אל תתנו לשמחון את הקרן

לשכת מפלגת העבודה תתכנס בקרוב בכדי לבחור בשר החקלאות שלום שמחון כמועמד המפלגה לתפקיד המפנק ורב ההשפעה והתקציבים - יו"ר הקק"ל.

הבחירה בשר שמחון אינה מוטלת בספק ולו בשל כך שהוא אשר מינה חלק ניכר מחברי הלשכה. יחד עם זאת, השאלה שאין עליה מענה היא, האם השר שמחון ראוי ומתאים לעמוד בראש קק"ל, במיוחד לאור דו"ח מבקר המדינה החמור שפורסם בשבוע שעבר בכיכובו.

לאחר פרסום הדו"ח שעסק בניגוד העניינים במסגרתו פעל השר שמחון בנושא הרפורמה בענף הלול, פרסם מזכ"ל תנועת המושבים, איתן בן-דוד, מאמר במדור זה, שבו יצא להגנת קודמו בתפקיד השר שלום שמחון.

"מסע שחיטה אישי שמשמעותו רציחת ההתיישבות", כתב בן דוד בהתייחסו להאשמות המצויות בדו"ח המבקר כנגד השר שמחון והלין על כך כי "הדיון מוסב לפן האישי, תוך התעלמות מהאיום הממשי".

בלהט קריאות הקרב וההאשמות ב"שחיטה", לא פחות, שכח בן דוד כי הפן האישי בהתנהלות שמחון, הוא האיום הממשי. יותר מכך, עצם המחשבה של בן-דוד, כי מותר לאיש ציבור לקדם מהלך שמיטיב באופן דרמטי עם משפחתו, כל עוד הוא נכון (בעיניו), היא בעייתית, במיוחד כשהיא נכתבת על ידי מי שגם הוא מייצג ציבור גדול.

ברור שצריך לקדם רפורמות, אך ראוי כי שמי שיעשה כן, לא יהיה נגוע בניגוד אינטרסים כל כך חד משמעי. העובדה שהשר שמחון לא חשב כי די בכך שמספר מבני משפחתו הם נהנים ישירים מהרפורמה שהוא מקדם, בכדי שימשוך את ידיו מעיסוק בנושא, מלמדת עד כמה גדול לקוי המאורות ועד כמה האישי והציבורי אחד הם כשזה נוגע לרבים מנבחרי הציבור במדינתנו.

רבים מאנשים אלו, הפכו את האופורטוניזם לערך עליון, והתנתקו כמעט לחלוטין מהצרכים הציבוריים, בשמם ולשמם החלו בקריירה הציבורית שלהם. שמחון ודומיו, הפכו עם השנים ממשרתי ציבור למשרתי עצמם, כאשר לאינטרס הציבורי יש מקום, רק אם הוא חופף לצרכים האישיים או המשפחתיים.

כשהמלך לואי ה-14 אמר "המדינה זה אני", הוא ביקש להגיד כי במשטר מונרכי, טובת המדינה היא טובת המלך ולהיפך. רבים מהפוליטיקאים הישראלים, אמנם לא יוצאים בהכרזות, אך עמוק בליבם מרגישים התמזגות מלאה בינם לבין המדינה, ורואים בסמכויות ובמשאבים שהוקצו להם מתוקף תפקידם, קרדום לחפור בו בכדי לקדם ולפנק את עצמם ולסייע למוטביהם ולמטיביהם.

הם כל כך בטוחים בצדקת "תיאורית המיזוג" שאימצו, עד שכל מי שמעז לבקר אותם על כך, יהיה זה מבקר המדינה, או נציגי התקשורת, זוכה מיד לקיטונות רותחין, לכאורה, על שהעז לפקפק ביושרם ולמעשה, על שהעז לנסות ולפרק מעט את אותה סינרגיה מושחתת ומשחיתה. התקפות בוטות אלה לא מסייעות להוכיח את צדקתם בפני הציבור, הן מחמירות את מצבם ומצטיירות כהתנהלות היסטרית המעידה על יותר פאניקה ולחץ, מאשר צדק.

שלום שמחון לא לבד, נבחרי ציבור נוספים נוהגים בצורה דומה. הגיע הזמן שנפסיק לוותר לאותם אישי ציבור, נפסיק להלין על מי שמסב את הדיון "לפן האישי", ונתחיל להתייחס לאותו "פן אישי", כאיום הממשי על הדמוקרטיה הישראלית, דמוקרטיה שנבחריה הולכים ומאבדים את אמון עמם, תהליך שתחילתו ידועה וסופו מסוכן.

הכותב הוא שותף בחברת ספוט תקשורת ואסטרטגיה ודובר מפלגת העבודה לשעבר