גורדון הטראגי

בריטניה היא מדינה עם מסורת דמוקרטית מפותחת. בערבו של יום הבחירות מחכה משאית ליד מעונו של ראש הממשלה בדאונינג 10, כך שאם מתברר שמפלגתו הפסידה, הוא מייד מפנה את המקום למנצח. המסר הוא שהחלטת העם צריכה להיראות ללא דיחוי ושהשלטון כפוף לעם ולא להיפך.

עוד נוהג, שככל הנראה יעמוד למבחן הלילה, הוא שבמקרה שאף מפלגה לא זכתה לרוב מוחלט בפרלמנט, מקבל ראש הממשלה היוצא הזדמנות להרכיב קואליציה. כבר 36 שנה לא עמדה בריטניה בפני תסריט כזה, אבל איתרע מזלו של גורדון בראון, מנהיג הלייבור, להיות שם כשזה קורה.

גם אם הלייבור תהיה המפלגה הגדולה, סביר שלא יהיה לה רוב. שלא לדבר על כך שהסקרים נוטים לרעת בראון, ואיתם הבשורה החדשה, ניק קלג, מנהיג הליברל-דמוקרטים, שצפויים להיות לשון המאזניים.

הכל שאלה של יחסי ציבור. בראון, שקיבל את הלפיד מידי טוני בלייר, היה המנהיג הראשון שהוביל חילוץ של המערכת הבנקאית בזמן המשבר הפיננסי שהחל ב-2008. החילוץ של ארה"ב הוא בן דמותו של בראון. עכשיו דיוויד קמרון מהשמרנים וקלג תוקפים אותו עם הגירעון שאינו רחוק מזה של יוון אבל שוכחים שהגירעון הזה הוא המחיר של הצלת הכלכלה. הצונאמי של קלג הוא תופעה משונה. הבריטים זוכרים את תאצ'ר והם לא מתגעגעים לשמרנים. הם גם לא מתלהבים מהאפרוריות של בראון. כך צמח קלג הרבה מעבר למידותיו, על חשבונו של הדייר הנוכחי בדאונינג 10.

בכל מקרה, התוצאה של הערב תהיה מכה לבראון, האנטי-גיבור הטראגי של הפוליטיקה הבריטית. במקום הכרת תודה על האומץ והאחריות שהפגין כשבארה"ב עדיין גמגמו, הוא עשוי למצוא את עצמו מפסיד, או עם אחוזי תמיכה נמוכים מאלה של הליברל-דמוקרטים.