רגל פה, רגל שם: האם עיתונאים יכולים לעבוד במקביל כעורכי דין?

עיתונאים שהם משפטנים או עורכי דין היו תופעה נפוצה מאז ומתמיד. מהרצל ועד בגין, נהגו עיתונאים להוסיף בשורת המקצוע גם את התואר במשפטים. אצל חלק מדובר בהתנסות בשני העולמות, כדי לבחור באחד מהם; אחרים בחרו להמשיך במקצוע עריכת הדין, ולהשתמש בעיתונות רק ככלי להבעת דעה באמצעות כתיבת טורים; ואילו הסוג השלישי הם כאלה שבחרו להישאר רגל פה ורגל שם. כלומר להמשיך לעסוק בעריכת דין, במקביל למקצוע העיתונות.

לכאורה, אמרו לנו חלק מעורכי הדין-העיתונאים בהווה ובעבר שהתראיינו לכתבה זו, מדובר במצב אידיאלי. שהרי בכלים משפטיים רבים, למשל בדיקה מעמיקה של העובדות, משתמשים גם בעבודה עיתונאית. אלה שאמירה זאת היא חלקית ואינה חושפת את ההתנגשות המובנת שעשויה להיות בין שני העולמות: ניגוד, לכאורה כמובן, בין כללי האתיקה של שני המקצועות.

עורך דין הרי עשוי להיחשף לא פעם במסגרת עבודתו למידע שיש בו עניין ציבורי או עניין לציבור ושזכותו לדעת אותו, אולם המקור הוא הלקוח שלו או של משרדו. אלא שחיסון הלקוח שלו, המעוגן בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, עשוי למנוע ממנו את הבאת המידע לפרסום. וזאת תהיה הפרה של חובתו המקצועית והאתית כעיתונאי. איך מיישבים את הסתירה הזאת? האם אפשר בכלל ליישב אותה?

"אי-אפשר לעבוד כעיתונאי פעיל וכעו"ד פעיל בו בזמן", אומר אמנון אברמוביץ', הפרשן המדיני של ערוץ 2 ובוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. "עיתונאי פעיל במשרה מלאה לא יכול לייצג ולהופיע ולתפקד כעו"ד. יש פה סתירה מובנית".

אברמוביץ' אמנם התמחה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז תל-אביב, אבל לדבריו לא עבד כעורך דין "אפילו יום אחד". כל הרעיון של קריירה כפולה נראה לו כאנומליה. "לא עסקתי מעולם בשני המקצועות יחד, ואפילו התליתי את הרישיון. ברגע שהרישיון שלי מותלה, אני פטור מלעשות לחברים חוזים לדירות ופטור מלהעביר להם דירות בטאבו, והם גם לא יפנו אליי".

* לשיטתך, עורך דין לא יכול לעסוק כלל במקצוע העיתונות?

"הוא יכול בהחלט לפרסם מאמרים ואני לא רואה בזה שום פסול".

לא כל עורכי הדין והמשפטנים מקבלים את הגישה הרדיקלית של אברמוביץ'. "אני סבור כי עיתונאי שהוא עורך דין פעיל ידע מראש לא להעמיד את עצמו ואת לקוחו, או את ציבור קוראיו, במצב של ערוב תחומים, שבו יש חשש לסיכון חיסיון או חשיפת מקור", אומר חיים שיבי, הכתב המדיני והפרלמנטרי לשעבר של "ידיעות אחרונות", שפרש ב-2006 מהעיתון ועובד כיום רק כעורך דין.

* איך הוא יעשה את זה?

"הוא יבחר לעצמו תחומי סיקור עיתונאי ותחומי עשייה משפטית רחוקים מאד זה מזה, ובשום תיק ובשום כתבה לא ייצוק חומרים מכלי לכלי ומתחום לתחום".

הדרך שמציע שיבי היא כמובן פרגמטית יותר, אולם היא מעניקה את מלוא שיקול הדעת לעו"ד-עיתונאי. "יכול עורך דין הנאמן לאתיקה המקצועית ודבק בה להיות רק עורך דין, ולרגע לא עיתונאי, בטפלו בתיק משפטי. מצד שני הוא יכול להיות רק עיתונאי הדבק באתיקה בטפלו בסיפור עיתונאי, ולדעת היטב מראש שלא להעמיד את עצמו ואת לקוחו, או את החובות העיתונאיות שלו, במצב שבו הוא עלול להיקלע לניגוד אינטרסים. היה ותוך כדי פעולה הסתמן חשש שכזה - בדרך שלא ניתן היה לצפות מראש - הדלת פתוחה לחדרו של העורך, עם בקשה לשחרור מהמשך סיקור כזה או אחר".

האם גישתו של שיבי אינה מעניקה כוח רב מדי בידו של העו"ד-עיתונאי? ישנם כאלה שבהחלט חושבים כך, ולכן בחרו בפתרון קצת שונה - בחירת תחום פעילות עיתונאי שבו הסיכוי להיקלע לניגוד אינטרסים הוא קטן יותר. "כשהייתי עורך לילה, וההשפעה שלי על בחירת החומרים עצמה היתה קטנה, יכולתי לעסוק בשעות היום בעריכת דין, וגם אלה היו ברוב המקרים תיקים קטנים". אומר עיתונאי-עו"ד באחד מכלי התקשורת הגדולים, שביקש שלא נייחס אליו את הדברים. "כאשר אתה כתב, ואתה מסקר תחום, העולם הוא קטן והדרך להתנגשות היא רק עניין של זמן", הוא מודה. "הכתיבה לא מאפשרת לך את זה, אלא אם אתה רק כותב מאמרי דעה".

תוכנית ההפרדה

עורך דין-עיתונאי שמודה בפה מלא שבמהלך עבודות הוא נתקל בקושי ליישב את ההתנגשות בין שני המקצועות, הוא אורון מאירי, עיתונאי ותחקירן ב"ידיעות אחרונות" עד לאחרונה. "כשאתה מייצג אדם מסוים אתה למעשה תופס את הצד שאתה מייצג. אתה לא יכול להיות לגמרי כמו עיתונאי, לא לתפוס צד ולהיות אובייקטיבי. במקביל, מאוד מפתה להשתמש בעיתונות לטובת עריכת דין, אבל אתה צריך לעשות את ההפרדה. אפשר לעשות. אבל כשאתה רוצה להתחיל להתפתח יותר בענף עריכת הדין נוצר קונפליקט. עורכי דין כמו אלדד יניב ורונאל פישר, למשל, עזבו את העיתונות כי הם מזוהים עם כיוון מסוים".

* אתה בין היחידים שעוסקים בשני המקצעות במקביל.

"בשבילי המשפט זה הדבר האמיתי. העיתונות היא חלק מהעניין שמלווה את הדבר האמיתי".

מאירי גורס כי הקונפליקט בין המקצועות ברור יותר בתחום הפלילי. "אתה לא יכול להיות עיתונאי ועו"ד פלילי יחד. ממש בלתי אפשרי. כשאתה עובד בתור עו"ד פלילי, תפסת צד, אז איך תוכל לסקר דבר כזה? איך תוכל בכלל לגעת? במשך התקופה שעבדתי גם כעיתונאי וגם כעו"ד, לא רציתי לעסוק בתחום הפלילי בגלל העניין הזה. ידעתי שזה עלול ליצור את הקונפליקט. אם אתה הולך לטפל בתחום הפלילי זו ממש בעיה".

"עורך הדין חייב נאמנות מוחלטת ללקוחו", אומר עו"ד אורון חדי, לשעבר עיתונאי. "כשהלקוח מתוודה על עבירה קודמת שביצע, חיסיון עו"ד-לקוח מונע מעורך הדין לפנות למשטרה, ואם למשטרה לא ניתן לפנות, קל וחומר שעורך הדין לא יכול לפרסם את דבר העבירה הקודמת מעל דפי העיתון".

* זה לא ניגוד אינטרסים?

"אני לא חושב שניגוד אינטרסים זו ההגדרה המתאימה, לדעתי מדובר יותר באיזון בין ערכים שמתנגשים זה בזה. הערך של זכות הציבור לדעת הוא ערך חשוב מאוד. עם זאת, הוא לא נמצא בחלל ריק, וישנם ערכים נוספים המתנגשים בו לעתים. אחד הערכים המתנגשים בזכות הציבור לדעת הוא עשיית דין צדק ושמירה על ערך ההליך השיפוטי".

* אפשר למצוא עיתונאי שיוותר על זכות הציבור לדעת לטובת ערכים מתנגשים?

"לדעתי דווקא עו"ד המבין את רחשי הלב של העיתונאי ואת הלך רוחו, יכול לשקול את הערכים המתנגשים ולהכריע באופן היחיד האפשרי - לא לפרסם את המידע ולשמור על חיסיון עו"ד-לקוח".

* מה לגבי מצב שבו מוגשת נגד עו"ד-עיתונאי קובלנה לוועדת המשמעת של הלשכה בגין דברים שפרסם כעיתונאי. האם הוא עלול להידרש לחשוף מקור מול הוועדה ולעבור בכך על האתיקה שלו כעיתונאי?

"דווקא בעניין זה, אני סבור כי אין שום בעייתיות. ראשית, אם האמירה או הפרסום אינם קשורים לכובעו של האדם כעו"ד, ספק אם ועדת האתיקה או בית הדין המשמעתי מוסמכים לדון בעניין. שנית, גם אילו היתה ועדת האתיקה מוסמכת לדון בעניין, אין כל סיכוי שהיא תדרוש או תחייב את העיתונאי לחשוף מקור. כבר לפני יותר מ-20 שנה נדרש בית המשפט העליון לסוגיה בפסק דין ציטרין, והוא קבע כי עיתונאי אינו חייב לחשוף את מקורותיו.

"במאמר מוסגר ראוי לציין כי ההכרה בחיסיון מקורות עיתונאיים חלה בכל סוגי ההליכים המשפטיים, לרבות במשפטים פליליים. ואם בהליכים פליליים לא ניתן לחייב את העיתונאי להסגיר את מקורותיו, קל וחומר שבהליכים משמעתיים, שהם הליכים 'קלים יותר', אין לחייבו לעשות כן".

כן לחקיקה?

הקונפליקט העיתונאי-משפטי מזכיר תופעה דומה שנאסרה בחוק, כשהיה מדובר בחברי כנסת שהגיעו למשכן לאחר קריירה כעורכי דין. התופעה המוזרה שבה חברי כנסת מייצגים לקוחות בפני הרשות השופטת, נעלמה עם היישום של תקנות האתיקה של חברי הכנסת. מה שמוביל לשאלה מה היא עמדת מועצת העיתונות בנושא.

נשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר, לא מוצאת פגם בעיסוק המקביל בשני המקצעות. "כשלעצמי, אני לא רואה בעיה שעורכי דין בעלי הסמכה יהיו גם עיתונאים. לנו בתקנון האתיקה אין שום איסור כזה".

* איך אפשר לעסוק באופן פעיל בשני המקצועות?

"יש עיתונאים שהם עורכי דין, וכשהם מסקרים נושאים משפטיים יש להם אפילו יתרון. הרי הם גם מומחים. ובכל מקרה, אלה לא מקצועות שסותרים זה את זה".

* ועורך דין פעיל שמסקר למשל את התחום המשפטי?

"זה טבעי שהתחום שהוא יסקר יהיה משפטים, אבל אם מדובר בעורך דין פעיל, שיש לו משרד, אז הוא לא יכול לסקר, את זה צריך להבין. מי שעובד בפרקליטות, גם אין לו זמן לסקר. מי שיכול לסקר אלה אנשים שמרצים, כמו זאב סגל. לא אנשים שמהבוקר עד הערב עסוקים בעריכת דין".