יותר גדול ממשבר הסאב-פריים

יניב חברון הוא מנהל מחלקת המחקר באקסלנס

אם עד יום חמישי היו כאלה ששאלו איך והאם תידבק ארה"ב במשבר באירופה בפרט, ואחרים שפקפקו באפשרות המשבר לגלוש אל מחוץ לכותלי הגוש בכלל, נראה כי אירועי סוף השבוע סיפקו הוכחה מוצקה שהמשבר כבר פה והוא רק מחכה להצתה.

ביום חמישי, צללו מדדי המניות בארה"ב בשיעורים שנשקו ל-10%, ספק "כשל טכני" במכונת מסחר, ספק "אצבע כבדה" שהובילה למכירת מניות "Blue Chips" (חברות גדולות ויציבות) בכמויות גדולות. חדות הירידה היא תוצאה ישירה של עצבנות משקיעים, שהתפתחה לפאניקה והובילה לשרשרת מכירות (חלקן אוטומטיות "stop loss" שנקבעו בשל אותה עצבנות) אשר הובילו לנפילה התלולה.

משבר החוב באירופה לא נולד ביום חמישי וגם לא צמח בתוך שלושת החודשים החולפים שבהם הוא מפרנס את כותרות התקשורת הכלכלית. יסודותיו הונחו עם הקמת האיחוד וכמו כל המשברים גדולי המימדים, התבשל זמן רב ורק חיכה למצת שידליק אותו.

איחוד אירופה פגע בהתפתחות רוב המדינות החברות בו, הן הפכו יקרות ובלתי תחרותיות - תופעה שהשלכותיה החריפו על רקע ההתפתחויות בטריטוריית הנמר האסייתי - קצב הצמיחה נפגע ברוב משקי האיחוד ומנגד - החובות גדלו גם הם. אדריכלי האיחוד העדיפו להתעלם מהעיוות העמוק הטמון בו: בעוד שאת המשמעת הפיסקלית של המדינות קובעים פוליטיקאים מקומיים, המחוייבים לבוחרים המקומיים, משקיהן צריכים לציית למערכת מטבע וריבית חיצוניות, שאת מדיניותן קובע האיחוד.

המצת והאמון

אובדן האמון באירופה, הוא המצת שהדליק את המשבר. הדיווחים הסותרים והסחבת בגיבוש הסיוע ליוון, דרדרו את אמון המשקיעים וגרמו להטלת ספק גדול ביכולת המדינות לפרוע את חובן ובכוחו של האיחוד האירופאי לסייע להן. אובדן האמון מוביל לייקור עלויות הגיוס, ומחריף את משבר החוב.

התפשטות אל עבר המערכת הבנקאית הן בעקבות חשיפה לחוב הממשלתי והן בעקבות עליית אי הוודאות באותה מדינה, היא בלתי נמנעת.

האש מתפשטת

פוטנציאל המשבר באירופה גדול, זה עלול להיות אף גדול ממשבר הסאב פריים. חשיפת הבנקים האירופאים למדינות PIIGS עשויה להיות רק קצה הקרחון. במערכת הפיננסית הגלובלית עלולים להתממש תרחישים נוספים, על אחד מהן כתבתי כאן לפני שלושה חודשים "משבר מטבע מאיים על אירופה כולה" ולפיו חולשת האירו, מחשש ליציבות האיחוד, תוביל מיד להסטת כספים אל הדולר.

התחזקות הדולר, שהפך בשנתיים האחרונות למטבע קרי טרייד, תוביל מיד למכירת נכסים פיננסים בכל העולם כי המשקיעים ימהרו להחזיר את ההלוואה הדולרית שנטלו (חלקן יומרו להלוואה ביין יפני).

ירידות שערים במניות באירופה, הן כתוצאה משערוך נמוך יותר הנגזר מהמשבר ומפעולות החילוץ והן ממכירת מדדים משולבים כגון MSCI העולמי ומדדי סקטורים גלובליים, יובילו לירידות בשוקי ההון בעולם. בנוסף, משבר בקרב הגוש האירופאי, שהפך כוח קנייה אדיר בעשור האחרון, מאיים על הייצוא של מזרח אסיה ומכאן על צמיחת משקיהן.

הסוף רחוק

בסוף השבוע נזכרו קובעי המדיניות בגרמניה, כי חרף הביקורת הציבורית, לא יוכלו להרשות לעצמם לפרק את האיחוד. ייצוא גרמניה הוכפל מאז הקמת האיחוד ושני שליש מתוכו מופנה למדינות החברות בו. בנוסף, הקימו מנהיגי אירופה את קרן הייצוב, שתסייע למדינות עתירות חובות - מה שמלמד על החשש ממצב מדינות נוספות באירופה (כמנהגן הן עדיין לא פרסמו דבר בנוגע להיקפה ולמנגנון הפעלתה).

בשלב זה ניתן רק להעריך ואלי קצת ללמוד מניסיון העבר הלא כל כך רחוק כי התוכנית אולי תוביל לשקט יחסי במשך תקופה קצרה, אך היא רחוקה מלהספיק.

כדי לבנות את האמון מחדש ולהוריד את ההסתברות להצתה נוספת של השוק, יצטרכו באיחוד להפשיל שרוולים ולעבוד במרץ, לוותר וויתורים כואבים במתן רשת ביטחון לחובות הבעייתיים לצד קיצוצים חדים.

השסעים הפוליטיים והקצב האיטי שבו נעשו הדברים עד כה באירופה מלמדים כי אנו צפויים לחוות עוד טלטלות רבות. המערכת הפיננסית הגלובלית העומדת על כרעי תרנגולת וביטחונם המנותץ המשקיעים רק מוסיפים לעוצמתה של המגמה. מי שחשב שהמשבר מאחורינו - שיחשוב שוב.

בקשר לאותה טעות שנעשתה בוול סטרייט ביום חמישי, היא רק תאיץ יותר את המרוץ לרגולציה בתחום הפיננסים שיריית הפתיחה שלו היתה התביעה כנגד גולדמן, אבל את זה נשאיר כבר לטור הבא.