בי.בי. המלך

הליקון הוציאה אסופה נפלאה של הזמר גיטריסט בי בי קינג, המחולקת לשני תקליטורים. הראשון נקרא "מלך הבלוז", ובו מיטב הבלוז הגוספלי שכה מזוהה בקולו החודר ובנגינתו המתכתית. התקליטור השני נקרא "לוסיל וחברים", ומכיל שירים של בי בי יחד עם ענקי רוק ובלוז.

הוא נולד ב-1925 כריילי בי. קינג, באינדיאונלה שבמיסיסיפי.ילדותו ונעוריו עברו עליו כאריס במטעי הדלתא, ואת לימודיו, לרבות לימודי המוזיקה שלו, הוא רכש במסגרת כנסייתית. לכן הגוספל כה מורגש אצלו.

את השם בי.בי הוא קיבל בתחנת הרדיו WDIA בממפיס, שהייתה חלוצת המוזיקה השחורה בסוף שנות ה-40. הוא כונה אז "בלוז בוי", ומכאן ראשי התיבות שאיתן פרץ לקריירה מזהירה של חוזי הקלטות ומסעי הופעות אין-סופיים.

הבלוז של בי בי קינג הוא בעצם פיתוח הבלוז המלוטש של טי בון ווקר, להבדיל מהבלוז השורשי של ג'ון לי הוקר ודומיו. בי בי שילב גם אר-אנ-בי ופאנק, מה שהפך אותו למתחרה רציני לג'יימס בראון שהיה פופולרי בשנות ה-50. האלבום בכללותו מכיל את הלהיטים מאמצע שנות ה-60, שבהן בי בי קינג כבר היה סופרסטאר.

התקליטור הראשון פותח ב"The Thrill is gone", כמו גם בגרסתו הנפלאה ל"In The Midnight Hour" ובקטעים מהופעות חיות שבהן הוא מבצע שירים מתחילת דרכו, כמו "Every Day I Have The Blues".

את שירו הידוע "Lucille" הוא כתב לגיטרה האהובה שלו, לה קרא בשם זה. הסיפור מאחורי השיר הזה הוא שבשעת הופעה שלו במועדון קטן בארקנזס החלה מריבה בין שניים על בחורה. המריבה הפכה במהרה לשריפה, שאילצה את הקהל לברוח על נפשו. בי בי קינג נזכר בגיטרה שהשאיר בפנים וחרף את נפשו בניסיון להציל אותה. בשוך הלהבות גילה כי שם הבחורה שבשלה החלה השריפה היה לוסיל. לימים פיתחה חברת הגיטרות החשמליות הידועה גיבסון דגם הנקרא בשם זה, כמחווה לבי בי קינג.

בתקליטור השני, "לוסיל וחברים", שירים כמו When Love Comes To" Town" עם U2, ביצוע מדהים לשיר של ד"ר ג'ון "There Must Be A Better World Somewhere", מפגש פסגה שלו עם סטיבי וונדר ב"To Know You Is To Love You" ודואט גיטרה נדיר שהיה לו עם מארק קנופלר ב"All Over Again".

ואם כבר בפסגת גיטרות עסקינן, למה אין כאן את אריק קלפטון עם בי בי? את זה תצטרכו להשלים ביו-טיוב במפגש של השניים אלו המבצעים את "The Thrill Is Gone" ביחד עם פיל קולינס בהופעה ביפן. אבל גם כך יש כאן יופי של קטעים, מה גם שזה אוסף, ואי אפשר לכלול את הכל. אישית אהבתי במיוחד את המפגש המרגש שלו ב"BluesO'clock Three" עם הזמר בובי בלנד שחותם את האלבום. נסיים באמרה של בי בי: "לנגן בלוז זה כמו להיות שחור פעמיים". אהבתי את זה.