דתיות, לא גזענות

מתייחסים אל פרשת בית הספר החרדי בעמנואל כבעיה עדתית, אשכנזים חרדים נגד ספרדים חרדים, כשהאשכנזים במקרה זה לא רוצים את הספרדים. זו הצגה מעוותת של הפרשה.

קודם כל, אפליה מסוג זה, אם אכן באפליה מדובר, קיימת בכל מקום ובכל המגזרים. רק האשכנזים החרדים לא רוצים ספרדים? והספרדים רוצים אשכנזים בבתי הספר שלהם או בבתיהם הפרטיים?

ובתוך האשכנזים והספרדים אין כל מיני עדות וכתות וחצרות, וכל אוהבי האדם האלה לא מתעבים אלה את אלה, אינם מאפשרים נישואים בין חצר אחת לשנייה, בין חסידים של רב אחד לחסידים של רב אחר?

מכיוון שזה מצב הדברים אצל החרדים, בהחלט אפשר להבין את חוסר רצונם של הורים אשכנזים שילדיהם ילמדו יחד עם ספרדים. אולי זה נשמע כעניין עדתי, אבל כשיורדים קצת לעומק, מסתבר שמדובר בכלל בעניין דתי. לכל עדה חרדית, לכל חתיכת חצר, יש מנהגים משלה, תפילות הנאמרות בצורה משלה, ושאר דברים המבדילים אותה מהאחרים. לשים אותם בכיתה אחת זה כמו לתת לימודי דת משותפים ליהודים ומוסלמים או נוצרים וכאלה. או אפילו כמו לערבב קתולים ופרוטסטנטים לצורך לימודי הנצרות. זה פשוט לא הולך ביחד.

כלומר, הכל מתחיל ונגמר בדת. בסך הכל יש כאן הוכחה נוספת, למי שהיה זקוק לכך, שכשמדובר בדתות, הרי יותר משהן מפיצות אהבת אדם, הן מתנהלות על פי שנאת השונה והאחר.

שכן, רוב הדתות מלמדות ומטיפות למאמיניהן לחשוד בבני דתות אחרים, לנטור להם טינה, להשמיד אותם (לכל דת יש את העמלק שלה שצריך להשמידו). כמו בכדורגל,גם הדתות מאמינות שההגנה הטובה ביותר על עצמן היא ההתקפה נגד הקבוצות-הדתות האחרות, ולכן הן יוצרות לעצמן סמלים ומנהגים המפרידים בינן לבין הדתות האחרות.

מכיוון שהעניין הוא דת, ולא גזענות, אין טעם לנסות להילחם בתופעה באמצעות חוקים או בתי משפט. השוני בין העדות השונות, כמו גם בקבוצות שבתוכן, הוא מאטד מושרש. הם רואים בכך לעתים עניין של קידוש השם, נושא של ייהרג ובל יעבור. שום חוק לא יכול לשנות תכונות ומבנים נפשיים ורגשיים כאלה. וגם לא צריך. זאת לא בעיה של שום אדם או מוסד שהוא חילוני. זה לא עניינם של לא מאמינים, בין שהם מחוקקים ובין שופטים.

ואם הרוב החילוני בארץ לא אוהב את מה שקרוי בפיו אפליה, הוא יודע מה הוא כן צריך ויכול לעשות. וזה לא הפסקת תקציבים, כי גם לחרדים מגיע להתחנך. שום דבר גם לא יושג על יד חרפות ונאצות על "החרדים הגזענים האלה", זו רק הוצאת קיטור המכסה על חוסר מעש. הדרך היחידה היא הפרדה - לא בין אדם לאדם, לא בין בתי ספר, אלא בין הדת למדינה. תפעל הדת על פי מנהגיה וצריכה, ותתנהל המדינה על פי המנהגים והערכים של הרוב החילוני שבה.