתירות ריגושים, היברידיות מתוחכמות ומחכימות או לימוזינות יוקרתיות עתירות פינוקים - ואין לנו תלונות בנושא. אבל לאחר כמה שעות של עינוגים אקזוטיים ברמה כזו או אחרת, טוב לחזור לחיקה המוכר של המשפחתית הפשוטה והמוכרת.

זו שמספקת את מה שהכרחי באמת: מרחב פנים מרווח דיו, כדי למנוע מבני המשפחה לפתח אגרסיות בנסיעות ארוכות; חמש דלתות, לטובת העמסת ארגזי איקאה ושאר מטענים חורגים; מתלים ידידותיים ורכים מספיק, לנטרול מחדלי אספלט בני עשרות שנים שצברו הרשויות המקומיות; ומנוע עם הספק סביר, שאומנם לא יתאמץ בעליות אבל גם לא יאיץ את צבירת נקודות החובה ברישיון ולא יחורר את הכיס בתחנת הדלק. אם אין לכם צי רכב פרטי בחניה או צורך להפגין כל בוקר סטטוס-מוטורי בפני השכנים או הקולגות, ואם אתם לא מכורים לאדרנלין - הדרישות הללו יספקו את צורכי הניידות שלכם 90% מהזמן.

הדרישות הבסיסיות הללו, מסתבר, הן גם אוניברסאליות. פלח המשפחתיות הקומפקטיות הוא אחד הגדולים והמתפתחים ביותר בעולם הרכב, ובאירופה הוא דומיננטי כבר עשרות שנים. לטויוטה, יצרנית הרכב הגדולה בעולם, לקח כמה עשרות שנים להפנים את חשיבות הפלח, עד שלפני כשנתיים היא החליטה להשיק מכונית האצ'בק, שתוכננה ייעודית עבור השוק האירופאי. המכונית החדשה, אוריס, זכתה להצלחה מידית באירופה, אבל לישראל היא הגיעה עם תיבת הילוכים רובוטית הפכפכה, שהניסה את הלקוחות הנאמנים ושלחה את מכירות המכונית לתרדמה ארוכה.

החודש פותחת המכונית פרק חדש במסעותיה בארץ הקודש, לאחר שעברה "שדרוג אמצע החיים" במסגרתו היא קיבלה גם גרסה עם תיבה אוטומטית כדת וכדין.

נטולת ריגושים חזותיים

חיצונית עברה אוריס עדכון קוסמטי צנוע יחסית. הגריל הקדמי הוחלף ביחידה חדשה, שמזכירה את אוונסיס, ועמה קיבלה המכונית גם פנסי חזית מתוחכמים למראה וסט של פגושים חדשים, שהאחורי מביניהם מקנה לאחורי הרכב מראה מוצק ו"גרמני" למראה. גם אחרי העדכון אוריס נראית גדולה, מודרנית וידידותית, אך נטולת ריגושים חזותיים.

בניגוד לעיצוב החיצוני הלא-מתבלט, עמדת הפיקוד של אוריס יצירתית ומבריקה. הקונסול המרכזי הנפרד, שמתרומם מהרצפה ומתחבר לעמדת הפיקוד בקשת אלגנטית, נראה מתוחכם ומקורי ומביא את מערך הפיקוד המשני ממש אל קצה אצבעות הנהג. גם לוח המחוונים, שמציג מידע אנלוגי ודיגיטלי במערך תלת-ממדי, מצליח לשלב עיצוב מתוחכם עם שימושיות.

כמו רבות ממתחרותיה האירופיות, גם אוריס מאמצת את תצורת "המיניוואן העירוני", שכוללת גג גבוה, חרטום משופע, רצפה כמעט שטוחה מאחור ושמשה קדמית מוטה בחדות קדימה. הבונוס הוא מרחב פנים נדיב מאוד, שמעניק שפע של מקום לרגליים, לכתפיים ובעיקר - לראש של חמישה נוסעים, מלפנים ומאחור. המחיר הוא משטח גדול ובלתי מנוצל מתחת לשמשה הקדמית האופקית, וראות מוגבלת מאוד על הנעשה מעבר לחרטום התלול. תא המטען מציע נפח מכובד, והמושב האחורי מתקפל בקלות מטה לטובת העמסת מטענים חריגים.

כצפוי מטויוטה, איכות הייצור וההרכבה משובחות והמכונית מרגישה סולידית בכל תנאי השטח. מנגד, גם איכות חומרי הדיפון טיפוסית לחברה החסכנית והיעילה הזו: אפשר למצוא פיסות קטנות של משטחים רכים למגע על לוח השעונים ותא הכפפות, אך בכל שאר המקומות נתקלות האצבעות בדיפוני פלסטיק קשיחים.

לא מפחידה ולא מתפזרת

הקהל האירופאי המתורבת, שמזמין את מכוניות ההאצ'בק שלו עם תיבת הילוכים ידנית (כ-85% ממכירות אוריס באירופה), זכה השנה לצ'ופר בדמות מנוע 1.6 ליטר חדש, נקי וחסכוני, עם ההספק הגבוה ביותר בקבוצתו (134 כ"ס). לעומת זאת, המדינות המתפתחות (בלי שמות), שמעדיפות תיבה אוטומטית קלאסית, מקבלות עדיין את המנוע הקיים של קורולה, עם הספק של 124 כ"ס.

קצת חבל, אבל בהתחשב בכך שהמשפחתיות הנמכרות ביותר בישראל מסתפקות ב-105 כ"ס בלבד, כנראה שאין סיבה להתלונן. התיבה האוטומטית משתלבת היטב עם המנוע, מגיבה בצורה הולמת לפקודות קיק-דאון, ומייצרת העברות הילוכים חלקות שיבואו כברכה למי שהתרגל לאופי הקפריזי והבלתי צפוי של התיבה ה"רובוטית" היוצאת. המנוע עצמו מתלונן כשהוא נדרש לטפס לסל"ד גבוה, אך בידוד הרעשים המשובח מעמעם את התלונות ומעודד להמשיך ללחוץ. אוריס שומרת גם על שקט מופתי בשיוט של 140 קמ"ש פלוס על הכביש המהיר.

בכל דגמי 2010 של אוריס המשודרגת מותקן הגה עם תחתית שטוחה בנוסח רכבי מרוץ. אבל למרות המחווה הסמלית, למכונית אין שום שאיפות ספורטיביות. יש לה התנהגות כביש אירופית נעימה, עם היגוי שעבר שדרוג משמעותי ומספק כעת היזון חוזר הולם ושלדה "מסודרת" ומרוסנת, שלא תפחיד נהגים בלתי מנוסים ולא "תתפזר" על כבישים מפותלים והדוקים. יש לה גם נוחות נסיעה מצוינת - אחת הטובות בקבוצתה - שמנטרלת בצורה בוגרת ונעימה מכשולים עירוניים לא-נעימים במהירויות נמוכות. הבלמים, לעומת זאת, דורשים רגל החלטית.

טויוטה אוריס 2010 ברמת הגימור GLI עולה בישראל 126 אלף שקל. במחיר הזה מקבלים אבזור תקני מכובד שכולל, בין השאר, 7 כריות אוויר, מערכת קול נשלטת מההגה, בקרת אקלים אלקטרונית ועוד. המחיר זהה, פחות או יותר, למחיר המתחרות היפניות הצמודות, גם של הארכי-יריבה מאזדה 3 האצ'בק. מנגד, המחיר גבוה בכמה אלפי שקלים מהמתחרות הקוריאניות המאובזרות ברמה מקבילה, קיה סיד ויונדאי I30.

אבל אוריס היא לפני הכול טויוטה, ולמרות החבטות התדמיתיות שספגה החברה באחרונה, זהו עדיין אחד המותגים החזקים ביותר בשוק הרכב העולמי ובשוק "הפרטי" של ישראל בפרט. אם מוסיפים לכך את איכויותיה הגבוהות של המכונית ואת ירידתה של התיבה "הרובוטית" מהבמה, לא נופתע אם אוריס 2010 תעשה "קאמבק" מהיר לצמרת המכירות בפלח שלה.

 אינפו: טויוטה אוריס

מתחרות

כמה האצ'בק יפניות שרוצות להיות יותר אירופיות מאירופיות

סובארו B3

 סובארו B3 האצ'בק

ב-127 אלף שקל מציעה סובארו את דגם האצ'בק של B3, עם מנוע 1.5 ליטר בהספק 105 כ"ס. היא איטית מאוריס בשתי עשירויות השנייה בזינוק ל-100 קמ"ש ומעט פחות מרווחת מאחור. אבל יש לה עיצוב ספורטיבי ונאה יותר ושמירת הערך שלה ללא רבב. בתוספת 3,000 שקל בלבד מקבלים אותה עם מנוע 2 ליטר חזק והנעה כפולה-קבועה

ניסן טידה

 ניסן טידה

טידה, כמו אוריס, היא יפנית שמגיעה אלינו לא מיפן. במקרה שלה מדובר במקסיקו. יש לה מרכב רחב וגבוה, עם שפע של מרחב פנימי ומתלים ידידותיים לגב. מנוע ה-1.6 ליטר שלה מייצר 110 כ"ס וביצועים דומים לאוריס. ב-120 אלף שקל מקבלים את הדגם המפואר של המכונית ומי שיסתפק בבסיסי יידרש לשלם רק 117 אלף לפני הנחות עונתיות

מאזדה 3

 מאזדה 3

דגם האצ'בק של מכונית הסדאן הנמכרת ביותר בישראל הוא גם הנמכר ביותר בקטגוריה שלו. לרכב עיצוב אגרסיבי-ספורטיבי שנראה הרמוני הרבה יותר מדגם הסדאן. יש לו שלדה עם היזון חוזר ספורטיבי ותא נוסעים איכותי ומרווח עם הרבה אבזור תקני. בדגם ה-1.6, שעולה 127 אלף שקל, מקבלים מנוע ותיק עם 105 כ"ס וביצועים שאינם תואמים את העיצוב הנמרץ